מהרא"ש קז

להרחיים באו ברשות ישראל אבל השמרים לא זכה בהם הקונה הישראל דנהי דמהני הקנין סטומתא שהנכרי מחויב ומשועבד ליתן השמרים ומהני להוציא את השמרים מרשות המוכר דקנין של דבריהם מהני לעשות הפקר מיהו לא מהני הקנין סטומתא בדבר שלא בא לעולם דנימא מכי בא לעולם זכה הקונה ונעשה שלו בקנין עצם וקנין הגוף וז"ב בעזה"י: ז) ולפי מ"ש התוס' פ' אין מעמידין (ל"ב.) ד"ה והא כו' יש פוסקים דצריך ליזהר שלא לעשות שום תשמיש בכלים הבלועים חמץ בפסח משום דהוי רוצה בקיומו כו' ע"ש ואפי' הר"ת דפליג בזה משום דאין האיסור בעין אבל היכי דהחמץ בעין מודה הר"ת דרוצה בקיומו של חמץ אסור ולפי"ז בישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי אפי' נימא דנתמעט מבתיכם היינו רק דאינו עובר בב"י וב"י אבל עכ"פ איכא איסורא משום רוצה בקיומו של החמץ מיהא זה רק בחמץ של ישראל אבל רוצה בקיומו של חמץ של נכרי או של הפקר בזה אינו מחויב לבערו דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים י"ל דאין בזה איסור רוצה בקיומו ואפי' נימא דנהי דאינו מחויב לבערו מיהא רוצה בקיומו אסור אפי' בשל אחרים זה רק היכי דרוצה בקיומו ועושה מעשה אבל רוצה בקיומו במחשבה שלא ע"י מעשה אין זה בכלל איסור רוצה בקיומו כתוס' פ' השוכר את הפועל (ס"ד.) ד"ה רע"ק כו' ע"ש וכן מבואר בתשו' שער אפרים סי' (ו) בהגה שם: (ח) ובפ' כל שעה (כ"ו:) הנאה הבאה לאדם בע"כ אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה כו' אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב"ז שהי' יושב בצלו של היכל כו' ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדרך הנאתן והק' התוס' א"כ למה אסור לישב בצל אשרה והמ"ל ה' יסה"ת (פ"ה ה"ח) הוכיח דהתוס' ס"ל דצלו של היכל שרי אפי' באפשר וקא מכוין דכל שלא כדרך הנאתו שרי לכתחילה ע"ש ולענ"ד אין זה הוכחה די"ל דגם התוס' ס"ל דאפי' שלא לצורך הנאתו אסור לכתחילה וריב"ז דישב בצלו של היכל משום דלא אפשר והא דהקשו מצל אשרה היינו משום דמשמע להו להתוס' דצל אשרה אסור אפי' היכי דלא אפשר וקא מכוין ועיין בש"ך יו"ד סי' (קמ"ב סקל"ד). ובירושלמי מס' ע"א (פ"ג הי"א) מפני מה צלה אסור מפני שהיא בהנאה ומקשה ע"ז הרי הקבר אסור בהנאה כו' וריב"ז ישב בצלו של היכל הוי לית טעמא משום שהוא אסור בהנאה היכל משום דלתוכו עשוי ולמה צל אשרה אסור וניחא להו דשאני אשרה דעשוי לצל והוי כדרך הנאה קשה דזה ניחא לרבא ומה יענו התוס' לאביי דס"ל בצלו של היכל שרי משום דלא אפשר ולאביי שרי בלא אפשר וקא מכוין אפי' בשאר איסורי תורה ואפי' כדרך הנאתו ואמאי אסור לישב בצל של אשרה אפי' היכי דלא אפשר וזהו הוא קושית הירושלמי שהוכיח דבכל איסורי הנאה שרי ליהנות מן הצל וא"כ לא יתכן לומר דצלה של אשרה אסור מפני שהוא אסור בהנאה דא"כ עכ"פ היכי דלא דלא אפשר נימא דשרי כמו בצלו של היכל. והשעה"מ ה' יסה"ת (פ"ה ה"ח) הקשה אמאי צל אשרה אסור מ"ש משלהבת של ע"א דשרי כדאי' בפ' משילין (לט.) וברמב"ם ה' עכו"ם (פ"ז ה"י) כ' וגחלת של ע"א אסורה והשלהבת מותר מפני שאין בו ממש והרי הצל ודאי אין בו ממש. והנלענ"ד לתרץ עפ"י מה דאי' בפ' השוכר את הפועל (ס"ג:) שכרו לשבור ביין נסך מהו כיון דרוצה בקיומו אסור או דלמא כל למעוטי תפלה שפיר דמי אמר רב נחמן ישבור ותבא עליו ברכה. ולפי"ז י"ל דשאני שלהבת דמכלה ממשות הגחלת וע"י אש השלהבת הגחלת הולך לאיבוד וכל שמתרבה השלהבת ממעטת הגחלת א"כ במה שרוצה בקיום השלהבת הוא ממעט תפלה של הגחלת ומשום איסור הנאה לא איכפת לן כיון שאין ממש בשלהבת משא"כ בצל אשרה היכי דקא מכוין ליהנות א"כ מלבד איסור הנאה הרי יש איסור רוצה בקיומו וזה לכ"ע אסור: איברא דלפי"ז קשה דאין מקום למה שהקשו התוס' לרבא דס"ל בצלה של היכל שרי מ"ש' דאסור לישב בצל אשרה ולהנ"ל לק"מ דשאני ע"א דכי קא מכוין ליהנות ממנה הרי רוצה בקיומה ואפי' היכי דנהנה שלא כדרך הנאה עכ"פ איכא איסורא משום דרוצה בקיומה. והנ"ל עפ"י מה דאי' בפ' השוכר את הפועל (ס"ד.) ישראל שהי' נושה בנכרי מנה כו' אם אמר לו המתן לי עד שאמכור ע"ז ואביא לך אסור כו' משום דרוצה בקיומה וכ' התוס' והר"ן שם דזה דוקא היכי שאינו יכול להפרע ממקום אחר אבל היכי דאפשר להפרע ממקום אחר שרי דל"ש בזה איסור רוצה בקיומה ע"ש: ולפי"ז לאביי לק"מ הא בצלו של אשרה אסור דממ"נ אי בלא אפשר בענין אחר וקא מכוין שיהנה מצל האשרה א"כ איכא איסורא משום דרוצה בקיומה ואי באפשר בענין אחר וקא מכוין ליהנות גם בצלו של היכל אסור משום איסור הנאה אבל לרבא שפיר הקשו התוס' כיון דלרבא מותר ליהנות מצלו של היכל משום דהוי שלא כדרך הנאה א"כ מה"ט שרי אפי' באפשר וקא מכוין וא"כ קשה מ"ש דבצל אשרה אסור באפשר וקא מכוין דבזה ל"ש איסור רוצה בקיומה כיון דאפשר בענין אחר ומשום איסור הנאה ליכא כיון דהוי שלא