עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמהרא"ש

מהרא"ש קל

Maharash 130 · מהרא"ש · free full Hebrew text

Open in the reader →

ה"מ היכי דאיתא חזקה דכשרות אבל היכי דליכא חזקה דכשרות ע"ש ועפי"ז מובן היטב דינו של המרדכי דנהי דאין אדם משים עצמו רשע מיהו אבדה חזקת כשרות שלו ומה"ט אין מוסרין לו עדות לכתחילה וע' חו"מ (סי' ל"ד) ולהכי כי איכא עוד עד אחד כשר המעיד ע"ז שפיר מהני הודאת עצמו בצירוף ע"א לפסול א"ע: (ג) ובפ' זה בורר (כז.) אייתי תרי סהדי אסהידו בי' בחד מהנך חד אמר קמא דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ע"ש והוכיחו הרי"ו דעדות מיוחדת לפסול איש מהני ומצטרפין וכמ"ש המהר"מ פדואה תשו' (ל"ז) ע"ש ובהגה' מור"ם חו"מ סי' (ל"ד סכ"ח). ובס' מעין החכמה בפ' משפטים אסברא לן בטעמא דהא מלתא עפ"י מ"ש התוס' מס' ב"ב (לא:) ד"ה וזו באה כו' תימה נהמנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא כו' דל"ש מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון זה ע"ש וזה נכון כשאנו דנין על מיגו בשנים דאי בעי הוי פסלינהו לקמאי בגזלנותא דע"ז י"ל שלא רצו להעיד כך משא"כ בעדות מיוחדת שפיר יש לו מיגו להשני דאי בעי הוי אומר עדות שגם הוא ראה כמו הראשון דהכא אין אנו דנין רק על מיגו באחד דלא הי' צריך להעיד קמאי דידי גנב קתא דבורטיא אלא שהי' לו להעיד שגם הוא ראה הגניבה של קבא דחושלא זהו תורף דבריו אף שאין זה לשונו. ולענ"ד קשה א"כ בהא דאמרו בגמ' פ' ז"ב (כה.) בר בניתוס אסהודו בי' תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזפן בריביתא פסלי' רבא והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות כו' רבא לטעמי' דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וקשה אמאי פסלו רבא לבר ביניתוס ע"י עדות מיוחדת והכא ל"ש מיגו דהא אי העיד השני ג"כ כמו הראשון היינו דקמאי דידי' אוזיף בר ביניתוס להעד השני בריבית א"כ הי' נפסל העד הראשון דהיכי דאיכא עד המעיד שכן הוא כמו שאמר הראשון בזה שפיר יכול לפסול א"ע אעפ"י שהוא משים א"ע רשע כמ"ש המרדכי הבאתיו לעיל אכן מקום אתי לקיים דברי הגאון מעין החכמה דהנה בש"ס כריתות (י"ב:) אי' אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכ' התוס' שם ד"ה דאי בעי כו' ולענין עדות אפשר שלא הי' בר הגדה שלא נתכוין להעיד ושם בד"ה לא נתכונתי להעיד מכאן אר"י וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו כו' אך לא נתכונו לשם עדות אין בעדות' כלום אם באים אח"ז להעיד ותמוה לרבים מהא דאי' במס' מכות (ו) דשיילינין להו אי למחזי אתיתי אי לאסהודי כו' ומה יעשו שני אחין כו' ע"ש מבואר מזה דלא בעי כונה לאסהודי ועיין בש"ע חו"מ סי' (לו) והנ"ל עפ"י מה דמבואר בכ"ד דכל מלת' דלא רמי' על אינש לאו אדעתי' ובמס' קדושין (עג:) בזמן שאין מקחו בידו אינו נאמן ופרש"י כיון דלאו עלי' רמיא תו לא דייק לזכור מי הוא ולהכי אינו נאמן ושם (ע"ד.) ונחזי זוזי ממאן נקט ל"צ דנקט מתרוייהו ופרש"י קס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר ע"ש מבואר מזה דהיכי דרמי אדעתי' מהני עדותו והיכי דלא רמי עלי' אמרינן דלאו אדעתי' ולא מהני עדותו אפי' באומר ברי לי ובפ' האשה שלום (קי"ד:) כ' התוס' ד"ה וקאמרי סימנים פר"ח ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו ואמרו מת לא מהני ע"ש וה"ט משום דאמרו בדדמי ושי' הרא"ש שם (קטו) דרק בעד אחד לא מהני עדותו אבל היכי דאיכא שני עדים מהני עדותן דבשנים לא שייך לומר דמטעי טעי ואמרו בדדמי ושי' הרי"ף שם דגם בשני עדים במקום סכנה דלא מצי לכוין היטב יש לחוש שהעידו בדדמי מאומדן הדעת ע"ש ולפי"ז א"ש דבש"ס כריתות דמיירי בעד אחד שהשביעו אותו שיודע בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי והיינו כיון דלא נתכוין ולא רמי אדעתי' הוא ידע בנפשי' שאינו יודע דבר ברור ואפי' באומר ברי לי אמרינן דמעיד בדדמי מאומד הדעת שהרי הוא בעצמו אומר שלא נתכוין ובכה"ג לא רמי אדעתי' ולא דייק לזכור להכי חשיב אינו יודע ולא מהני עדותו ואפי' בשני עדים ששמעו ולא נתכונו להעיד מסתבר להו לבעלי התוס' דאין בעדותן כלום דאינו דומה שמיעה לראי' דכל דלא נתכונו להעיד יוכל להיות שלא כיונו שמיעתן והשומע בלי כונת הלב אפשר דמטעי ומעיד בדדמי ומאומדן הדעת משא"כ במס' מכות שם מיירי דיש הרבה עדים ואפי' בלא נתכונו להעיד הרי נתכונו לראות ואין אנו דנין על אמיתת הענין לדעת האמת כי עפ"י שנים עדים יקום דבר שאומרים שיודעים בבירור שכן הוא וחזו היטב אך אנו דנין מפני שנמצא בהם אחד קרוב או פסול שזהו מגזה"כ שיהי' בטל כל העדות ולהכי שפיר אמרינן מה יעשו שני אחין שראו כו' והקרוב שלא נתכוין להעיד אינו פוסל ותתקיים העדות בשאר ובעלמא היכי שלא נתכוין להעיד מיהא מצטרף עם עוד אחד ומהני עדותו מה שאומר ברי לי שכן הוא והוא עד או ראה או ידע ודו"ק: ולפי"ז גבי עובדא דבר ביניתוס שפיר פסלו רבא מכח עדות מיוחדת משום דהאי דאמר קמאי דידי אוזיף בריביתא אית לי' מיגו דאי בעי אמר לא נתכונתי והוי מלתא דלא רמי' אדעתא ולא מהני עדותו לפסול איש והרי אפי' בממון הקל לאחר שיצא