מהרא"ש קמז

נינהו אתי מתרומת הלשכה כש"ס כתובות שם ותדע דהרי כ' התוס' קדושין שם ד"ה בכתנות כהונה כו' דהא כלי שרת הן ומבואר במס' כתובות שם דכלי שרת מתרומת הלשכה אתו ע"ש ועיין ברמב"ם שם ולהכי שפיר מהני בהו לב ב"ד מתנה ואמרינן כיון דלא אפשר להיות נזהר מליהנות ע"כ מתחילה הוקדשו ליהנות בהן ודו"ק: סי' מב ב"ה ע"ד אשר פקפק הגאון הצדיק האבד"ק בוטשאטש ז"ל על הט"ק שלנו שהרי הגדול בוש לצאת בו בשוק ומטעם זה הוסיף הרמ"א תנאי זה על שיעור הט"ק כדאי' בש"ע או"ח סי' (ט"ז) ע"ש : (א) נלענ"ד לקיים מנהגן של ישראל כאשר אבאר בעזה"י וזה החלי: מקור דין זה במס' מנחות (מ"א) טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו דרך עראי חייבת בציצית כו' ופרש"י ז"ל ד"ה והגדול כו' שאינו בוש לצאת בהן בשוק וכ"כ הטור ע"ש אכן הרמב"ם לא הזכיר רק שיעור שהקטן יכסה ראשו ורובו והשמיט הך תנאי שהגדול יוצא בו עראי לשוק וכבר התעורר בזה הכ"מ והנלענ"ד בזה כאשר אתבונן בטעם של שמועה זו אמאי בעי דוקא שהגדול אינו בוש לצאת בו לשוק ומה נ"מ אם הוא בוש או אינו בוש עכ"פ עכשיו הוא לובשה. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' מנחות שם ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטור' מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאכסויי עבידי וכ' הנמ"י ואעפ"י שלובש אותה לפעמים בחייו כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים הוי לי' ככסות לילה ע"ש וא"כ ה"נ הדבר ברור בסברא דהיכי דהגדול עכ"פ יוצא בו דרך ארעי ואינו בוש לצאת בו לשוק שפיר י"ל דחשיב תחילת עשייתה לילך בה בר חיוב' ועבידי לאכסויי וקרינן בי' אשר תכסה בה אכן אם הגדול בוש לצאת בו לשוק א"כ מתחילה לא עבידי כלל לאכסויי בה ואף שהקטן מתכסה בו זה חשיב רק ככסות לילה כיון דהקטן אינו בר חיובא וזה דומה לזקן שעשאה לכבודו שנעשה מתחילה לזמן שאינו בר חיובא ובכה"ג אף שעכשיו לובשה הגדול מ"מ בגד זה פטור כיון דתחלת עשייתה רק לצורך קטן שאינו בר חיובא והנה הרמב"ם השמיט הך דינא דזקן שעשאה לכבודו וכ' המ"א סי' (י"ט) דהרמב"ם לא ס"ל הך דינא דשמואל ס"ל חובת מנא וכלי קופסא חייבת בציצית אפי' אינה לובשה להכי קאמר דאם עשאה לכבודו פטורה דלא עבידי לאכסויי בה מחיים בזמן חיוב אכן לפי מה דקי"ל ציצית חובת גברא ואין החיוב אלא בלובשה שפיר אמרינן דבשעה שלובשה חייב בציצית והתוס' והרא"ש דס"ל כסות לילה פטורה אפי' לובשה ביום ממילא בעשאה לכבודו פטורה אפי' לובשה בחיים אכן הרמב"ם דסבירא ליה כסות לילה אם לובשה ביום חייב ה"ה בעשאה לכבודו אם לובשה בחייו חייב בציצית דעל כל פנים עכשיו הוא לובשה בחיי' ע"ש ולפי זה אני אומר דמה"ט נמי השמיט הרמב"ם הך סיומא והגדול יוצא בו דרך עראי שאינו בוש לצאת בו לשוק דהוא אזיל לשיטתו דס"ל אפי' כסות לילה היכי דלובש' ביום חייב בציצית וכן בזקן שעשא' לכבודו היכי דלובש' בחייו בזמן חיוב קרינין בה אשר תכס' וחייבת בציצית ממילא מה"ט נמי אפי' היכי דהגדול בוש לצאת בה לשוק ומתחיל' לא נעש' רק בשביל קטן שאינו בר חיובא מהני רק לאפטורי מציצית למ"ד חובת מנא ובעלמא כלי קופסא חייבת היכי דנעש' בשביל גדול והיכי דהגדול בוש לצאת בה ולא עבידי לאכסויי מודה שמואל דפטור' אבל לפי מה דקי"ל ציצית חובת גברא ואינו חייב אלא בעטיפ' או עכ"פ בלביש' בכה"ג חייב אפי' בכסות ליל' הלובש' ביום והתוס' והרא"ש דס"ל כסות ליל' פטור אפי' הלובש' ביום שפיר כ' תנאי זה דבעי דוקא והגדול אינו בוש לצאת בו לשוק ודו"ק: (ב) והב"י באו"ח סי' (י) כ' וז"ל ול"נ שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מקרי כסות אלא הבא להגן על האדם מפני החום והקור זכר לדבר ואין כסות בקרה והגלימ' אין לובשין אותה להגין אלא מפני הכבוד כו' ואעפ"י שלפעמים נהנ' מחומה מיהו כיון שתחילת עשיית' אינ' להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור ע"ש והד"מ השיגו וכ' ע"ז ז"ל קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפיל' שאינן להגן כלל ולובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית ומברכין ברכה לבטל' ע"ש. ולענ"ד נ"ל להצדיק דברי הב"י בטעם ובסברא דודאי לפטור את הגלימא מציצית שפיר כ' הב"י שכל שאינ' בא להגן לא מקרי כסות ואעפ"י שלפעמים נהנה מחומ' כיון שתחילת עשיית' אינ' להתחמם בה לא קרינין בה אשר תכסה בה אכן זה נכון אם לא תלה הציצית אבל בטליתות שלנו שתול' בהן ציצית אדרבא זה האות שמתחיל' עשאה לאכסויי בה וליהנות בה מחומה בעת הצורך וכיון דהתור' אמרה גדילים תעשה לך כו' אשר תכס' בה ע"כ אחשבי' לכך ומה שתל' בה הציצית היינו עשי' לאכסויי וליהנות בה בעת הצורך ואין לך עבידי לאכסויי יותר מזה וצורת הבגד מוכח שעשא' מתחיל' לקיים מ"ע גדילים תעש' לך על א"כ כסותך וזה לך האות שעד שבא ללובשה עשה לה ציצית