מהרא"ש קמד

כתיב פרי אם אומר עצים אין אדם יוצא י"ח בחג הסוכות מבואר מזה דהנוטע לצאת בו מ"ע בסוכות ע"כ נוטע לפרי והאתרוג שיוצאין בו י"ח מוכרח להיות פרי. איברא דגוף הירושלמי אינו מובן דקשה נימא דנוטע למצוה באמת פטור מן הערלה מטעם דהוי כנוטע לעצים ומה"ט גופי' אינו יוצא בו י"ח בסוכות ובאמת לצאת בו י"ח בעי דוקא שנטעו לצורך פרי לאכילה. ותו קשה לי דהא מבואר בירושלמי שם דהא דנוטע לסייג ולקורות ולעצים פטור מן הערלה היינו רק במשנה סדר נטיעתן לעצים בריצף לקורות במשפה ע"ש ובפ' המוכר את הספינה (פ"ב:) מבואר דאם קנה אילנות פזורין כמלא סלו ואורו קנה לאכילת פירות וקנה הקרקע ואם קנה אילנות רצופין לא קנה הקרקע דאמרינן דלא קנה רק אילנות לעצים דהוי כיער העומד לתלוש כפי' הרשב"ם שם ע"ש וא"כ קשה על הירושלמי ממ"נ אי מיירי שנטע אתרוג למצוה ולא שינה סדר נטיעתן א"כ מה מקשה הירושלמי מה בינו למשמר פירותיו לעצים הא אפי' בנטעו לעצים ולא שינה סדר נטיעתן חייב בערלה ואי מיירי בשינה סדר נטיעתן ונטעו רצופין א"כ מה משני ברם הכא רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצו אדרבא מדנטע' רצופים זה דומה ממש למשמר פירותיו לעצים דפטור מן הערלה דכשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצים והכא כיון שנטעו רצופים ע"כ רוצה הוא בעצים והקל"ד נימא דפטור מן הערלה ואינו יוצא בו י"ח בסוכות: ב) והנ"ל דבמס' מנחות (פ"ד) הקשו התוס' ד"ה שומרי כו' איך יכולין להביא בשביעית עומר מן המשומר הא בעינין מן המשקה לישראל ואין לומר משום דכתיב לדורותיכם הא יכולין להביא מן המופקר ע"ש ובפ"ק דמס' בכורות (י"ב.) בהמת שביעית פטורה מן הבכורה דרחמנא אמר לאכלה ולא לשרפה והאימורין לגבוה סלקי ומקשה הגמ' והרי עיסה של שביעית חייבת בחלה אע"ג דאלו מיטמאה בת שרפה הוא ומשני שאני התם דכתיב לדורותיכם ולגמור מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשרפה והקשו התוס' שם נילף מעומר דעיקר לשרפה וכתבתי בספרי לתרץ עפ"י מה דאי' בפ' הגוזל עצים (ק"ב.) אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכביסה ורי"א נותנין ופרש"י דרבנן ס"ל סתם פירות לאכילה קיימו וחייל עליהו קדושת שביעית הלכך אפי' לקטן למשרה לא מהני מחשבה לאפקועי איסורן כו' ור"י ס"ל דלא אמרינן סתם פירות לאכילה קיימו ומהני מחשבה ע"ש. ובמס' מנחות (כ"א.) תקריב מלח אפי' בשבת והקשו למה לי קרא תיפוק לי' הא אין עיבוד באוכלין וכ' המ"ל בה' שבת (פי"א) דכיון דהקרבן המה אישי המזבח ואינו נאכל לאדם לא חשיב אוכל ע"ש. ולפי"ז א"ש דלא הי' אפשר להבי' עומר בשביעית מן המופקר דרחמנא אמר לאכלה ולא לשרפה והעומר עיקרו בא לשרפה אבל מן המשומר לעומר שפיר רשאין להביא דכיון דנשמר מתחילה על דעת כן להקריבו ע"ג המזבח מחשבה זו מוציאו מתורת אוכל והוי כלקטן מתחילה למשרה ולכביסה ואפי' לרבנן דס"ל אין מוסרין פירות שביעית למשרה ה"ט משום דס"ל סתם פירות לאכילה קיימו אבל להקריב העומר דהמצו' באה אלינו להביא מנחת העומר לדורותיכם אפי' בשביעית לכ"ע מהני המחשבה להפקיע מתורת אוכל. ובתשו' מוהרי"ט ח"א תשו' (פ"ג) נשאל על העלין שמאכילין לתולעי המשי. אם מותר להאכילן בשביעית הואיל והתותים מאכל אדם המה ונפסדו בלקיטת העלין ורחמנא אמר' לאכלה ולא להפסד והשיב כיון שהאילנות הללו נוטעין אותן מתחילה לצורך המשי מתחילתן אינן עומדין לאכילה ע"ש. ובפ' לולב הגזול (ל"ז:) הדס אסור להריח בו ופרש"י דגמרינין מסוכה דחל שם שמים על עצי סוכה ודודי בתשו' בית אפרים או"ח סי' (נ"ט) הרחיב הביאור דרש"י ס"ל מוקצה למצוה כמוקצה לקרבן וחל עליו קדושת הגוף מה"ת ע"ש ולפי"ז יתכן דנהי דבעלמא הנוטע לסייג ולקורות ולעצים ולא שינה סדר נטיעתן חייב בערלה ה"ט משום דסתם פירות לאכילה קיימו וכי נטעו אינשי אדעתא דפרי נטעו כש"ס ברכות (ל"ו.) ועוד דסדר נטיעתן מוכיח דלפירות נטעו וכי חישב לעצים לא מהני מחשבתו לבטלו מתורת מאכל וע' תוס' ב"ב (י"ט:) ד"ה ותיפוק כו'. אכן באתרוג שנטעו למצוה ל"ש לומר סתם פירות לאכילה קיימו וכי נטעו אינשי אדעתא דפרי לאכילה נטעו דאדרבא כיון דהמ"ע של לקיחת הפרי עץ הדר הוא חובת הגוף ולקחתם לכם שיהי' לקיחה לכל אחד בהכרח שהרבה אילנות מפרי עץ הדר נטעו למצו' ומוציאו מתורת אוכל ולהכי מקשה הירושלמי מה בינו למשמר פירותיו לעצים ומשני ברם הכא רוצה בפריו ואינו רוצה בעצו וכבר בארתי בתשו' דאם המחשב' מועלת להוציא מתורת אוכל כ"ש דהמחשבה מהני להוריד עליו תורת אוכל וכיון דחדית לן הירושלמי דא"ר חנינא כתיב פרי אם אתה אומר עץ דהוי כאלו נטעו לעצים א"כ עץ הוא ולא פרי ואין אדם יוצא י"ח בזה וכיון דנטעו למצו' ע"כ מחשיבו לפרי ואפי' בשינה סדר נטיעתן דהיינו הנוטע לסייג ולקורות ולעצים וחישב עלי' לאכלו מהני מחשבתו וחייב בערלה כמבואר בירושלמי שם ממילא ה"ה במחשבה למצו' מחשיבו למאכל. ולפי"ז לא קשה מה שהקשו התוס' אתרוג של ערלה תיפוק לי' דפסול משום דהוי מן