מהרא"ש קכה

ב"ב (פ"ה.) שרשות הנפקד מקום שהפקדון מונח חשיב רשות המפקיד ע"ש וכ"כ הרא"ש במס' פסחים (ה:) דכיון שהשאיל הנפקד את ביתו לשמירת ממונו קרי ביתו של המפקיד ע"ש. והמהרי"ט בתשו' (ח"א ס"ה) הקשה ע"ז במה קנה המפקיד רשותו של הנפקד בלא קנין כסף ובלא חזקה ע"ש והנ"ל דלענין עירוב כ"ע מודו ואימא טעמא רבה בזה בעזה"י עפ"י מה דאי' בירושלמי מס' ברכות (פ' הרואה) ר' יעקב בר זבידא משום ר' חייא בר אבא אמר קנה אומר שהחיינו נתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב והרא"ש פ' הרואה (נ"ט:) כ' וצ"ע דבגמ' דידן לא מצינו הטוב והמטיב אלא היכי דאיכא אחרינא בהדי' ולי נראה דה"נ איכא אחרינא בהדי' אם המקבל עני שזכהו השם לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו והמג"א סי' (רכ"ג) הק' ע"ז דבאה"ע כתב דדוקא באדם חשוב יש הנאה להנותן שמקבל ממנו ודודי זקני בס' המקנה כ' דשאני לענין קדושין דבעינין שיהי' טובת הנותן יותר מהנאת המקבל בשוה פרוטה וזה לא הוי רק באדם חשוב אבל לענין הטוב והמטיב אינו צריך שיהי' טובת הנותן יותר מטובת המקבל אלא שיהא הטובה גם לאחרים ע"ש. ולפי"ז נלענ"ד ברור דלגבי עירוב כיון דבעה"ב מזכה לאנשי החצר הפת ודאי יש לו הנאה ושמח בזה מה שזיכה הפת לאחרים בין לעני ובין לעשיר ולענין עירוב אין אנו דנין אם הנאת המזכה שוה יותר שוה פרוטה מהנאת הזוכה ואמרינן דהאי הנאה דמזכה הפת לאחרינא חשוב קנין כסף והזוכה בפת זוכה נמי בדירה של המזכה והר"ן בפ"ק דמס' קדושין הקשה ללוי דס"ל בחליפין כליו של מקנה ובהאי הנאה דמקבל מיני' משמע דבכלהו אינשי קונין בשל מקנה וחשיב הנאה במה שמקבל מיני' ואפי' אינו אדם חשוב ולענין קדושין בעי דוקא אדם חשוב וכ' ע"ז דבכלהו אינשי אפי' אינו אדם חשוב יש הנאה להנותן במה דמקבל מיני' אלא היכי דבעינן דוקא שוה פרוטה בעי דוקא אדם חשוב אבל בחליפין דקונין בנעל אפי' אין בו שוה פרוטה בזה מהני אפי' בסתם בני אדם דעכ"פ חשוב הנאה פחות משוה פרוטה ע"ש וברא"ש פ"ק דקדושין (י"ב:) גבי עובדא דציפתא מבואר דהיכי דהאשה נתרצה מהני אפי' בפחות משוה פרוטה וע' במקנה בק"א (סי' ל"א ס"ג) אכן שי' התוס' ריש קדושין דפחות משוה פרוטה לא חשיב קנין כלל וע' תשו' ז' הרא"ם סי' (נ"ב). ובפ' הניזקין (ס) במשנה מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום כ' הרמב"ם בפה"מ לפי שיש להם הנאה שבית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן בו את הפת. ולפי"ז י"ל דהאי הנאה חשוב קנין כסף מיהו לפי מה דקי"ל כרבה עירוב משום דירה מערבין באוכל אפי' באין בו שוה פרוטה א"כ ל"ש לומר דהאי הנאה חשיב קנין כסף ומכ"ש היכי דבעל הבית מזכה לאנשי החצר א"כ הקל"ד במה זכו אנשי החצר שיהי' להם זכות בדירה של בעה"ב. אמנם הריטב"א אנהיר לן הא מלתא בחי' עירובין (פ וז"ל איתמר שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכותו כו' וי"ל דרב ס"ל דבשתופי מבוי כיון דאיכא הנאה למערב שהוא מותר במבוי אין צריך לזכות בפירוש דודאי גמר ומקנה להו וכ"ת במאי מקנה לי' י"ל בהנאה דמקבל דחשוב ככסף ואקני לי' מקום בחצרו ע"ש מבואר מזה דמסתבר לי' להריטב"א ז"ל דהך הנאה שיש להמערב שמותר לו להשתמש בחצר ובמבוי חשוב קנין כסף ומהני שאנשי החצר זוכין בדירה של המערב. ולפי"ז א"ש שי' הטור שכ' באומר ככר זה עלי אין משתתפין לו בה ול"ש לומר מצות לאו ליהנות ניתנו דאי נימא דהיתר הטלטול לא חשוב כסף דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ ממילא אין כאן קנין כלל דמה"ט דלא חשוב הנאה גבי הנודר משום דעירוב חצרות חשוב מצוה מה"ט נמי לא חשיב הנאה אצל המערב והקל"ד במאי מקנה בעה"ב את ביתו לאנשי החצר ודו"ק. ובעלמא שפיר אמרינן דנהי דע"ח חשוב מצו' מ"מ עושה להנאתו וחשיב כסף: (ב) ושי' הרמב"ם והרשב"א דס"ל דמשתתפין לו בה נראה בעיני עפ"י מה דאי' בפ' הדר (פ) אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו כו' אחד מבני המבוי כו' נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שותפין בע"כ ושי' הרא"ש דאין שום עירוב בע"כ חלא היכי דאשתו נותנת הפת אבל הרמב"ם ס"ל להיפך דהא דאמרו בגמ' אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו היינו בסתם אבל אם הבעל מוחה בפירוש אינה יכולה לערב אבל בני החצר והמבוי נוטלין בע"כ ואפי' מוחה בפירוש ועפי"ז יתכן היטב דאפי' היכי דהככר אסור עלי' משתתפין לו בה כיון דיכולין לכוף אותו ונוטלין ממנו שיתופן בע"כ שלא מרצונו לא חשוב הנאה דקי"ל הנאה הבאה לאדם בע"כ לא חשיב הנאה כש"ס פסחים (כ"ו.) ע"ש ולהכי אתי שפיר מ"ש משתתפין לו בה דקאי על אנשי החצר שהמה רשאים להשתתף עמו בככר האסור לו יען המה יכולים ליטול הפת שיתופן בע"כ שלא מרצונו ודו"ק. והב"י באו"ח סי' (ר"ד) הביא מ"ש בס' אוהל מועד דאכילה ע"י כפי' אין צריך לברך דהנאה בע"כ לא חשיב הנאה והביא ראי' מש"ס כתובות (נ"א:) דאמר רבא כל שתחילתה באונס וסופה ברצון מותרת דהנאה שיש לה ג"כ אונס הוא כפרש"י שם ע"ש והקשו ע"ז מהא דאי' במס' ר"ה (כ"ח) כפאוהו פרסיים ואכל מצה יצא ופרש"י שעכ"פ נהנה