מהרא"ש קלה

דסוכה (ד) וכיון דקטן אין לו מחשבה א"כ ל"ש לומר הימנוהו רבנן בדרבנן דמה"ת בביטול בעלמא סגי כיון דהבית שלהם ולא מהני גבי קטן הביטול בלב ואני הוספתי להקשות מהא דאי' בפ"ג דמס' פסחים (מה:) כופת שאור שיחדו לישיבה בטלה מדאמר רשב"א בטלה מכלל דת"ק סבר לא בטלה כו' וכ' התוס' בד"ה כופת כו' ונראה לר"י דכי היכי דפליגי לענין טומאה כו' וביאר זקני המהרש"א דרשב"א סבר כי היכי דלענין טומאת מדרס סגי במחשבה ה"נ לענין חמץ בטלה מתורת אוכל ונעשה כלי ות"ק סבר כו' ולא גמרינן דין חמץ מדין טומאה כו' ע"ש. ובמס' טהרות (פ"ח מ"ו) גוזל שנפל לגת כו' חישב עליו חש"ו טהור ובמס' חולין (יב.) כ' התו' דקטן אין לו מחשבה ואפי' עם הדיבור לא מהני וכיון דלא מהני מחשבת הקטן להחשיבו מאכל שיקבל טומאת אוכלין מכ"ש דלא מהני מחשבת הקטן להפקיע מתורת מאכל ולשוי' כעפרא בעלמא וא"כ ל"ש לומר מדאו' בביטול בעלמא סגי דהא הקטן אין לו מחשבה והביטול של קטן מידי מששא אית בי'. והנ"ל בזה כיון דעכ"פ מחשבה עם המעשה מהני בקטן מה"ת א"כ ה"נ לענין איסור חמץ כיון דהביטול הוא עם הבדיקה חשיב מעשה במחשבה תחילה והבדיקה מעשה מוכיח על מחשבתו שמקיים מ"ע דתשביתו. מיהא זה נכון אי אמרינן הימנוהו רבנן בדרבנן שבודאי עשו כדבריהם ויש כח ביד חכמים להאמינם אבל אי נימא דלא מהימנא בתורת ודאי אלא דעכ"פ ספק איכא א"כ הוי ספק דאו' כיון דאי לא בדקו לא מהני הביטול כלל. ואין להקשות כיון דלא ראינו שבדק נימא דל"ש לומר המנוהו רבנן בדרבנן דניחוש שמא לא בדק ולא מהני הביטול שלו וא"כ כי המנוהו שבדק הרי המנוהו בדאו' אמנם הדבר נכון דהא דאמרינן בעלמא הקטן לא מהימן זה רק. היכי דאפי' נאמין לו שכדבריו כן הוא נוגע הנאמנות על איסור מה"ת אבל לגבי בדיקת חמץ עיקר בדיקת חמץ הוא תיקון חכמים שאמרו המבטל צריך לבדוק אלא בקטן דביטול שלו לא מהני מה"ת אלא עם הבדיקה וכל שאנו מאמינים להקטן על הבדיקה תו מהני גם הביטול שלו ודו"ק: איברא דקשה לי לפי מה דאי' בירושלמי תרומות (פ"א) הובא בתוס' פ"ק דחולין שם גבי חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואחד מהם קטן ומקשה ע"ז ויוכיח המעשה על מחשבה כמו בהעלום לגג ומשני את שכתוב בו מחשבה כו' ע"ש וא"כ ה"נ גבי ביטול חמץ כיון דכתיב תשביתו התורה הקפידה על מחשבה שבלב שיבטל החמץ בלבו לשוי' כעפר זה הוי כתרומה דכתיב בי' מחשבה ולא מהני אפי' עם המעשה. אמנם נכון היטב דשאני תרומה דכתיב בי' ונחשב והפרשת תרומה בלי מחשבה לא מהני נמצא דהמעשה אינו מועלת כלל משא"כ גבי השבתה של חמץ נהי דהביטול בלב מהני וזה בכלל השבתה מיהא השבתה בפועל פשיט' דמהני והבדיקה והביעור הוא בכלל תשביתו ומה"ט כ' הר"ן דלשי' רש"י הבדיקה נמי מדאו' היכי דלא ביטל החמץ. ועוד י"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בה' ברכות (פי"ב) דלהכי מברך על ביעור משום דמיד שגמר בדעתו לבער ולבטל נעשה המצו' דתשביתו א"כ הבדיקה והביעור גופי' חשיב ביטול והוא בכלל השבתה. ולפימ"ש התוס' בשם הירושלמי דעיקר החשש בקטן וכן בנשים גבי חמץ דאיכא טרחא יתירה יש לחוש דלמא לא בדקו בחורין כדין וכ' התוס' ריש פ' כל שעה (כא) ד"ה ואי אשמועינין חי' משום דמצנעה כו' ואין זה מצוי כיון שאינו יודע היכן הוא כו' דכל כמה דלא משכחת לה לא עבר בב"י ע"ש וביאר הפ"י דהיכי דלא בדק כלל חשיב מצוי כיון דמשתמשין שם מיהא היכי דקיים מ"ע מדבריהם ובדק הבית אלא דחי' אכלה ומשיירה ומצנעה עכ"פ לא חשיב מצוי ע"ש ולפי"ז כיון דעכ"פ הקטן מהימן על הבדיקה נהי דחיישינין שמא לא בדק יפה עכ"פ לא חשיב מצוי וע"י אמירה דהני יצא הבית הזה מכלל ודאי חמץ ולא קרינין בי' ולא ימצא שהרי עכ"פ אינו מצוי ולא גרע מחי' דאכלה ומצנעה דלא חשיב מצוי וכל כמה דלא משכחת לה לא עבר בב"י ואף דחכמים תקנו בדיקה יפה בחורין ובסדקין ומוטל על הבעלים מ"ע דרבנן לענין זה שפיר אמרו בגמ' המנוהו רבנן בדרבנן ומהימן הקטן על הבדיקה וממילא מהימן על הביטול כיון שאין בזה טרחה והביטול עם הבדיקה מעידין זע"ז ומהני מחשבה עם המעשה ודו"ק: ושארי הצל"ח התעורר בהא דאי' בפ"ק דפסחים הבודק צריך שיבטל ולשי' הרמב"ם אין צריך לבטל דהביעור בעצמו הוי ביטול בלב ע"ש ולענ"ד י"ל עפ"י מ"ש במה דאי' במס' תרומות (פ"ג) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' לא אמר כלום וכ' התוס' פסחים (סג.) ד"ה המתכוין כו' דברים שבלב הם ע"ש והקשיתי דהא תרומה מהני במחשבה ול"ש לומר דהוי דבר שבלב והנ"ל דודאי אלו לאהי' אלא מחשבה לתרומה בלי אמירה מהני מחשבתו שחל התרומ' במחשבה מיהו כיון דנתכוין לומר לא גמר בלבו שיהי' חל התרומה במחשבה עד שיוציא בשפתיו ולהכי לא מהני מחשבתו לנגד הדיבור ולפי"ז באיסור חמץ נמי יתכן שהביעור סותר מחשבתו דאלו גמר בלבו דמשוי לי' עפרא בעלמא א"כ אין צריך ביעור דרחמנא אמרה תשביתו חמץ ולא אמרה תשביתו עפר אכן זה נכון עד שלא תקנו חכמים דבעי בדיקה וביעור בפועל מיהא אחר תיקון חכמים דבעו ביטול ובדיקה שניהם