מהרא"ש קלב

וזה נכון לענין שני שטרות היוצאין בזה אחר זה דאנו דנין לענין זיוף ומיפסלו העדים ע"י עדותן של הנותן והמקבל שמעידים שהעדים החתומים עשו זיוף ואין נ"מ אם שטר הזה או אחר משא"כ במס' שבועות דעדים מעידין שהלוה פרע ל"ש לומר שיהי' העדים פסולין ע"י עדותן של הלוה והמלוה בהודאת שניהם שעדיין לא פרע שזה אינו עדות כלל מחמת נגיעה ול"ש בזה לומר פלגינן דיבורא שמעידין שלא פרע לאיש אחר דאין בזה עדות לפסול דרק בעדות בפסול עבירה שייך לומר פ"ד והוי כמעיד במקום אחר אשר אינו נוגע לעצמו ודו"ק. ובשו"ב העובר על לפ"ע לת"מ לכ"ע פסול להיות שו"ב דמתא וכמ"ש ז' התב"ש וכתבתי המעט פלפול כי אין בהמ"ד בלא חידוש אכן לדינא תדעו כי דברים כאלו אין להורות אלא במה שעיני בשר יוכלו לראות ורשות ביד הרב ויח"ס להעביר את השו"ב אם לזמן ואם עד עולם ובלבד שלא יהי' נוגעים ח"ו ודעתם לשם שמים למען ישמעו ויראו וילמדו לדעת את ה' והשו"ב צריך להיות ירא ה' מרבים כתבתי לכם כאשר עם לבבי וה' הטוב ישפות לכם שלום וברכת טוב כנפש: הכותב אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' לו שוי"ר להרב וכו' מו"צ ויח"ס בק"ק בוסק. אשר נשאל ממני שהמו"צ הכשיר הרחיים ובדק החיטין ונמצאו שלמים ויפין כשר לפסח וטחנו עם כיס חדש ואח"כ נמצא בהחיטין הנשארים מעט ציבולקוס בכל כרי ואסרו הקמח והכשירו עוד הפעם הרחיים ויען שהי' הזמן קצר וימי החג משמשין ובאין לא הי' פנאי לשלוח לכאן כיס חדש לכן עשו האפשרי לנקות את הכיס וטחנו הקמחא דפסחא ועתה יש מערערים ורוצים לאסור הקמח על פסח: (א) תשובה לאסור הקמח אין שום סברא בזה ודו"ז בתשו' בית אפרים לא החמיר אלא מחמת שנמצא בכל קווארט ערך ששה צובולקוס אבל בנמצא איזו צובולקוס בכל כרי זה מעט מן המעט ותו דלא החמיר אלא מחשש שמא נמצא עדיין בקמח צובולקוס שלמים שלא נטחנו אבל בנידון שאלתינו על כיס הרחיים הלא כבר עשו האפשרי לנקות את הכיס ומדוע ניחוש שמא לא בדק יפה ואפי' אם נשאר מעט מן הקמח שטחנו מקודם הלא כבר נתבטל ביותר מעשר רבבות לכן המורה כדת עשה להכשיר אפי' לכתחילה ובעיקר הדין שנוהגין ליקח כיס חדש הוא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף דהטחינה הוא בזמן היתר מיהו חמץ שמו עליו וזה רק אם הקמח שבכיס הוא חמץ מחמת שנשתנו החיטין או שהי' מבוקעים אכן בנידן דידן שהחיטין הי' בעצמם כשרים אלא שנתערבו בו ציבולוס שאין המשקה היוצא מהם מחמץ דהוי מי פירות ואין לנו חשש בזה רק כשיאפה המצות ואז בשעה שיתן המים ויתערבו המים עם מי פירות וממהרין להחמיץ או משום דהצובולוס יש בהם קצת חריפות מיהו עכשיו טרם ניתן מים בהקמח אין בהם שום ספק חימוץ ממילא ל"ש בזה איסור ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה דאין כאן שם חמץ ולא שם איסור ודו"ק. ובהיותי בזה מקום אתי לקיים דברי הנחלת שבעה שכ' דהא דבעי ניקור הרחיים זה רק תוך שלשים לפסח אבל קודם שלשים לחג הפסח לא בעינין ניקור ותמהו עליו שאין חילוק בין שלשים לקודם שלשים לענין אכילה בפסח והח"י הביא דברי נ"ש בסי' (תנ"ג) והנ"ל דכבר כתבתי דכל עיקר דבעי ניקור הרחיים אף דידוע שיש בהקמח הרבה רבבות יותר מן המעט הנשאר ברחיים שטחנו מקודם חיטין לתותין יש להחמיר בזה משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף דאינו מתכוין לבטל כלל ואף דהוי בשעת היתר מיהו חמץ שמו עלי' מיהו גופו של טעם הזה אינו מובן דמה נ"מ אם שם חמץ עלי' או לא סוף סוף עכשיו היתר הוא והנ"ל כיון דמבואר בגמ' דהיוצא לדרך קודם הפסח מחויב לבער את החמץ א"כ חזינין דגם קודם הפסח החמץ שם איסור עליו וחל עליו חובת הביעור וכיון דשם איסור עליו לענין ביעור שלא לעבור עליו בבל ימצא ה"ה לענין ביטול בתערובות חמץ שמו עליו ואין מבטלין איסור לכתחילה וזה נכון תוך שלשים לפסח אבל קודם שלשים לפסח דאין עליו חובת ביעור חמץ ממילא חשיב היתר ול"ש בזה אין מבטלין איסור לכתחילה ודו"ק (ב) ושי' הר"ן בתשובה דבזמן היתר יכול לערב חיטין מבוקעין ברוב חיטין כשרים והרשב"א ז"ל אוסר והביא ראי' מהא דאי' במס' פסחים (מ:) האי ארבא דחיטי דטבעה בחישתא שריא רבא לזבוני' קבא קבא לישראל כי היכי דליכלינהו קודם הפסח ומדלא שריא לערבינהו בששים בחיטין שאינם מחומצין ע"כ דגם קודם הפסח חמץ שמו עליו וחל עליו שם איסור ואין מבטלין איסור לכתחילה ויש פוסקים שהוכיחו מזה דלא מהני הביטול קודם פסח וחוזר וניעור ולענ"ד אין ראיה מזה לשי' רש"י שכ' במס' פסחים (למד.) ובחולין פ' כל הבשר דרבא ס"ל כר' יהודה דמין במינו לא בטל א"כ להכי לא שרי' רבא לערב דאין בזה תועלת כלל דחיטין בחיטין דהוי מין במינו אינו בטל אכן לדידן דקי"ל דמין במינו בטל שפיר יכול לערב חיטין המבוקעין שיהי' בטלין