מהרא"ש קלו

מתאימים זה לזה. ובהכי ניחא לי מה דקשאי לי במה דמוכח בגמ' פסחים (מה:) דת"ק סבר כופת שאור שיחדו לישיבה לא בטלה מתורת אוכל ולא גמרינין דין חמץ מדין טומאה כנ"ל ובמס' עירובין (עח.) אמרו בגמ' טומאה אשבת קא רמית שאני איסור שבת דאפי' ארנקי מבטל ובפ"ק דמס' סוכה (ד.) כרים וכסתות לא הוי מיעט ואע"ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם וכ' התוס' לא דמי לארנקי כו' ע"ש ולפי"ז קשה לי דלגבי חמץ דאיכא איסור ב"י וב"י יש לנו לומר דאם מהני יחדו לישיבה לענין טומאה דאמרינן דבטלה מתורת אוכל מכ"ש בחמץ דמהני הביטול להפקיע מתורת אוכל והיכי דאיכא איסורא אמרינן אפי' ארנקי מבטל. והנ"ל דה"ט דהת"ק ס"ל דלא בטלה כיון דרבנן תקנו לבער החמץ והתורה אמרה תשביתו שאור דהמצו' באה עלינו לשוי' כעפר בעלמא וכיון דהוא מיחדו לישיבה חזינין דחס עלי' וכיון דהריעותא לפנינו שלא עשה כתיקון חכמים להכי ס"ל דלא גמרינין חמץ מטומאה ולא בטלה מתורת אוכל דהמעשה מוכיח על מחשבתו דהביטול מתורת אוכל אינו בלב שלם לקיים מ"ע דתשביתו ודו"ק : (ג) ועפי"ז אמרתי דלהכי לענין כתיבת סת"ם אמרו בגמ' פ' הניזקין דהקטן והנכרי פסולין מטעם דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ולא אמרו בפשיטות משום דבעי לשמה והקטן אין לו מחשבה ואפי' היכי דסתמא לשמן קיימי מחשבת קטן גרע דחשוב מתעסק וכמ"ש התוס' חולין ולהנ"ל נכון כיון דכתיבת סת"ם מוכרח להיות נכתבין כתיב' תמה ודקדוק היטב בתגין וצורת האותיות וכי"ב א"כ המעשה מוכיח שאין זה מתעסק בעלמא כי אם מלאכת שמים. וזה נראה מכוון בלשון הגמ' מנחות ספרים יש להם בדיקה ונקחין מכל אדם היינו כיון דבדק וראה שהכתיבה הוא כתיקון ספרי דווקני להכי נקחין מכל אדם דליכא למיחש דלמא כתבו כמתעסק שהרי הלין כתבא מוכח שנכתב בכונה וממילא אמרינן סתמא לשמן קיימו ותפילין אין להם בדיקה לפיכך אינם נקחין אלא מן המומחה שהוא יודע דבעי עיבוד לשמה דעל העיבוד אין לנו עד מוכיח כלל שנעשה לשמה לפי מה דקי"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה כ' התוס' שם דלשי' רש"י גם ס"ת אינה נקחית אלא מן המומחה מיהו יש לסמוך בזה שרוב ספרי המצויין אצל ס"ת בקיאין בזה וזה מהני מן הסתם באין ריעותא לפנינו אכן בנידן שאלתינו קלקול הכתב מוכיח שנכתב בקלות המרוץ ולא תואר ולא הדר לו שוב יש לנו לחוש שכתבה כמתעסק בעלמא ושמא לא למד צדק ושמא שכח או זדונו בחבו ואין יראת ה' בלבו ול"ש בזה לסמוך על הרוב ספרי מגמר גמירי וישרי לב דהרי הריעותא לפנינו וסברא זו מבוארת בכ"ד ומקור מש"ס ריש פ"ב דכתובות (ט"ז:) רוב נשים כו' וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. ובהכי ארוחנא לישב מה שהקשיתי בש"ס יבמות ריש האשה בתרא (קי"ט.) לא תנשא אמאי כו' ורוב נשים מתעברות ויולדת כו' מתני' ר' מאיר היא ובמס' נדה (כ"ט.) מקשה הגמ' לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ומשני מתני' בשלא הוחזק עוברה וקשה שהרי אפי' באשה שהלכה ולא ידעינן ולא ראינו ולא שמענו שנתעברה סהכינן בזה דרוב נשים מתעברות ויולדות ומכ"ש בראינו שילדה אלא שלא הוחזקה עוברה דודאי יש לנו לומר דאזלינן בתר הרוב ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולפימ"ש א"ש דבנידן דש"ס יבמות גבי האשה שהלכה אין ריעותא לפנינו להכי סמכינין על הרוב משא"כ במס' נדה דחזינין שהפילה והרי הריעותא לפניך שאשה זו אינה מן הרוב וע' תוס' יבמות (ל"ז) ד"ה וזו כו' וע' בספרי ראש המזבח חי' זבחים (כ"ט.) ובנידן שאלתינו הואיל ונראה בעליל שאין הסופר מן הרוב המומחין ויראי ה' יש לחוש שקלקל ותיקן בחק תוכות וכי"ב ודו"ק: (ד) ובמה שיח"ס רצונם להחליף על ס"ת נאה הנה בש"ס ב"ק (ט) . במה שאמרו בגמ' הדור מצו' עד שליש פרש"י שאם מוצא שני ס"ת לקנות כו' ויקח את ההדר והרא"ש במס' סוכה פ' לולב הגזול הביא הש"ס דב"ק וכ' לפרש אם קנה לולב ונזדמן לו אחר כו' ע"ש ומרן הב"י הבין שיש חילוק דעות בין רש"י להרא"ש שלרש"י ז"ל דוקא אם עדיין לא קנה אך אז יש מצו' לקנות את ההדר אבל אם כבר קנה אינו מחויב למכור ולקנות כמ"ש הב"י או"ח סי' (תרנ"ו) ע"ש ולענ"ד אין מחלוקת בזה כלל אך הרא"ש דמצייר באתרוג שפיר מפרש באם קנה מחויב למכור ולקנות את ההדר בתוספת דמים עד שליש אכן רש"י ז"ל דמצייר בס"ת לא הי' בידו לפרש אם כבר קנה דהרי קי"ל אין מוכרין ס"ת ואפי' ס"ת ישן לקנות בו חדש ואפי' החדש אינו מעוכב אלא לתת דמים כדאי' במס' מגילה (כ"ז.) אבל תורה בתורה לא ע"ש וע' ש"ע או"ח סי' (קנ"ו ס"ו) והנה במ"ש הב"י דאם קנה אינו מחויב למכור ולקנות לכאורה קשה לי מהא דאי' במס' מנחות (ס"ד.) הי' לפניו שתי חטאות כו' שחט כחושה כו' ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט הרי אף שכבר נשחטה הכחושה אעפי"כ מחויב לשחוט שמינה ע"ש ואין לומר צורך גבוה שאני שהרי מסיק הגמ' בפ"ק דמנחות (ה:) אטו מילה צורך הדיוט הוא ע"ש. והנ"ל דשאני התם דכל כמה דלא נזרק הדם לא נגמר בכשרות וכל כמה דלא נתקבל הדם לא אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק כמ"ש התוס' חולין (פ:) ד"ה דכמה וממיל' בשחט כחושה