מהרא"ש קטז

התרומה אלא המים שנתבשלה בהם התרומה הם נבלעים בקדרה נמצא דהבלוע הוא נ"ט בר נ"ט דקי"ל דמותר ורב דאמר קדרו' בפסח ישברו לטעמי' אזיל דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור כדאי' בפ' כל הבשר) קי"א). ובנידן שאלתינו על הכשר הטסין ידוע שאי אפשר כלל להשתמש בחמץ בעין על גוף הטסין בלי הפסק כלי בשעה שבוער האש תחת הטסין וכל התשמישין על הטסים הוא ע"י הקדרות ולפעמים מכח האש הגדול עולה רתיחה ונשפכו המים שהחמץ מתבשל וזה רק נ"ט בר נ"ט דהתירא ועיין תשו' פני ארי' סי' (ל"ח ל"ט) שכ' דבאוכל נמי אמרינן נ"ט בר נ"ט. ותו דבשעה שנשפכו המים על הכירה כרגע כלה ואבד ומיד נעשה הליבון מכח האש וכבר הורה גבר בתשו' יעב"ץ ח"א סי' (ק"ג) והובאו דבריו להלכה ביד אפרים יו"ד סי' (צ"ז ס"א) ע"ש ומבואר בש"ע או"ח שכל הכלים הולכין אחר רוב תשמישן. ואחר מוצא הדברים הנ"ל תם אני לא אדע אחר שישראל קדושים ומלבנין הטסים במקום שמשתמשין עושין ליבון גמור ובמקום הקצוות קילוף הטיט ומניחין גחלי אש וזה הוא עכ"פ ליבון קל ועדיף מהגעלה מי הוא הצדיק יותר מרב אשי דאמר כעין חדתא פרזליהו בנורא וקתייהו ברותחין והירא שמים יצא בזה כל הדעות בהכשר ויתרון לכן לענ"ד הדין ברור בעזה"י שאין צריך לעקור הטסין ולהשליכם לאש ואפי' מהדרין מן המהדרין ומנהג ישראל תורה. והנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' כט ב"ה. לה' עירובין. התב"ש חדית לן דאפי' בצורת הפתח לא מהני היכי שהרחיק ג' טפחים מן הכותל ונלענ"ד הא דלא מהני זה רק בהרחיק משני הצדדים אבל אם לא הרחיק רק מצד אחד מהני וארויחנא בזה לתרץ מה דקשיא לי טובא בש"ס עירובין (ו'.) כיצד מערבין דרך ר"ה עושה צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן וכ' התוס' שם ד"ה לחי אע"ג דלחי לא מהני ביתר מעשר יעשה לחי רחב כו' ע"ש והוא פלאי דאכתי ק' הך ברייתא לרב דס"ל אף בצוה"פ צריך למעט וכבר התעורר בזה זקני המהרש"א ולא מצא מענה ע"ש והנכון בעיני דלרב י"ל דאינו עושה הצוה"פ רק בעשר והשאר מניח פרוץ וזה נכון אי אמרינן דהרחיק מצד אחד מהני. אכן לפי מה דחדית לן התוס' עירובין (י) ד"ה ואצבעים כו' וריצב"א מפרש דאוירא דעלמ' לא אמרינן אתי אוירא ומבטל אלא באויר שאני חושבו כסתום כו' ולפי"ז י"ל דודאי לדידן דקי"ל צוה"פ מהני אף ביתר מעשר ומהני אפי' בפרוץ מרובה כמבואר בפ"ק דעירובין (י"א) א"כ ע"כ צוה"פ חשיב כסתום כל הרוחב אפי' הפרוץ נמי כעומד ובזה אמרינן אתי אוירא ומבטל אכן לרב דס"ל דצוה"פ לא מהני רק בעשר ורק בעומד מרובה כמבואר בש"ס שם ובתוס' שם ד"ה אילימא כו' ולכך אפי' בעשר קאמר ר"י בשבת דלא מהני צוה"פ משום דפרוץ מרובה כו' ע"ש א"כ מוכח דצוה"פ לא חשיב כאלו נסתם הפרוץ וא"כ לא אמרינן אתי אוירא ומבטל. וממילא מ"ש האחרונים להשיג על התב"ש והוכיחו מדמהני נעץ ד' קונדוסין ש"מ דבצוה"פ לא אמרינן אתי אוירא ומבטל דז"א דש"ה דאויר של חוץ לא חשיב כסתום ול"א בזה אתי אוירא ומבטל כנ"ל. מיהו לפימ"ש המ"מ ה' שבת (פי"ז) דצוה"פ בעשר אף לרב מהני בפרוץ מרובה א"כ הקל"ד דנימא אתי אוירא ומבטל ותו דהתב"ש החמיר מטעם דחשיב מחיצה שהגדיים בוקעין ובזה אין חילוק בין רב לחכמים דאפי' העמיד מחיצה רחבה בעומד מרובה והרחיק ג' טפחים חשיב מחיצה שהגדיים בוקעין בה וכן מוכח מש"ס סוכה (ז') דבעינן שיהי' עירובן מחיצות ואף דבסוכה לא מהני צוה"פ ובשבת מהני צוה"פ כמ"ש הר"ן שם מיהו עכ"פ בעינן שיהי' הצוה"פ סמוך לכותל וראי' לזה מהא דאריב"ל עושה לו פ"ד כו' וצריכא נמי צוה"פ משמע אפי' בסוכ' גדול' ועיין בר"ן ובהג"מ ה' סוכה (פ"ה) כ' דלא בעי צוה"פ לכל הדופן רק על ארבעה וכ"כ המרדכי פ"ק דסוכה וא"כ קשה הרי הפליג הצוה"פ מן המחיצ' וכ"ת דוקא בסוכ' מהני א"כ מדוע השמיט הרי"ף הך מימרא וכן לשבת מיגו כו' וכ' הרא"ש דלהכי השמיטו כיון דס"ל להרי"ף דבעי נמי צוה"פ א"כ פשיט' ע"ש ואי נימא דלענין שבת לא מהני היכי דהרחיק צוה"פ ג' טפחים אפי' מצד אחד א"כ נ"מ טובא דבשבת שיושב בסוכ' אמרינן מגו דמהני לסוכ' הוי דופן לשבת א"ו דמהני דהיכי דלא הרחיק רק מצד אחד מהני בשבת בעלמא. מיהו מפרש"י שכ' שעושה צוה"פ לכל אורך הדופן משמע דהרחיק מן המחיצ' לא מהני ומוכח כהתב"ש ודוק: סי' ל ב"ה. להרב וכו': אשר הציע לפני שאל' מאיש עשיר ירא וחרד לשמוע חוקי התור' והמצו' והן בא אליו איש קונה בנינים ישנים להרוס אותם וכל הלבנים והאבנים וכל הנמצא שם יהי' שלו אך מחויב לפנות מקום הבנין עד זמן הקבוע אשר נעשה ביניהם וכשיגיע הזמן מחויב הקונה למסור המקום נקי שיהי' ראוי לבנות עליו בנין חדש ועתה רוצה הקונה שהאיש העשיר