מהרא"ש יא

הנאתו ע"ש. ולענ"ד י"ל עפ"י מ"ש התוס' פ' כל שעה שם בד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי ואין הנאת צילו נאסרת שאין זה דרך הנאתו וא"ת הא לא כתב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאתו יהא אסור וי"ל דמעילה ילפינין חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה. ובש"ס זבחים (מ"ה.) קדשי עכו"ם לא נהנין מדרבנן ולא מועלין דגמר מעילה חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל כו' בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהם מ"ט קסבר כי גמרה מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדישא קה"ג אבל קדושת בדק הבית דקדושת דמים לא ע"ש. ובש"ס מס' ע"א (נ"ב:) בעי מני' ר' יוסי בן שאול מר' כלים ששמשו בהם בבית חוניו מהו שישתמשו בהם בבית המקדש כו' א"ל אסורים הם כו' לימא מסייע ליה מזרחית צפונית שבה גנזו בית חשמונאי את אבני מזבח ששקצום אנשי יון אר"פ התם קרא אשכח ודרש דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה וכ' הרז"ה הביאור בזה דאבני המזבח קדשי בדק הבית הם וע"י מעילה יוצא לחולין ולהכי נאסרו ע"י ששקצום אנשי יון משא"כ כלי שרת שהם קדושת הגוף ויש בהם מועל אחר מועל ואינו יוצא לחולין ע"י מעילה לכן לא נאסרו דקי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש. והרמב"ן במלחמות השיג על הרז"ה מהא דאי' בתוספתא פ' בני העיר אבני היכל שנפגמו אין להם פדיון ע"ש שמבואר מדבריו דפשיט לי' להכי אין להם פדיון מפני דקדשי קדושת הגוף. ובמס' שבועות (טו.) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כי אין העזרה מתקדשת כו' ובפרש"י ד"ה משיחתן בשמן המשחה מקדשן קדושת הגוף כו' ע"ש. ולפי"ז א"ש היטב הא דאמרו בגמ' בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי ואין הנאת צילו נאסרת דאין זה דרך הנאתו דכיון דהיכל יש בו קה"ג דומיא דתרומה יליף חטא חטא מתרומה דאין בו מעילה רק כדרך הנאתו כמ"ש התוס' שם דיליף מעילה מתרומה דכתיב בה אכילה אכן זה רק בהיכל העומד הכן וכבר נתקדש וחל עליו קה"ג אם במשיחה או שנתחנך בעבודה משא"כ במס' מעילה שפיר אמרו בונין בחול ואח"כ מקדישין דאי אפשר דלא יתבו זימנין בטולא דבנין ובשעת הבנין טרם שנתחנך בעבודה אין בו רק קדושת דמים. ומכ"ש חומת העיר ירושלים דלכ"ע אינו קדוש קה"ג וע' תוס' קדושין (נ"ד:) ובקדושת בדק הבית לא ילפינן חטא חטא מתרומה דלא הוי דומי' דתרומה כש"ס זבחים (מ"ה.) ולהכי שפיר אית בהו מעילה אפי' בנהנה שלא כדרך הנאה ודו"ק: (ו) והתוס' זבחים (מה.) ד"ה דומי' כו' הקשו דבפ' אלו הן הלוקין חשיב אוכל הקדש שלא נפדה משמע אפי' קדושת. דמים וק' אזהרה מנ"ל הא לא איתקש לתרומה אלא קדושת הגוף ע"ש. ולענ"ד לק"מ עפ"י מה דאי' במס' נדה (מ"ז:) הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין משום בל יחל ע"ש. ומבואר בסה"מ להרמב"ם ל"ת (קמ"ז) דמועל בהקדש לוקה ואזהרתי' בלאו דב"י ע"ש. והמש"ל ה' מעיל' (פ"ד ה"ט). כ' בד"ה יש מעיל' כו' נסתפקתי אם מועל בזדון אם ילקה שתים אחת משום בל יחל ושנית משום לאו דמעילה ע"ש. ולענ"ד הדבר ברור דאינו לוקה אלא אחת ולא יתכן דהמועל ילקה שתים דממ"נ אי בקדושת דמים בקדושת בדק הבית נהי דלוקה משום בל יחל מיהא משום לאו דתרומה אינו לוקה דהא קדושת דמים לא איתקש לתרומה ואזהרה למועל בקדושת דמים לא שמענו רק מלאו דבל יחל ואי בקדושת הגוף דלוקה משום לאו דלא תוכל לאכול דאיתקש לתרומה מיהא בל יחל ל"ש אלא בקדושת דמים שמוציא מרשות הקדש לחולין ואהני מעשיו ועובר על בל יחל דברו אבל בקה"ג דיש מועל אחר מועל וכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אינו עובר על בל יחל שהרי הקדושה שבו אינו מתחלל. ומהרי"ט בשניות (תשו' קכ"ד) כ' דאפי' לשי' הר"ן דס"ל בנדבה באומר הרי זו נמי עובר בבל תאחר מ"מ לא עבר בבל יחל ומשום מוצא שפתיך תשמור דמאחר שחל ההקדש הרי נתקיימו דבריו וכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא אי' ע"ש. ודוק: (ז) ובפ' כל שעה (לד.) אבא שאול גבל של בית רבי הי' והי' מחממין לו חמין בחיטין של תרומה טמאה ללוש בהן עיסה טהורה וכ' התוס' ד"ה מחממין אור"ת דלכהנים של בית רבי הי' עושין דלא שרי לישראל הנאה של כילוי כדאמרינן פ"ק דע"א כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה ובמס' תרומות נמי אמרינן מדליקי' בבת כנסיות ובבתי מדרשות בשמן של תרומה שנטמא ברשות הכהן כו' אכן מפרש"י שם מבואר שהי' מחממין בשביל ישראל וכבר התעורר בזה הפ"י ולענ"ד נכון היטב פרש"י כיון דבתרומה אכילה כתיב בה ושלא כדרך הנאה שרי אפי' לזר כמ"ש התוס' פ' כל שעה (כו.) להכי שרי לחמם בחיטין של תרומה אפי' לזרים דחיטין סתמא לאכילה קיימו ולהסיק בחיטין או לחמם בהם הדבר ברור דחשיב שלא כדרך הנאה משא"כ להאכיל כרשיני תרומה לבהמת ישראל זה הוי כדרך הנאה כמ"ש התוס' יבמות (ס"ו:) ד"ה כרשיני תרומה אור"ת דעיקרם קיימו למאכל בהמה כו' ע"ש. וכן שמן להדליק יתכן דמיירי בשמן העומד להדלקה והוי כדרך הנאה. והר"ת נראה דהוא אזיל לשיטתו דס"ל שמן להדלקה חשיב שלא כדרך הנאה כמ"ש התוס' בשם הר"ת בפ' הגוזל עצים (ק"א.) ד"ה ולא כו' ע"ש וס"ל דלכתחילה אפי'