מהרא"ש קכב

עפ"י הוראת ב"ד פטור כש"ס הוריות (ב) עיין במ"ל ה' שגגות (פ"ב ה"ב). עוד התעורר המ"ל בה' שגגות פי"ב ה"א) דנהי דהורו הב"ד שזית קטן הוא פחות מכשיעור ואין בו כרת ופטור מן הקרבן מיהא מודים דאיכא איסורא בחצי שיעור א"כ מעולם לא אמרו הב"ד שמותר לאכול החצי שיעור וא"כ אין זה תולה בב"ד כלל כש"ס יבמות (צב.) דאי' שם היכי דהתירוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה חייבת ע"ש ובס' תוס' יוה"כ הוסיף להקשות דאפי' היכי דהב"ד התירו קי"ל כחכמים דיחיד העושה עפ"י ב"ד חייב כדאי' בגמ' ריש מס' הוריות (ב:) ע"ש: ולענ"ד הקושיות הנ"ל מתורצים כל אחת בירך חברתה ומה שכתב המ"ל דפשוט הוא דאין חילוק בין טועה בדין וחשב שחלב אין באכילתו חיוב כרת ולאו ובין טועה בשיעור וחשב שזית קטן אין בו שיעור כזית של עונש וחצי שיעור אין בו לאו וכרת ולענ"ד נראה ברור שלא כדבריו ופשוט להיפך וחילי דידי עפ"י מה דאי' במס' שבת (ע"ג:) איתמר נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע רבה אמר פטור אביי אמר חייב רבה אמר פטור דלא מכוין לזריקה דארבע אביי אמר חייב דהא מכוין לזריקה כו' ע"ש וקי"ל כרבה דפטור וכ' בחי' הר"ן נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע פי' ונמצאו ארבע ויגיד עליו רעו דאמרינן כסבור רה"י ונמצאת רה"ר ע"ש ובש"ס ב"ק (כו:) נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע כו' לענין שבת מלאכת מחשבת בעניין וכ' התוס' ד"ה לענין כו' לענין שבת פטור אפי' לאביי דהוא מחייב בפ' כלל גדול היינו נתכוין לזרוק שתים ונמצאו ארבע כו' ע"ש. ובירושלמי מס' תרומות (פ"ו ה"א) אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית א"ר בון בר חייא נעשה כאוכל חצי כזית במזיד וחצי כזית בשוגג ע"ש: ולפי"ז מבואר להיפך ממ"ש המ"ל דאדרבא היכי דהתירו הב"ד החלב והורו דחלב מותר לאכול א"כ האוכל החלב הוא שוגג גמור ושב מידיעתו ואלו הי' יודע שהחלב אסור וחייב עליו כרת הי' פורש אפי' מכל שהוא ואפי' היכי דתלה בב"ד מחייב קרבן על שגגתו דקי"ל כחכמים דיחיד העושה בהוראת הב"ד חייב קרבן אכן בטעה בשיעור שהב"ד הורו דשיעור כזית דחייב כרת הוא בשיעור כזית בינוני ועל כזית קטן אין בו עונש כרת ומיהא אסור מה"ת מדין חצי שיעור א"כ האוכל כזית קטן לא תלה בב"ד ועשה האיסור בזדון נפשו ואומר שהוא פורש מכזית ואינו פורש מחצי כזית בזה פטור מקרבן דמה לי אם זרק ארבע אמות ברה"ר והוא סבור דאין בשיעור מקום הזה אלא שתי אמות או שאוכל שיעור חלב שיש בו כזית והוא סבור שאין בזה רק חצי שיעור כזית דכיון דעכ"פ אינו פורש מחצי שיעור לא חשיב שב מידיעתו דאינו חייב קרבן רק היכי דאכל כל השיעור בשגגה ואלו הי' יודע שיש בזה איסור הי' פורש עצמו אפי' מחצי שיעור אבל היכי דאמר איני פורש מחצי שיעור ותלה בעצמו בלי הוראת הב"ד אינו מביא קרבן כמו היכי דנתכוין לזרוק שתים ונמצאו ארבע דהוי כמו חצי שיעור במזיד וחצי שיעור בשוגג דאינו מביא קרבן ודו"ק : ומה שהק' המ"ל דאפי' למ"ד התולה בב"ד פטור הא לא הורו הב"ד דחלב מותר וכיון דאכל חצי שיעור הוי כמו התירוה הב"ד והלכה וקלקלה. לענ"ד אין הדמיון עולה יפה דבשלמא הלכה וקלקלה אין הדבר תלוי בהוראת הב"ד דאפי' הורו הב"ד בצדק ובאמת מת בעלה והיא מותרת להנשא מ"מ אסורה לקלקל להנשא לכהן גדול וכי"ב משא"כ באכל חלב חצי שיעור היכי דאכלו בשוגג שנתחלף לו חלב אסור בשומן היתר א"כ הקלקול תלוי בהוראת הב"ד דאי הוראת הב"ד אמת הוא דבעי דוקא כזית בינוני וכזית קטן אין בו אלא חצי שיעור א"כ לא קלקל דנהי דחצי שיעור אסור מן התורה זה רק במזיד דשייך בי' אחשבי' כמ"ש הרמ"ה הובא בחי' ריטב"א מס' מכות אבל בשוגג דלא שייך אחשבי' לא עביד איסורא כלל ותו דאלו ידע שיש בזה שיעור כזית הי' מדקדק היטב שלא יצא לידי איסור כרת שהחמירה התורה אפי' בשוגג דבעי כפרה אבל בחצי שיעור דלא החמירה התורה שיביא קרבן ולא בעי כפרה ולהכי לא דקדק נמצא שהקלקול הי' בסיבת הוראת הב"ד ודו"ק: סי' לג ב"ה שוי"ר להרב הגדול וכו' מו' ישראל נ"י האבד"ק הערלוי במדינת מאלדוי ע"ד שאלתו בנידון גרושה מינקת ידע כבודו שגדר בעדי שלא להקל במינקת אך אין אני מוחה ביד הרוצה להקל. אכן אין בהמ"ד בלא חידושי תורה אמרתי בל אמנע הטוב העולה ברוחי כעת בענין זה בעזה"י ומתוכו יבין הנוגע לשאלתו: מקור דין זה בפ' החולץ (מ"ב) לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו כו' משום דחסה א"ה דידי' נמי דידי' חייס עלי' ה"נ חייס עלי' אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא מיעברה ומיעכר חלבה כו' אשה בושה לבא לב"ד. והרמב"ם ה' גירושין (פי"א הכ"ה) כתב וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו כו' שמא יזיק לולד ומינקת שמא יתעכר החלב כו' ע"ש והוא פלאי שכיון