מהרא"ש קיח

ליתן להם ריבית משום ל"ת ומשום לפ"ע כו' ע"ש וגמ' מפורשת בפ"ק דמס' ע"א (כ"ב.) רשב"א אומר לא ישכור אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו כו' תיפוק לי' משום לפני עור ע"ש מבואר מזה דאפי' כותים דגריעי מן המשומדים שייך איסור לפ"ע וע' מ"ל ה' מלו' ולו' (פ"ה ה"ב). אמנם נכון היטב דודאי היכי דקאי בתרי עברי דנהר' וא"א להשיג האיסור במקום אחר בזה עובר על לפ"ע אפי' במומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא מיהו היכי דבלא"ה יעש' האיסור דבזה אינו עובר משום לפ"ע דכ' הר"ן דאסור מדרבנן ע"ז שפיר כ' הש"ך לחלק דדוקא ישראל מחויב להפרישו מאיסו' ומכ"ש דאסו' להושיט לו איסור או למכו' לו איסור דעוד תקותו בו אולי ישיב אבל המומר לע"א כל באי' לא ישיבון ומה יועיל אם יפרישו מעבירה זו ושרץ במוחו והוא עובד אלילים וז"ב בעזה"י. והנה זקני הגאון בתשו' הרא"ם סי' (נ"ג) חדית לן דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא אם מסייע בגופו או בממונו משלו דרך שאלה אבל במכרו לגמרי לא מקרי מסייע דהרי קיבל דמים ומוכרו לגמרי וברשותו של הלוקח קאי דהרי לא אמרו לא תמכור נפה וכברה רק לא תשאיל ובכ"מ שאסרו משום לפ"ע קתני לא ימכור פרה חורשת וכדומה ע"ש בדברי' הנעימים: ולפי"ז הש"ך שפיר כ' דלמכור למומר אם יכול לקנות אצל אחר גם להר"ן אין איסור בזה כיון דאינו מחויב להפרישו מאיסור ולפ"ע ל"ש בזה כיון דיכול לקנות אצל אחר ומשום מסייע אין כאן כיון דהמוכר לו לגמרי ובשעה שהלוקח עוש' האיסור כבר יצא מרשות המוכר וקאי ברשות הקונ' ואין כאן לא מסייע בגופו ולא בממונו משא"כ בעובדא של רב עיליש שקיבל העיסקא שהוא מחצ' מלוה ומחצ' פקדון הרי הוא מסייע בגופו כפרש"י שם דקטרח בפלגא דפקדון ועל ידו מחזיק עוברי עביר' באבק ריבית שהוא אסור מדרבנן ואפי' היכי שהנותן העיסקא בלא"ה הי' נותן לאחרים ולא עבר משום לפ"ע עכ"פ לא נפיק מאיסור מסייע ומה"ט נמי בנידן שאלתינו לענ"ד יש בזה משום לפ"ע או עכ"פ משום מסייע דאם הרשע לא ישיג השותף על אופן שיחלל שבת בזה איכא משום לפ"ע ואם אפי' יהי' אחרים שיתנו לו מעות מיהא הנותן המעות לא פליט מן איסור מסייע בממונו והרי הוא שותף עמו בבתים שיקנ' ונותן יד לפושעים ומחזיק אותו בממונו ואיכא משום מסייע ומחזיק ידי עוברי עביר' ומוזהר ע"ז מדרבנן. ובפ' אין צדין (כ"ד:) נכרי שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופרש"י כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והתוס' שם ד"ה ולערב הקשו ע"ז א"כ המבשל בשבת בשוגג אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת א"ו אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לנכרי ביו"ט ראשון לך והביא כו' ע"ש ובמס' שבת (קכ"ב.) כ' התוס' ד"ה ואז בשביל ישראל אסור כו' ואע"ג דישראל המבשל בשבת בשוגג יאכל התם לא חיישינין אי שרי' לי' לאכול דלמא אתי לבשולי במזיד דהא איכא איסור סקיל' וחמיר עלי' ע"ש ולפי"ז בנ"ד ל"מ לשי' רש"י דאסור ליהנות ממלאכת שבת ויו"ט אלא אפי' לשי' התוס' נרא' דאסור ליהנות מן הריוח של שבת כיון דהרשע מחלל שבת בזדון שוב דינו כנכרי ואי שרית לעשות עמו שותפות יש לחוש שיעש' גם לטובת השותף ואוהב כסף לא ישבע ויצוה להרשע לעבוד עבוד' בשבת ואם האיש הירא לא יאבה לקחת הריוח ממה שיהי' ביום השבת בזה יש איסור טפי דמחזיק הרשע בממונו וזה ברור בעזה"י: (ג) בפ"ק דע"א (ו:) ד"ה גרסינין כ' דאפשר שאין ב"נ מוזהר כו' אלא לישראל גופי' אזהר רחמנא אבל כה"ג אפי' מדרבנן לא מיתסר כיון שאין הישראל משביעו בע"ז אלא שהגוי הוא שנשבע מאליו וחזינא לגדול אחד שכ' להוכיח מזה דאינו עובר בל"ע רק היכי שעוש' מעש' אבל במה שאינו מונע אינו עובר בל"ע ובמח"כ לא הבין כונת הר"ן דאדרבא מוכח מדבריו להיפך דאלו הי' הנכרי מוזהר ע"ז הי' אסור לישראל לקבל השבוע' מהנכרי והי' עובר משום לפ"ע אבל הנכרי אינו מוזהר והא דכתיב לא ישמע ע"פ לישראל אזהר אבל לא ניתנ' תור' לנכרים מיהא א"ל דעכ"פ מדרבנן אסור כיון דהישראל גורם להזכיר שם אלילים והישראל בעצמו מוזהר על כך ולכן כ' הר"ן כיון דהישראל אינו עוש' כלום ואדרבא הישראל רוצ' שהנכרי ישלם לו ולא ישבע ומה שהנכרי נשבע אדעתי' דנפשי' קאי עביד אבל אין זה ענין כלל לאיסור לפ"ע שהרי הנכרי אינו מוזהר על כך וכן מבואר בתוס' מס' סנהדרין (סג:) ד"ה אסור כו' ואעפ"י שמשתתפין ש"ש ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך ע"ש. אכן בנידן שאלתינו הדבר ברור דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכל מי שגורם שע"י הרשע מוסיף חטא ופשע עובר בזה משום לפ"ע מה"ת והמסייע מוזהר מדרבנן ולכן לעצתי ישמע תוחלת הרשע תאבד ומארת ה' בביתו ונוה הירא וחרד לתור' והמצו' יבורך ברכת ישרים ברכת ה' ולא יוסף עצב עמה בחילול שבת יבטח בה' וישכיל בכל אשר יפנה הגדתי היום אשר עם לבבי. הנלענ"ד. אלכסנדר שמואל היילפרין