מהרא"ש קלד

ואפי' עם מים לא חשיב רק חמץ נוקשה וע' ברי"ף וברא"ש ובתוס' פ' כל שעה (ל"ה:) בד"ה מי פירות כו' ע"ש ואפי' לפי מה דחדית לן שארי הנוב"י בתשו' חלק או"ח סי' (כ"א) דאי אמרינן מי פירות עם מים חשיב נוקשה ע"כ ס"ל נוקשה אסור מה"ת מיהו לשי' הר"ת אפי' למ"ד נוקשה דאו' זה רק לאכילה אבל מותר להשהותו כמ"ש התוס' פסחים ריש פ' א"ע (מ"ב.) ד"ה ואלו כו' ע"ש ושארי הפ"י שם כ' דלשי' הר"ת אפי' מדרבנן מותר להשהותו ע"ש ולפי"ז בחמץ נוקשה קודם הפסח לא חל עליו שם איסור כלל וזמן היתר הוא ולכ"ע ל"ש בזה לומר אין מבטלין איסור לכתחילה. וגם אפי' נימא דבנוקשה ג"כ אין מבטלין לכתחילה זה רק היכי דאפשר דניחא לי' כגון מי פירות בעיסה שנילושה בשמן ודבש דעכ"פ ראוי ומחשיב העיסה להיות מצה עשירה משא"כ במי פירות של ציבולוס ידוע שהמשקה רע ומקלקל הקמח והעיסה ולא ניחא לבעלים בהך תערובות פשיט' דלכ"ע ל"ש בזה חשש דאין מבטלי' איסור לכתחילה ומשום חימוץ אין בזה חשש כלל כיון דאין בכיס הרחיים שום משקה של מי פירות ולזה עשו הניקור היטב ומשום מעט הקמח הנשאר זה לא יגיע אפי' לאחד ממאה רבבה. הנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' ל"ז ב"ה. חיים נעימים והצלחה לבני היקר החריף ובקי מ' חיים יונה נ"י: מכתבו עם שאלתו קבלתי והנני למלאות מבוקשו להשיב על אתר ע"ד הנשאל מחבורה שקנו ס"ת כתובה מכמה אנשים בלי שם והכתב לא תואר ולא הדר לו והלמדין נכתבין בלא תמונת ואו ע"ג וכי"ב וצעקת יח"ס מהחבורה באה אלי שרצונם לפזר ולהוסיף מעות להחליף הס"ת על ס"ת כתוב הדר כשר ומהודר: (א) תשובה מהידוע בפוסקים שצורת האותיות המוזכר בגמ' מעכבת ותמונת הלמד האמנם אינו מוזכר בגמ' שבת פ' הבונה מ"מ נראה דמעכבת שהרי אפי' התגין בשעטנ"ז ג"ץ רבו הפוסקים שכ' דהתגין מעכבין ומלבד מה שרומז לסוד הרי רע"ק דריש על קוץ וקוץ כמה הלכות וא"כ בתמונת הלמד מצינו לרז"ל בפ' חלק (ק"ו:) דדריש ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר וע"ש בפרש"י לכן נראה ברור דמעכבת ויען כי דעות שונות בזה כל אחד תורתו בידו אולם אפי' אי נימא דבדיעבד אינו מעכב מיהא המשנה ממה שטבעו הקדמונים הוי שינוי לגריעותא ומוכח דהנך ספרי לאו ספרי דווקנ' המה. ובמס' מנחות (מב) תפילין כו' ואינן נקחין אלא מן המומחה (ופרש"י היודע שצריך עיבוד לשמה) ספרים כו' ונקחין מכל אדם ופרש"י דליכא בהן עיבוד לשמן ובהשקפה ראשונה קשה לי דהא אפי' לא בעי עיבוד לשמה מיהא כתיבה לשמה בעי כמ"ש הרמב"ן במס' סנהדרין דיליף מדכתיב כתבו לכם כמו דדריש גדילים תעשה לך ועיין בר"ן באלפס מס' סוכה (ט.) ויתכן דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו דעל גוף הכתב לא בעי כונה בפי' לשמה דסתמא לשמה קיימו וכמ"ש המרדכי בשם רש"י ז"ל ועיין תוס' מנחות (מב.) ותוס' מס' גיטין (מה:) ד"ה עיבוד כו'. אך אכתי קשה לי נימא דחיישינן שמא כתב כמתעסק בעלמא ובכה"ג כל היכי דבעי לשמה פסול ולא מהני מה דסתמא לשמה קיימו דהרי הקרבנות זבחים סתמן לשמן קיימו ואפ"ה מתעסק פסול וכש"ס זבחים (מז.) ומה"ט שחיטת הקטן בקדשים פסולה כמ"ש התוס' בכ"ד ועיין תוס' פ"ק דחולין (יב:) ד"ה קטן כו'. איברא דלפי"ז קשה במס' גיטין (מה:) דתני ר"ה כו' סת"ם שכתבן כו' פסולין שנא' וקשרתם כו' למה לי הך הקישא דכל שישנו בקשירה בלא"ה תיפוק לי' משום דקטן ונכרי חשיב רק מתעסק בעלמא ואנן בעינין כתיבה לשמה ואפילו היכי דסתמא לשמה קיימו מתעסק פסול. והנ"ל כיון דמבואר בגמ' חולין שם דהקטן מחשבה אין לו מיהא מעשה יש לו ושם כ' התוס' דמעשה גמור אפי' בלא דיבור מהני ומעש' עם הדיבור מהני אפי' לשי' רש"י ע"ש: (ב) ובפ"ק דפסחים (ד.) הכל נאמנים על ביעור חמץ אפי' נשים ועבדים וקטנים כו' מדאו' בביטול בעלמא סגי כו' ופרש"י ד"ה המנוהו כו' וכח בידיהם להאמינם כו' ואינו מובן מה צורך להאמינם כיון דאמרו הני אנו בדקנוהו עכ"פ ספקא איכא שמא בדקו וכדבריהם עשו וכיון דבדיקת חמץ מדרבנן ממילא אזלינין לקולא דבכל דוכתא קי"ל ספק דרבנן לקולא ושם (ט.) התעוררו התוס' בד"ה כדי כו' גבי חמץ אמאי לא אמרינן אתי ספק ומוציא מידי ודאי בדיקה מדרבנן כו' ע"ש וכ"ש לפימ"ש הרמ"א ביו"ד סי' (קכ"ז) דבדיקת חמץ לא חשיב איתחזיק איסורא ע"ש. והתוס' בפ' בכל מערבין (לא:) כ' בד"ה כאן כו' דהא דגבי חמץ המנוהו רבנן בדרבנן היינו בבית שלהם דרמו עליהו ע"ש והתעוררו לפרש"י דמדאו' בביטול בעלמא סגי משום דכתיב תשביתו ולא כתיב הבערה משמע השבתה בלב וכ"כ הר"ן והוסיף רש"י ביאור ענין הביטול דמחשבו כעפר ובתשו' מוהרי"ק שורש (קמ"ב) האריך לבאר שי' רש"י דמצינו ביטול כזה לענין שבת וסוכה תבן וביטלו בפ"ק