מהרא"ש קכד

מישראל. ובש"ס ב"ק (נ') איתא לבעל זכה לי' רחמנא ליתא לבעל לא וע"ש בפרש"י אכן הרמב"ם בה' חובל (פ"ד ה"ב) כ' וז"ל ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנין אף דמי הולדות לאשה וע"ש בהשגות ובכ"מ. ולפי"ז האי חששא שמא יזיק לעובר ל"ש אלא בגרושה דהתור' זכתה לבעל בולדות וכי יזיק הולד הרי מפסיד ממון של אחרים וחבול רשע גזלה ישלם אכן באלמנה שמת בעלה והניחה מעוברת בזה ל"ש לומר דמפסיד לאחרים שהרי כי ליתא לבעל דמי הולד הוא של האשה. ובפ"ק דב"ב (כ"א:) אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חברי' וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב עליו דא"ל קא פסקית לי' לחיותא כו' ומותיב על זה מברייתא עושה אדם חנות בצד חנות של חברו כו' מפני שיכול לומר אני עושה בתוך שלי כו' ומוקי לה הש"ס כתנאי ע"ש ושם (כ"ה) ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודם לאילן לא יקיף שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו והרי"ף והרא"ש כ' להלכה שיכול לומר בתוך שלי אני עושה וזקני הרמ"א כתב לחלק דהיכי דברי היזקא יכול לעכב עליו והאריך בזה בתשו' (סי' ט') ע"ש: ובהא דמקשה הגמ' בפ' החולץ ה"נ חייס התעוררו בזה מה קושיא הוא דלמא אדידי' חייס ונזהר שלא ילחצנו ועל בן חברו אינו מקפיד ואינו נזהר כמ"ש היש"ש. והנ"ל דודאי אין אדם מתכוין להרוג הנפש אלא דבס"ד ה"א דברי היזקא ואף דאינו מכוין רק להנאת עצמו אסור להזיק לאחרים ולפסוק חיות העובר ואפי' למ"ד דיכול לומר בתוך שלי אני עושה זה רק היכי דאינו מדחה את הראשון אבל היכי דמדחהו לגמרי לכ"ע מעכב עליו כמ"ש זקני השארית יוסף תשו' י"ז) ע"ש. וע"ז שפיר מקשה הגמ' א"ה דידי' נמי כיון דאמרת דברי היזקא א"כ איך דר עם אשתו מעוברת עצמו ומשני דידי' חייס ונזהר וע"ז הקשה ה"נ חייס דכיון דעכ"פ מהני היכי דנשמר שלא ילחצנו א"כ אינו ברי היזקא ובזה לכ"ע שרי דבשלמא בר מבואה הראשון הרי יש לו זכות ברור לעצמו אבל עובר הוא גופה של האשה וכיון דבעל השני זכה באשתו והאשה היא שדה של הבעל א"כ לכ"ע בשלו הוא עושה וע"ז משני הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא כו' ולהכי גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו וכיון דאמרו חכמים לא ישא ואם נשא יוציאנה א"כ אין לבעל השני שום זכות בגופה ושוב איכא נמי איסור משום דחסה כיון דאפי' אינו ברי היזקא איכא איסור ולא מצי לומר בתוך שלי אני עושה שהרי מדחה את העובר לגמרי וגם שהרי העובר יש לו זכות וקנה מקומו אבל הבעל השני אין לו כלל שום זכות באשה מעוברת ומחויב להוציאה בגט וע"ז אמרו בירושלמי ואם נשא מעוברת חברו עלי' הכתוב אומר אל תסיג גבול עולם שגבלו הראשונים דמן דין התורה העובר היא גופה של האשה ואין להעובר גבול משא"כ אחר שגבלו הראשונים גבול להעובר בזה לכ"ע אסור משום השגת גבול ודו"ק. ובשו"מ כ' להקל במזנה דכל עיקר דאסרו מינקת חברו משום דאשה בושה לבא לב"ד ובמזנה חזינן דהיא אינה מן הצניעות והפרוצה אינה בושה לבא לב"ד וכש"ס כתובות (צ"ו) אכן ז"א דבשלמא לענין גבית כתובה שפיר אמרי' מדלא תבעה עד עכשיו ודאי מחלה ואין לומר אשה בושה לבא לב"ד שהרי חזינן שעכשיו תובעת ואינה בושה וכל זה כשאנו דנין בעת שחזינן שהיא פרוצה אבל מינקת דהחשש הוא על להבא דילמא מיעכרה ואשה בושה בזה ל"ש לומר דחזינן שהיא פרוצה דאטו אבדה תקותה ואולי תשוב מדרכה הרע ותהי' צנועה ובושה לבא לב"ד וגם בעת שזינתה היתה פנוי' ועכשיו תהי' נשואה לאיש ועוד דאשה בושה לבא לב"ד מלבד הצניעות זילא מלתא לבא בדינא ודיינא ואין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אפי' ע"י שליח והרי לענין נדרים יכול הבעל לומר שאינו רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואף דיכולה לעשות שליח וגם הבעל יכול להיות שליח כש"ס נדרים (ח:) דאפ"ה אמרו בגמ' כתובות (ע"ה) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ע"ש ודו"ק. כתבתי הנלענ"ד ישמע חכם ולקח יבין: אלכסנדר שמואל היילפרין סי' לד (א) במס' עירובין (ל) ר' אליעזר אומר ככר זו עלי מערבין לו בה ופרש"י בל"א משום דאין מערבין אלא לדבר מצו' ומצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש ושי' הרמב"ם דה"ה דמשתתפין לו בה וכ' הקרבן נתנאל הטעם דס"ל דעירוב חצרות נמי מצו' וכש"ס שבת (ל"ד.) ופקדת נוך זה עירוב חצרות והטור כ' דאין משתתפין לו בה וכ' המג"א סי' (שפ"ו ס"ק י"א) עירוב חצרות נמי מצו' מ"מ עושה להנאתו ר"ל להתיר הטלטול במבוי. וחלקי אמרה נפשי להבין דבריהם ושמועת הקדמונים וטעם מחלוקותן מוסד על שרשי ההלכה. במס' עירובין (מ"ט.) אי' רבה אמר עירוב משום דירה ע"ש. ושם בפ' חלון (פ.) כתבו התוס' ד"ה רב אמר כו' אפי' למ"ד עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהא קונה דירה בבית חברו ע"ש ואינו מובן וכי מפני שמקנה בעל הבית לשמעון חברו ומזכה לו ככר לחם עי"ז זוכה שמעון בדירה של ראובן הבעל הבית ובמה קנה הזוכה הפת בדירה של בעה"ב המזכה. ואפשר לומר דהתוס' ס"ל כשי' הרשב"ם במס'