מהרא"ש קיט

מ"ש לעיל (אות ב') לענין נהנה מן הריוח שנעש' מלאכה בשבת האמנם י"ל דאין נ"מ בזה להישראל אם נעש' המלאכה בשבת או בחול ואין זה דומה למדליק הנר שנהנה שצריך בשבת להנר אכן כאשר שאלתי את השואל מדוע עוש' המלאכה בשבת והשיב לי שיש בזה ב' טעמים שמוכרח ע"ז הראשון שנותן ערבון להמוכר הבית הישן שמוכרח ליתן לו החלקה נקי ראוי לבנין עד זמן ידוע ומלבד זה מוכרח יען שיש לו פועלים ידועים ואי אפשר להשיג יותר פועלים ועי"ז הוא מוגבל כמה בתים שיקנה ואם לא יעשה המלאכה בשבת אין בידו לקנות הרבה בתים עי"ז שהוא לא יפסיק העבודה ועושה מלאכתו בשבת ובזה ירבה הקנין ובידו לגמור המלאכה ולקנות עוד בתים כאלו. ועפי"ז כתבתי שיש לו ריוח ממלאכת שבת ודו"ק: סי' לא ב"ה. דרוש לשה"ג (א) בפ' כל שעה (כט.) בגמ' האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל מאן י"א לא מעל רנבה"ק כו' וכ' הבעה"מ פי' ודכ"ע כריה"ג דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה והצל"ח הק' ע"ז א"כ ליפליגו בחמץ של הדיוט. ובתוס' ד"ה מאן כו' הקשו לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה אמאי פוטר כרת מתשלומין הא גלי קרא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ דא"כ איך משכח' מעילה ותי' דבמיתה גלי אבל בכרת דלא גלי לא גלי והקשו ע"ז מהא דאי' לקמן האוכל חמץ של תרומה בשוגג במועד משלם קרן וחומש ואוקים כרנבה"ק ואפ"ה חייב בתשלומין בשוגג משום דכי היכי דלא מיפטר משום חיוב מיתה של תרומה ה"נ לא מיפטר משום כרת דחמץ: והנלענ"ד עפ"י מה דאי' במס' כתובות (ל.) אמר ר"ח הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס ולאפוקי מדרנבה"ק כו' ופרש"י מתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו דמחויב כרת מפקא מדרנבה"ק וק' מדוע נטה מדרך הפשוט דהך ולאפוקי קאי על ר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס אף שחייב כרת מפקא מדרנבה"ק וכבר התעוררו התוס' בזה שם ד"ה הכל כו' ע"ש. ולענ"ד פרש"י מוכרח עפ"י מה דאי' בירושלמי פ' אלו נערות (ה"א) רנבה"ק אומר יוה"כ כשבת לתשלומין ר' שמעון בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתת ב"ד מה ביניהון נערה נדה איכא ביניהון כו' על דעתא דרנבה"ק מה שבת אין לה היתר אחר איסור' כו' ע"ד דרשב"מ מה שבת יש בה כרת כו' ע"ש הרי מבואר בירושלמי דרנבה"ק ס"ל דבא על הנדה משלם קנס לכך מוכרח פרש"י דהא דאמרו בגמ' בבלי ולאפוקי מדרנבה"ק לא קאי על ר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה אלא דקאי על המשנה דקתני הבא על אחותו משלם קנס לאפוקי מדרנבה"ק דס"ל כרת דאחותו פוטר מתשלומין וז"ב בעזה"י לקמן בפ' כל שעה (ל"א:) האוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור ומוקי לה כרנבה"ק אף דחמץ לאחר הפסח מותר באכילה מ"מ לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין ולא דמי לנערה נדה דיש לה היתר להמתין עד מלאת ימי טהרתה משא"כ חמץ במועד עובר עליו בבל יראה ובל ימצא ומחויב לבערו ובמועד לא מהני הביטול ואפי' אי נימא דלריה"ג דס"ל דמותר בהנאה א"כ יש לו זכות בגוי' ויכול לבטל מיהו כל ענין הביטול הוא מדכתיב תשביתו ואנהיר מוהרי"ק בתשו' שורש' (קמ"ב) דלפרש"י הביטול אינו מטעם הפקר רק שמבטלו וחושבו עפר וכדאי' בגמ' עירובין (ע"ח.) תבן וביטלו כו' וכיון דנחשב כעפר תו לא חשיב היתר לאיסורו כתוס' מנחות (כ"ב:) ד"ה מכאן כו' דמשקה לכי מסרחי אין שם משקה עלי' ע"ש מיהא אפי' חמץ של הקדש דאינו עובר עליו בב"י ויכול להשהותו אפ"ה לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין דחמץ הוי ממש דומה לשבת ויוה"כ ורנבה"ק אינו ממעט רק נדה משום דיש היתר לאיסורה היינו דבנדה גם לאחר שבעה נקיים היא בנדתה אפי' מלאת ימי טהרתה באיסור נדה היא ויש לה היתר ע"י טבילה ובגמ' יבמות (ע"ה.) יולדת הותרה מכללה שרואה דם וטהור' לבעל' ובמס' נדה (לה:) רב אמר מעין אחד היא התור' טמאתו והתור' התירתו הרי אף דהדוה בנדתה מ"מ מכי טבלה טהורה היא וזה מכוון בלשון הירושלמי אחר איסורה יש לה היתר משא"כ בחמץ נהי דאין איסורו איסור עולם מיהא לא משכחת בי' היתר לאיסורו דבתוך המועד חייב לבערו ועכ"פ אסור לאכלו ואחר הפסח כלה זמן האיסור ודומה ממש לשבת ויוה"כ שאיסורו משעה שקידש היום לא משכחת בי' היתר לעשות מלאכה בשבת או לאכול ביוה"כ ואם לאחר יום השבת ויום הכיפורים אז כלה זמן האיסור ואין זה היתר לאיסורו ועיין ש"ס פסחים (מ"ד:) מבואר שם בגמ' דיש היתר לאיסור ואין איסורו איסור עולם המה שני ענינים וחשבינין להו בשתים. ולפי"ז א"ש דאוכל חמץ של הקדש לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין ולא קשה מה שהקשו התוס' דנימא דגלי רחמנא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ דאל"כ לא משכחת מעילה דהזיד במעילה במיתה דז"א דהא קדושת דמים יש היתר לאיסורו דאי בעי פריק לי' ובידו לפדותו ובקדושת הגוף הקרב אל המזבח יש היתר לאיסורו