מהרא"ש קמג

לשי' התוס' והרמב"ם דס"ל כלו שאוב מה"ת כשר ע"כ דס"ל דכל שהמים באו לקרקע אפי' הי' בתחילה בכלי בתלוש מ"מ כשהמים באו לבור המקוה קרינן בי' מקוה מים יהי' טהור ותו אינו מקבל טומאה ואין עוד טומאתו בו אלא אפי' לשי' רש"י חגיגה (י"ז.) וצבא הקדמונים דס"ל כלו שאוב פסול מה"ת משום דהוי מתחילה בתלוש זה דוקא היכי דכבר חל עליהו שם משקה מים בתלוש אבל היכי דנתקבל בכלי נקוב דלא חשיב משקה כלל כיון דאזיל לאיבוד וכש"ס יבמות (ט"ו:) ע"ש א"כ כי אתו המים לבור המקוה הוי כאלו מי הגשמים באו למקוה ואליבא דכ"ע אין מק"ט והוייתן ע"י טהרה הוא ודו"ק. ועפי"ז נכון היטב הך משנה דג' מקואות שאין באחד מהם שיעור ארבעים סאה וירדו לטבול ועי"ז גברו המים ועלו ראש וצפו למעלה ונתערבו דמבואר במשנה דהטובלין טהורים וקרינין בי' הוייתן ע"י טהרה דכיון דעכ"פ יש בבור רביעית מים תו אינו מק"ט וקרינין בי' מקוה מים יהי' טהור ודו"ק: (ד) ובש"ס מקואות (פ"ב מ"ד) ר"א אומר רביעית מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף שיעורו ג' לוגין וקי"ל דפחות מג' לוגין לא פסלו אפי' בתחילה ואפי' נטמאו המים בתלוש קי"ל כהר"ש והראב"ד שאינו פוסלו כמבואר בש"ע יו"ד ובש"ך סי' (ר"א ס"ק נ"ט) ע"ש. ועפי"ז יצא לנו כאור נוגה להכשיר המקוה בשלג להפשיר ע"י הדאמפף מאשיען דממ"נ אם מפשיר בתחילה רק מעט מעט פחות מרביעית א"כ אפי' נטמא מעט המים אינו פוסל המקוה אפי' בתחילה דכל פחות מג' לוגין אינו פוסל את המקוה ואפי' לשי' הרמב"ם בכה"ג דבא השלג לבור טרם שנפשר והי' למים חשיב כנפל מאליהן וכל שנפל מאלי' אפי' נטמא מקודם אינו פוסל כמבואר בתוספתא וברמב"ם ואם המאשיען מפשיר ברגע אחת הרבה מים הרי בהגיע לשיעור שלשה לוגין מים כבר יש בו שיעור מקוה מים יותר מרביעית והמים שבבור כה"ג שלא הי' מעולם משקה בתלוש לכ"ע אינו מקבל טומאה וקרינין בי' מקוה מים יהי' טהור דאל"כ לא משכחת רביעית מים לטבול בו מחטין דמיד שנכנס הטמא לטבול נטמאו המים ואי אמרינן דמיד שבאו המחטין והצינורות במים נטהרו מטומאתן וממילא מעולם לא נטמאו המים א"כ מצינו לומר שהטבילה בכלי מטהר ול"ש בזה טעמו של הר"י במרדכי שבועות שכ' שבכלי ודאי פסול מה"ת משום דרחמנא אמר' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ולא יתכן שהמים יקבלו טומאה והטמא יטהר על יד המים האלו ולהנ"ל אין זה הוכחה כלל לפסול טבילת מחטין בכלי כיון דהמחטין באו בב"א לתוך המים מיהו לפי מ"ש הכ"מ בה' אבות הטומאה (פ"ו הט"ז) ד"ה וכן הזב הנוגע במשכב והוא במים כו' שהטמא לא נטהר אלא בעלותו מן המקוה ולא בהיותו במקוה. וע' בר"ן נדרים (ע"ו.) הביא הת"כ הנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך המים ולפי מה שהוכיח הכ"מ מן התוספתא דבעודו תוך המים לא נטהר קשה לי למה הביא הת"כ והנוגע בנבלתם משמע דוקא בנוגע בדבר טמא שאין לו טהרה במקוה הרי אפי' במשכב שיש לו טהרה במקוה נמי לא עלתה לו טהרה עד שיעלה מן המים. ואסיים ואומר שלום כנפש הכותב אלכסנדר שמואל היילפרין סי' מ בשו"ת גור ארי' יהודה (סי' ק"ו) חלק או"ח כ' וז"ל ראיתי לחכם אחד שצוה לברך על אתרוג במדינתינו הנרקח עם צוקער ודבש בורא פרי העץ כמו שכ' המג"א סי' (ר"ב) גבי קליפת מראנצין ולענ"ד יש לחלק דהתם במראנצין נאכלין אף בלי טיגון ונטעו אינשי אדעתא דהכי אבל באתרוגים הבאים למדינתינו כולם אינם נגמרין ואינם נאכלין כלל בלא טיגון כו' דומה ממש למ"ש הש"ע והרמ"א סי' (ר"ב ס"י) אגוז רך שמבשלין אותו בדבש דמברכין שהכל כיון דהם אינם נאכלין חיין אלא בגמר הפרי כו' וה"נ באתרוגים שלנו כו' דלא נגמר הפרי ולא נטעו אינשי אדעתא דהכי כו' ע"ש: (א) ולענ"ד אין מקום לדברי הגאו' דאי נימא דאין מברכין על האתרוג במדינתינו בפה"ע משום דלא נגמר הפרי ולא נטעו אינשי אדעתא דהכי א"כ איך יוצא בו המ"ע של ולקחתם לכם פרי עץ הדר והרי מבואר בפ' לולב הגזול (ל"א:) הירוק ככרתי כו' ור' יהודה פוסל משום דלא גמר פירא כו' שיעור אתרוג קטן כו' משום דלא גמר פירא ובתוס' שם ד"ה שיעור כו' והאי דהכא אפי' לא בעי הדר פסול לי' משום דלא גמר פירא ע"ש. ושם (ל"ה.) פסקא של ערלה פסול מ"ט לפי שאין בו היתר אכילה ופרש"י ורחמנא אמר לכם כו' ובתוס' שם ד"ה לפי כו' הק' תיפוק לי' דמכתת שיעור' דערלה היא מן הנשרפין ובפה"מ להרמב"ם כ' ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה ולפיכך הוא פסול למאמר ה' פרי ואלו אין ראוין לאכילה ובירושלמי מס' ערלה (פ"א) רב הונא שאל אתרוג שנטעו למצותו מהו שיהא חייב בערלה חזר ר"ה ואמר אתרוג שנטעו למצותו חייב כו' מה בינו למשמר פירותיו לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצים ברם הכא רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצו ועוד מן הדא דא"ר חנינא כתיב