מהרא"ש קלח

שמי אמר קומי ר' יסה ר' אחא בשם ר' אילא דר' שמעון הוא דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר ופי' בק"ע והפ"מ מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט דהרי אי צריך לכסות דם חי' או עוף מותר לחפור ולכסות ומשני דהא דתנן יחפור ויכסה דר"ש היא דס"ל מלאכה שאין צריך לגופה כגון הכא שאין צריך לחרישה ולא לגומא אלא לעפרה אינו חייב עליו ע"ש: והנה דברי הירושלמי מופלאים דהא בחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אפי' לר' יהודה פטור דהוי מקלקל כדאי' בפ"ק דחגיגה ובפ' כ"ג (ע"ג:). והנ"ל בזה עפ"י מ"ש התוס' פ' האורג (ק"ה:) ד"ה הא כו' דהיכא דאיכא מצו' חשיב מתקן כו' אע"ג דלקמן משמע דלר"ש צורך מצו' לא חשיב תיקון כו' התם בא התיקון לבסוף כו' ושם (ק"ו.) תני ר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר כו' והתנן כל המקלקלין פטורין מתני' ר' יהודה וברייתא ר"ש כו' ולר' יהודה התם מתקן הוא דאמר ר"א מה לי לתקן מילה כו' ופרש"י מתני' ר' יהודה הוא דאמר מלאכה שאין צריך לגופה חייב עלי' הלכך חיובא דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לעפרו דאעפ"י דמקלקל הוא הוא אצל מלאכה עצמה מתקן הוא אצל אחרים ולר' יהודה כה"ג מלאכה היא משום תיקון אחרים ושי' התוס' שם דלר' יהודה אפי' בצריך לאפרו פטור דאין זה תיקון דאין דרך לשרוף גדיש בשביל האפר ושם בתוס' ד"ה מה כו' דכי היכי דבישול סממנין לצורך צביעה חשיב תיקון ה"נ בישול פתילה כו' חשיב תיקון משום מצו' ע"ש. ובחי' ר"ן כתוב וכל אחד מאלו מקלקל בעצמה של מלאכה כו' ויש תיקון חוץ לגופו של דבר שמקיים המצו' ע"ש. ולפ"ז א"ש דנהי דבעלמ' החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור דמקלקל הוא מ"מ היכי דחופר לצורך מצו' חשיב מתקן והרי ההולך במדבר או בספינה ואין לו במה לכסות שורף בגד ושוחק דינר זהב ומכסה כדאי' בפרק כיסוי הדם (פ"ח:) וממילא בשחט ביו"ט ואין לו במה לכסות וחופר בדקר ומכסה חשיב מלאכה דנהי דמקלקל בגופה של מלאכה מ"מ לר' יהודה דס"ל מלאכה שאין צריך לגופה חייב עלי' ותיקון מצו' חשיב תיקון תו לא חשיב מקלקל ואפי' לר"ש היכי דבעי לכסוי הדם במקומו וא"א לקפלו א"כ בא תיקון המצו' בשעת המלאכ' וחשיב תיקון מיהו כבר כ' התוס' שבת שם. לחלק דמבעיר וצריך לאפרו המלאכה הוא לצורך האפר משא"כ חופר גומא אין הגומא צריכה לגופה כלל דאין הגומא צריכה לגופו כלל. ולפי"ז א"ש היטב דבגמרא דילן פריך והא קא עביד גומא וחייב משום בונה אבל משום חופר ל"ש לאקשויי כיון דמוקי לה בדקר נעוץ שפיר משני הש"ס כדר' אבא דאמר החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור אפי' לר' יהודה משום דהוי מקלקל ול"ש לומר כיון דעביד מצוה לכסוי דם חי' ועוף. דז"א דהא גופה של מלאכה הוא הגומא דחשיב בונה אין בה צורך מצוה כלל אכן הירושלמי דבעי להוכיח מהא דתנן חופר בדקר ויכסה משמע אפי' היכי דבעי לכסוי הדם במקומו ואפי' בלא דקר נעוץ הרי דהותר החרישה ביו"ט והחופר היא גוף המלאכה דמרפוי' ארעא גופה של מלאכה הוא צורך מצו' וחשיב תיקון לכ"ע דנהי דמקלקל בעצמה של מלאכה מתקן הוא אפי' לר"ש בתיקון המצוה מיהו עכ"פ הוי מלאכה שא"צ לגופה לפרש"י וכמ"ש הרשב"א שם דמה"ט קבורת מת מצוה חשיב מלאכה שאצ"ל לר"ש אף דעביד מצוה ע"ש. ובהא דמקשה בגמ' והא עביד גומא פרש"י וחייב משום בונה וכי משני כדר' אבא כו' פרש"י דכיון דאין צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל כו' משמע מפרש"י דס"ל דאפילו חופר בלי דקר נעוץ פטור דהוי מקלקל וזה סותר הירושלמי הנ"ל: והנ"ל עפ"י מ"ש לתרץ שי' הרמב"ם שכתב בה, שבת (פי"ב) המכבה כ"ש חייב כו' המכבה גחלת של עץ אבל המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב והוא תולדת מכבה וכתב הראב"ד ואם היא מכבה למה אינו חייב כו' ואפי' לא יהא צריך לצרופו הא איהו ס"ל כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' ע"ש. וכבר הק' התוס' שבת (מ"ב) ובמס' יומא (ל"ד:) דר' יהודה ס"ל דמלבנין עששיות של ברזל להחם המים ביוה"כ בשביל כה"ג ומשמע דאפי' בודאי מצרף והא ר"י ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב ע"ש. והנלענ"ד בזה עפ"י מ"ש התוס' פ' כלל גדול (ע"ג:) אהא דאמר ר"כ בזומר וצריך לעצים חייב שתים דאפי' לר' יהודה דמחייב במלאכה שא"צ לגופה בעי צריך לעצים דלא מקרי קוצר אלא בענין זה ע"ש ואתבונן על דבריהם והנ"ל בסברתם דאפי' ר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב זה רק בעושה פעול' בכמות דומה ממש למלאכ' שהיתה במשכן משא"כ בעושה התולדה דאינו עושה בכמות הפעולה שהיתה חשובה מלאכה במשכן וכל עיקר שחייב עלי' מפני שהתולדה דומה באיכות להאב כמ"ש הרב המגיד והלח"מ בה"ש (פ"ז) ע"ש. וכיון דעושה מלאכה שא"צ לגופה א"כ גם באיכות אינו דומה להך מלאכה שהיתה חשיבה במשכן שכל מלאכה שהיתה במשכן הי' צורך לשרשה וגופה של מלאכה כמ"ש התוס' שבת (צ"ד.) ובירושלמי פ' כלל גדול אי' קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע לא צריכה אלא בקצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב