מהרא"ש קלא

המקח מת"י לא דייק לזכור מי הוא וממילא לא מפסל הלוה לא מפני הודאת עצמו דאין אדם מע"ר ואדם קרוב אצל עצמו ולא מפני עדותו של השני שהרי לא נתכוין להעיד ולא דייק לזכור ואינו בכלל והוא עד אכן זה רק לגבי הלוה דליכא אלא עד אחד אבל לגבי בר ביניתוס המלוה הרי יש כאן שני עדים הלוה וגם השני המעיד קמאי דידי' אוזיף בריביתא ובשני עדים מהני עדותן שראו אפי' לא נתכוונו להעיד ודו"ק: ד) ובמס' כתובות (מ"ד.) שני שטרות היוצאין בזה אחר זה כו' שניהם במתנה ביטל שני את הראשון מ"ט רפרם אמר אימר אודיי אודי לי' כו' מאי ביניהו א"ב אורועי סהדי ופרש"י החתומים בראשון לרפרם פסולין ובתוס' שם ד"ה א"ב אורועי סהדי תימה גדול מה שפי' בקונ' לפסול את העדים דאין יכול לפסול את העדים בענין זה ונראה לר"י דאם יש לזה מקבל מתנה שום שטר אחר שהעדים אלו חתומין בו מרעין לי' לשטרא הואיל והוא מודה שהן פסולין ע"ש והקשיתי מהא דאי' במס' שבועות (מ"א.) הב לי ק' זוזי דאוזפינך א"ל להד"ם אזל אייתי סהדי דאוזפי' ופרעי' כו' רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וקשה נימא כיון דהמלוה מודה שהעידו בשקר במה שאמרו שהלוה פרע א"כ לדברי המלוה סהדי שקרי נינהו ופסולין לעדות ואיך נוציא ממנו על פי עדותן והרי אפי' בשטר אחר מרעין לי' לשטרא ומכ"ש בהך עדות גופי'. והמג"ש כ' ליישב פרש"י במס' כתובות שם וז"ל למה לא יפסלו הרי המקבל מתנה והנותן שניהם מעידין שהעידו שקר והמקבל מתנה נאמן דאפי' לוה בריבית שהוא עצמו פסול אמרינן בסנהדרין לדידי אוזיף בריביתא גבי בר ביניתוס וקבלי' רבא לסהדותא דפלגינין דיבורא והכא אפי' פילוג דיבורא אין כאן דהא אין פוסל א"ע אלא שהי' מהדר אזיופא ועבר על לפ"ע כו' וגם הנותן משכחת לה דכשר באופן דליכא נפקותא לנותן כלל ע"ש ובד"ז ההפלאה הק' על המג"ש דא"כ פשיט' דמצי לפסול העדים ומ"ט דרב אחא ע"ש ותו ק' לשי' המרדכי דחדית לן דהיכי דאיכא עד כשר המסייע לדברי המעיד על עצמו שעשה עבירה אמרינן אדם מע"ר א"כ הכא שהנותן הוא עד כשר ואינו נוגע כלל א"כ המקבל נפסל בהודאת עצמו שעשה זיוף ועפ"י עדותו של הנותן ומ"ש המג"ש דבמה שעבר על לפ"ע לא נפסל לעדות לא כן שמענו ממ"ש המרדכי בשם הר"ש דהיכי דאמר שכתב כל הס"ת בכוונה שלא לשמה אינו נאמן דאאמע"ר. מבואר מזה דהיכי דעובר משום לפ"ע אמרינן אאמע"ר ולא מהימן לפסול הס"ת דמכ"ש דאין מקבלין עדותו לפסול העדים דאפי' נימא דלא מיפסל לעדות אחרת מיהא בעדותו של מעשה זו שעושה עצמו רשע איך נאמין לו בלא פילוג הדיבור והנ"ל עפ"י מה שאמרתי להדר פני זקני המהרמ"ל שכ' דנוגע פסול מטעם קרוב ואפי' לחובתו והקשו עליו שסותר גמ' מפורשת בסנהדרין (י.) פלוני רבע שורי כו' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו ולענ"ד שי' המהרמ"ל נכון היטב דבמס' סנהדרין דאנו דנין לענין השור שנרבע דאין חיוב מיתה של השור בא מכח הבעלים להכי שפיר אמרו אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל שורו דקורבא ל"ש אלא קורבת הגוף לעצמו או שארו הקרוב אלי' אך עצמו ובשרו איש את אחיו אבל קורבא בין איש לממונו אין זה קורבא כלל אכן היכי דראובן תובע ממון לשמעון אפי' למ"ד שיעבודא דאו' ואישתעבדו נכסי' של שמעון מיהו אין החיוב בא מכח הנכסים ועיקר החיוב והשיעבוד הוא על גופו של הלוה והנכסים אינם אלא ערבין של הלוה כש"ס בכורות (מ"ט.) מכדי נכסי דבר אינש אינון ערבין בי' מי איכא מידי דלדידי' לא מצי תבע ולערב מצי תבע לי' נמצא דכי מחויב הלוה לשלם מוכרחין אנו לומר דשיעבוד הגוף של הלוה קדים ברישא וממילא מה"ט מוכרחין אנו לומר דעד המעיד והוא נוגע בדבר אין זה תורת עד כלל כיון דנוגע לעצמו ואפי' מעיד לחובתו אינו אלא בתורת הודאת בע"ד אבל לא מתורת עדות דאדם קרוב אצל עצמו ואין דינו כעד פסול כמ"ש הרא"ש במס' מכות (ו:) דהתורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר במקיימי דבר ולא בעושי דבר ע"ש. והנה כבר כתבתי דהמרדכי חדית לן דהיכי דאיכא עד כשר המסייע לדברי השני המעיד לפסול א"ע אמרינן אדם משים אע"ר ולפי"ז נלענ"ד דהא דאמרו בגמ' כתובות בשני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון ועדים החתומים בראשון פסולין ה"ט משום דהנותן והמקבל מצטרפין לפסול העדים והמקבל מתנה נאמן כיון דפלגינין דיבורא ואין אדם משים עצמו רשע וכן הנותן כשר להעיד ואף דתחילתו בפסול מחמת נוגע אין דינו כעד פסול ועל בעל דין אמרינן אדם קרוב אצל עצמו וכל מה שהעיד בנוגע לעצמו הוי כאלו לא העיד כלל מיהו מה שנוגע לאחר מקבלין עדותו דפלגינין דיבורו והאי דאמר לדידי אוזיף בריבית הוי כאלו העיד לאחר לוה ולא לי וע' תומים סי' (ל"ד ס"ק כ"ו) א"כ הנותן שמעיד שהשטר מזויף נהי דהוי נוגע מיהו פלגינין דיבורא והוי כאומר שהעדים החתומים בשטר המה פסולי עדות מחמת שזייפו שטר אצל איש אחר וזה מהני רק לפסול העדים אבל אין המקבל מתנה מיפסל עפ"י עדותו של הנותן שהרי לא העיד כלל על גופו של שטר של המקבל מתנה