מהרא"ש קמו

לאכילה והתעורר הכפת תמרים שהרכיב שני טעמים כאחד. והנ"ל דהנה כבר הבאתי באות א' מה דאי' בירושלמי מס' ערלה ר"ה שאל אתרוג שנטעו למצותו מהו שיהא חייב בערלה כו' כתיב פרי אם אומר עצים אין אדם יוצא י"ח בחג הסוכות וכ' המפרש דאם אתה רוצה לומר שהוא פטור דהוי כאלו נטעו לעצים א"כ עץ היא ולא פרי ואיך יצא י"ח בחה"ס ע"ש והקשיתי ע"ז מהא דאי' בירושלמי מס' פאה (פ"ז ה"ז) הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה וכן הוא במס' ערלה (פ"א ה"ג) הקדיש ואח"כ נטעו אין בו דין ערלה ולפי שי' רש"י ותשו' הרא"ש דהוקצה למצותו חל עליו קדושת הגוף א"כ קשה נימא דחל עליו הקדושה והוי כנוטע להקדש ואין בו דין ערלה וחשיב פרי ויוצא בו י"ח מצוה מיהו ז"א דהיינו טעמא דהנוטע כרם להקדש אין בו דין ערלה כ' המפרש פני משה משום דכתיב ערלים יהי' לכם והקדש לא חשיב לכם ע"ש ובאתרוג שנטעו למצו' אי נימא דלא חשיב שלכם שוב אינו יוצא בו ידי מצוה ומה"ט כ' הרא"ש בתשו' שם דע"כ יכול למכור האתרוג ע"מ שהקונה יוצא בו י"ח דאי נימא דכיון דחל עלי' קדושת הגוף אינו יכול למכרו א"כ לא חשיב תו שלכם א"ו דהוקצה למצותו נהי דחל עלי' ש"ש וקדוש בקה"ג זה רק שאינו יכול לפדותו ולהוציאו לחולין שיאכלנו מיהא שלכם חשיב ולפ"ז לשון הרמב"ם בפה"מ א"ש היטב דאחרי שידענו שהערלה פסול לאתרוג לצאת בו י"ח משום דבעינן שיהי' בו היתר אכילה ממילא אית בי' דין ערלה והוא מן הנשרפין ואלו אין ראוין לאכילה ולא מקרי פרי אבל אי לא כתיב פרי עץ הדר ולא כתיב לכם א"כ הי' האתרוג הנטוע למצו' כשר והוי כנוטע להקדש דהוקצה למצו' כמקצה לקרבן וחל עלי' קה"ג וכרם הנטוע להקדש פטור מן הערלה וממילא יצא בו י"ח מצו' ודו"ק: מכל הנ"ל מבואר דאין אדם יוצא י"ח מצוה באתרוג בחג הסוכות אלא היכי דהאתרוג שם פרי עליו וא"כ ע"כ מברכין עלי' בפה"ע ועל דעת כן נטעו האילן שפריו ראוי לצאת בו י"ח מצו' והחוש מעיד שבעל הגן יצרנו שלא יאונה כל רע לפרי האילן שיהי' ראוי לברכה לצאת בו י"ח מצוה של פרי עץ הדר ממילא נמי מברכין על אכילתו בפה"ע וחשיב פרי לענין ברכת הנהנין. את זה ראיתי לכתוב הנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' מא ב"ה. שוי"ר לנכדי החריף ובקי מוה' נחום ראובן שיחי': ע"ד אשר שאל אותי דבמס' קדושין (נ"ד:) אי' בגמ' דאמרינן הואיל וניתנו ליהנות ופרש"י בד"ה בכתנות שלכך הוקדשו מתחילה ליהנות בהן כו' שלא ניתנה תורה למה"ש ובד"ה דהא חומת העיר ומגדלותי' ואמאי מועלין בהן כו' מאחר שעומדין לחומת העיר שלא ניתנה תורה למה"ש שיהי' זריזין מליהנות מן החומה לישב בצלה כו' ע"ש ובש"ס מעילה (י"ד:) מסיק הגמ' דה"ט דבונין בחול ואח"כ מקדישין דלא ניתנה תורה למה"ש דא"א דלא יתבו זימנין בטולא דבנין מפני החומה ונמצא מועל ע"ש וקשה דאדרבא מה"ט דלא ניתנה תורה למה"ש וא"א להיות נזהר שלא ליישב בצלה אין מועלין בו ואמרינן דלכך הוקדש מתחילה ליהנות בהו כדאי' במס' קדושין כנ"ל: תשובה נלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש התוס' במס' מעילה שם (י"ד) ד"ה בונין כו' וא"ת הא מגיהי ספרים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומ"ש משכר האומנין דהכא י"ל דשאני תרומת הלשכ' שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהם אבל ל"ש לומר לב ב"ד מתנה בהקדש נדבת יחיד אפי' הקדישם למוסרם לציבור ע"ש. וכן מבואר בתוס' מנחות (ט"ו:) ד"ה אפשר כו' בקרבן יחיד דל"ש בי' לב ב"ד כו' ע"ש ויש להעיר בזה דחדית לן התוס' במס' מעילה דאפי' הקדישה למסרם לציבור לא אמרינן לב ב"ד מתנה. ובמס' מגילה (כ"ו:) אמר ר"א האי בי כנישתא כו' וכ' שם הר"ן ד"ה אבל כו' שכל הנותן לצרכי בהכנ"ס ע"ד הם נותנין ע"ש: ובש"ס כתובות (ק"ו.) אי' הלשכות והעזרות מבדק הבית אתו חוץ לעזרה משירי הלשכ' אתו וזו ששנינו חומת העיר כו' ובתוס' קדושין (נד:) כ' בד"ה תרי כו' אבני ההיכל כו' באין מבדק הבית כו' ולפי"ז א"ש דבשלמא במס' קדושין דמיירי בחומת ירושלים דאתי משירי תרומת הלשכה דשייך בהו לב ב"ד מתנה שפיר אמרינן דהנאת חומה הותרה שלא ניתנה תורה למה"ש שיהי' זריזין מליהנות לישב בצלה ומתחילה הוקדש ליהנות בהן משא"כ בש"ס מעילה דמיירי בהיכל דאתי מבדק הבית דל"ש בזה לב ב"ד מתנה להכי ודאי אסור ליהנות מצלה ומועלין בה ולכך בונין בחול ודו"ק. ושארי הפ"י במס' קדושין שם הק' בחי' ד"ה ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות כו' בבדק הבית גופא אמאי שייך מעילה לר"מ הא ניתנו מקצתן ליהנות בבגדי כהונה ע"ש. ונפלאתי עליו דבמח"כ אישתמיט מיני' מ"ש הרמב"ם ה' שקלים (פ"ה ה"ב) וז"ל בגדי כהונה בין בגדי כה"ג בין שאר בגדי כהני' שעובדין בהם במקדש הכל מתרומת הלשכה והכ"מ לא הביא מקור לדין זה ולענ"ד י"ל כיון דצורך קרבן