מהרא"ש קכא

התורת חיים הוסיף להקשות ממשנה מפורשת ועל המריש הגזול מפני תקנת השבים הא לא"ה הדר בעינ' וכתבתי בחבורי ראש המזבח לתרץ עפ"י מ"ש התוס' מס' סוכה (ל:) ד"ה ולקניוה דשינוי מעשה עם שינוי השם החוזר לברייתו מהני לקנות קנין גמור שיהי' חשיב שלו ע"ש ובפ' מרובה (ס"ז.) פריך הגמ' והא מריש דאיכא שינוי השם ותנן על המריש הגזול מפני תקנת השבים הא לא"ה הדר בעינא ומשני אר"י מריש שמו עליו כו' רז"א שינוי החוזר כו' ושם בגמ' הגנב והגזלן הקדישן הקדש התם איכא שינוי השם כו' מעיקרא חולין והשתא הקדש ומזה דן אנכי דכמו דחשיב שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש מה"ט נמי היכי דמעיקרא הקדש והשתא חולין ג"כ חשיב שינוי השם. ולפי"ז א"ש פרש"י דשאני מריש הגזול דשמו עליו ואין כאן שינוי השם רק שינוי מעשה החוזר ולא חשיב שינוי לקנות אבל בקורה של הקדש שבנאה בתוך ביתו נהי דבנין הוי שינוי החוזר מיהו אי נימא דקנה א"כ הרי מעל בהקדש ויצא לחולין ואית בי' שינוי השם דמעיקר' הקדש והשתא חולין והקנין עם שינוי השם באין כאחד כמו גנב וגזלן שהקדישו הקדישן הקדש מה"ט דאמרי' דשינוי השם והקנין באין כאחד כמ"ש התוס' והרשב"א שם: איברא על מה דחדית לן התוס' סוכה דגבי לולב הצריך אגד איכא שינוי השם עם שינוי מעשה ומהני אפי' בשינוי החוזר תמוה לרבים דזה סותר גמ' מפורשת מהך דגזל ליבני ועשאן עפרא דלא קנה משום דהוי שינוי החוזר והרי שם יש ג"כ שינוי מעשה עם שינוי השם ואפ"ה לא קנה והנ"ל דשאני גזל ליבני ועשאן עפרא דאין כאן שינוי בעצמותו ורק שינוי הצורה ושינוי התואר משא"כ לולב חל עליו שם שמים ונאסר בהנאה כפרש"י סוכה (לז:) ד"ה אסור להריח וע"ש בר"ן ואיסור הנאה חשיב שינוי מעשה בגופו כמ"ש התוס' במס' שבת (נ"ח) ד"ה אעפ"י כו' וכיון דנאסר בהנאה שפיר כ' התוס' בכה"ג דאיכא שינוי מעשה עם שה"ש בשינוי בעצמותו אפי' בשינוי החוזר חשיב קנין והשינוי והקנין באין כאחד וכיון דחדית לן התוס' דהשינוי מהיתר לאיסור הנאה חשיב שינוי מעשה ממילא ה"נ היכי דמעיקרא הי' אסור בהנאה ועכשיו הוא מותר נמי חשיב שינוי מעשה בגופו. ועיין מ"ש בתשובה (סי' ב' סק"א) ולפי"ז א"ש דבהקדש מכי נטלה לאכלה מעל דהגבהה הוי קנין בהדיוט ואוקמי רחמנא ברשותו להתחייב באונסין דגזלן לא גרע משואל כש"ס סנהדרין (ע"ב.) וכ"ת שאני הקדש דפטור מן האונסין ואפי' מזיק בידים פטור ז"א דאדרבא נהי דבהדיוט גזלן לא קני שיהי' שלו וכי אגבה לא קני רק להתחייב באונסין מיהא בהקדש הגזלן מכי נטלה קונה קנין גמור כיון דאי נימא דמעל ונפיק לחולין איכא שינוי השם דמעיקרא הקדש והשתא חולין ואיכא נמי שינוי בעצם שינוי מאיסור הנאה של הקדש והשתא יצא לחולין ושרי בהנאה דקי"ל אין מועל אחר מועל כדאי' בפ' הנהנה (י"ט:) ושינוי השם ושינוי מעשה בגופו אפי' בשינוי החוזר קני שיהי' שלו בקנין גמור והרי המעילה ושינוי השם ושינוי מעשה בגופו באין כאחד כנ"ל. אכן בחמץ במועד בשל הקדש לרנבה"ק ודאי לא מעל דהכרת פוטר מן התשלומין ול"ש לומר מכי אגבה קני לה להתחייב באונסין דהרי גבי הקדש אפי' מזיק בידים פטור ול"ש לומר דמעל משום קנין דקני לי' לגמרי ע"י שינוי השם ושינוי מעשה דמעיקרא הקדש והשתא חולין דז"א דהא דכל עיקר דמהני בעלמא שה"ש וש"מ החוזר הוא רק משום דהוי שינוי בעצמותו דמעיקרא הי' של הקדש ואסור בהנאה והשתא כי נפיק לחולין שרי בהנאה אכן חמץ במועד אפי' אי נימא דנפיק לחולין אכתי אסור בהנאה מכח איסור חמץ בפסח א"כ אין כאן שינוי השם ולא שינוי מעשה בעצמותו וממילא ל"ש לומר מכי נטלה לאכלה מעל דהגבהה בכה"ג אצל הקדש לא חשיב הוצאה מרשות הקדש. וכל זה נכון אליבא דר"ש דס"ל תוך זמנו אסור בהנאה אבל לריה"ג דס"ל חמץ במועד מותר בהנאה אפי' לרנבה"ק חייב בתשלומין משום דכי אגבה לה קניא דקי"ל בעלמא נטלה לאוכלה מעל דחשיב קנין דאית בי' שינוי מעשה עם שינוי השם והקנין והש"מ עם שינוי השם באין כאחד ודו"ק: סי' ל"ב במס' יומא (פ) אר"א האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין כו' אי נימא דמחייבו קרבן אכזית קטן והתניא כו' שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו והקשה המ"ל דלא קי"ל כר' יוחנן דשגג בכרת והזיד בלאו מביא קרבן וחשיב שב מידיעתו ואפי' לרשב"ל דס"ל שגגת כרת לא הוי שגגה דבעי שיהי' שוגג בלאו וכרת דהא אפי' למ"ד חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ ליכא לאו אלא איסור בעלמא והדבר פשוט דאין חילוק בין טועה בעיקר הדין ולא ידע דחלב יש בו איסור כרת או אם טועה בשיעור וכסבור דכזית קטן פחות מן השיעור ואין בו רק איסור בעלמא ושפיר חשיב שב מידיעתו ולכ"ע חייב וכ' לתרץ כיון דהוא אוכל