מהרא"ש קמח

ומה"ט נמי אפי' בט"ק כל שהקטן מתכס' בו ראשו ורובו והוא תלה בו ציצית אחשבי' לבגד אף שבוש לצאת בו לשוק כיון דתלה בו ציצית אות הוא דעשאה להילוך ועבידי לאכסויי בה וקרינין בי' שפיר אשר תכסה בה ותחילת עשייתה בשביל לקיים מצות ציצית אחשבי' לאכסויי בה וליהנות ממנו שהמצו' באה אלינו מ"ע של גדילים תעשה לך הוא רק בלבוש שנהנ' ממנו כמ"ש התוס' מס' נדה (ס"א:) ד"ה אבל כו' דציצית נמי אינו חייב אם אין בו הנאת לבישה ע"ש וכיון דתלה בו ציצית ורוצה לצאת במלבוש זה ידי מצו' של ציצית עכ"פ תחילת עשייתו על דעת כן שיהנ' במלבוש זה והוי ככסות יום דלשי' הר"ת חייבת אפי' בליל' ושפיר מברך על טלית העשוי' למצו' ואחשבי' לאכסויי בה ודו"ק: ובש"ס מנחות שם ואר"נ ב"י וכן לענין סדין בציצית ופרש"י ז"ל דציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים ולכאורה ק' נימא כיון דתלה בה ציצית אחשבי' לאכסויי ושי' הב"ח דאפי' אין בו שיעור היכי דהגדול יוצא בו בקבע אפי' אין הקטן מתכס' בו ראשו ורובו חייב מה"ת בציצית וכן הדבר נכון כיון דסדין בציצית עכ"פ מדרבנן אסור ללובש' כדאי' בגמ' מנחות (מ.) א"כ ממ"נ פטורה מציצית גוף הבגד לא עבידי לאכסויי מאי אמרת הרי תלה בה ציצית ואחשבי' לאכסויי אדרבא כיון דעביד בה כלאים ורבנן אסרו להלוך בה א"כ גרועי גרעי' ול"ש בזה אחשבי' לאכסויי בה וממילא חייב משום כלאים ודו"ק: (ג) ובפ' במה אשה (ס"ו.) סנדל של סיידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת דברי רע"ק ולא הודו לו כו' וריב"נ מטהר ופרש"י דלאו אורחא לעשות מקש אלא מקנים ומנעל נמי לאו אורחא מעץ אלא מעור ושם בגמ' אמר מר סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכא עבדי אמר רב אחא בר רב עולא שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו ובתוס' ד"ה והא לאו להילוכא עביד הק' הר"א ממיץ להרשב"א מאי פריך והלא בשעת מלאכתו הוא הולך בה ולכך הוא נעשה כו' ור"י פי' הואיל ואינו עשוי כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד לאו להילוכא עביד ומ"מ משני לו שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו. ובמס' יבמות (ק"ד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ופרש"י ז"ל הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא כו' ומקשה הגמ' דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד ומשני אלו מסגי בי' שליחא דבי דינא מי קפיד עלי' בי דינא ע"ש וידוע דבזה"ז מי האיש אשר ילך בנעל כזה בוז יבוזו לו ובוש הוא לצאת בו וא"כ נימא דלאו להילוכא עביד א"ו כיון דמצות חליצה בנעל אמרינן דהב"ד עשו הנעל להילוך ואלו מסגי בי' שליחא דב"ד לא קפדו עלי' נהי דהוא בוש לצאת בו אין לנו נפקותא בזה דידוע דמה שבושין לצאת בנעל כזה הוא רק מפני שנתחדשו צורת המלבושים והדרים בארצות הגוים בושין לצאת במלבוש יהודי ואויבינו מנדינו בראותם איש יהודי מעוטף בלבוש המציין עם ישורון ומכ"ש בטלית של ציצית בוז יבוזו וילעגו למו הכי נימא שעי"ז הטלית פטורה מציצית דלא עבידי לאכסויי ח"ו לא תהא כזאת בישראל ואמרינן להיפך מצות ציצית מחשיבו לבגד והטלית עביד לאכסויי להולכים בתורת ה' וחרדים לקיים מ"ע גדילים תעשה לך ועשו להם ציצית. ובפ' המוצא תפילין (צ"ה:) בתוס' ד"ה וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך מלבוש במקום תפילין כו' משום דלא מקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול ע"ש וע"כ ה"ט דבמקום הראוי להניח בו תפילין המצוה מחשיבו למלבוש ודו"ק: ובסה"מ להרמב"ם (מ"ע ל"ג) כ' הוא שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים כו' ע"ש וכן הוא בזוה"ק (פ' בהר) ד"ה פקודא, בתר דא כו' פקודא חדר לעשות שמן המשחה כו' ח' ללבוש בגד כהונה במקדש כו' ע"ש וע' מ"ש בספרי בחי' זבחים (ט"ו): (ד) ובמס' ערכין (ג:) כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו קמ"ל נהי דבעידן עבודה אישתרי שלא בעידן עבודה לא אשתרי והתוס' מס' מנחות (מ"א.) התעוררו בזה מהא דאי' בתוספתא דכלאים בגדי כהונה אין בהם משום כלאים והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' יומא (ס"ט פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן כו' והא מתהני מכלאים בגדי כהונה קשין הם והק' התוס' ד"ה קשין בהא דאי' במס' ערכין כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו כו' והשתא כיון דקשין הם לא אישתרו כלאים לגבייהו ולענ"ד י"ל דנהי דבעלמא קשין אין בהם משום כלאים ה"ט משום דקשין לא חשיבי מלבוש ולא חזו כלל ללבישה ואם לובשה בטלה דעתו אצל כל אדם אבל בגדי כהונה הלבישה מצו' הוא והתורה אמרה ולבשם ע"כ המצוה מחשיבם למלבוש וע' מ"ש בספרי ראש המזבח חי' זבחים (י"ט.) בתוס' ד"ה תפילין. ובתוס' מס' נזיר (נ"ד:) כ' בד"ה ת"ש כו' ואומר ר"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מקרי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים וחשיב ציץ ע"ש ובתשו' הרשב"א חלק תולדות אדם סי' (קפ"ג) נשאל בשכ"מ שצוה לאלמנה שלו כל הנכסים אם קשורי הראש בכלל מלבושים והשיב הלא תראה הציץ בכלל שמונה בגדים וגבי תפילין אמרו