מהרא"ש קד

דלא יצא לחירות כיון דשייר קרקע כ"ש סתם לא יכול עבדא לברורי להאי כ"ש דליקני איהו שאר נכסי' הלכך לא קנה בנכסים ולא מהני כלום והר"ן והתוס' הקשו ע"ז מש"ס כתובות (קט.) האי דאמר לי' דקלא לברת אזיל יתמי פליג כו' הכא דקלא גביכו שמעינן מינה שנוטל דקל אע"ג דלא אמר דקל פלוני וכן הקשו מהא דאי' בגמ' מנחות (ק"ח) בית בביתי אני מוכר לך דעכ"פ נותן לו הקטן ומס' ב"ב (ק"ז.) חצי שדה אני מוכר לך לוקח נוטל הכחוש עכ"פ מוכח דקנה אפי' לא בירר והנלע"ד להצדיק את הרי"ף דס"ל דנהי דהחיוב והשיעבוד חל על המוכר ועל הנכסים דעכ"פ זכה הלוקח או המקבל מתנה בחלק הכחוש וכן בדקל לברת חל החיוב על היורשין שיתנו דקל אחד כפי שיבררו המה זה רק אם אנו דנין לחייב את הנותן או לפטור אותו פשיט' דלא מצי לפטור א"ע מכל וכל שהרי מכר או נתן והתחייב א"ע בחלק מן הנכסים ואם מכר בית בביתו עכ"פ מחויב ליתן הבית הקטן אכן אין ענין שיעבוד אצל קנין וס"ל להרי"ף דכל שלא בירר מה מכר לא שייך בזה קנין הגוף ואין זה קנין עצם וכל זמן שלא בירר המוכר איזו בית הוא רוצה ליתן להקונה אין להקונה שום קנין הגוף כלל וזיל הכא קא מדחי לי' וזיל הכא קא מדחי לי' ונמצא לפי"ז דגבי עבד כיון דהאדון שייר קרקע כ"ש סתם ולא יכול עבדא לברורי להאי כ"ש א"כ אין להעבד שום קנין הגוף וממילא לא זכה בעצמו ואין זה שטר שחרור שהרי עדיין גופו קנוי להאדון ודו"ק : ובמס' עירובין (נ.) אמרו בגמ' מ"ט דרב משום דלא מסיים אתרי' ופרש"י וכיון דלא סיים לי' לא קנה כלל ועיין בפהמ"ש להרמב"ם ובטור או"ח סי' (ת"ט) הביא הב"י שם פה"מ להרמב"ם וכ' שאפי' להפוסקים כשמואל ס"ל דשמואל נמי הכי ס"ל דכל היכי דלא סיים המקום לא קנה כלל ע"ש. מיהא זה רק היכי דעדיין לא הגיע לידו ולא זכה בו כלל אבל היכי שכבר זכה הקונה בחלק מבורר זה פשוט דחשיב קנין עצם אם בקנין עולם חשיב קנין הגוף ואם בקנין תשמיש לזמן חשיב קנין פירות והמשכיר בית לחברו ואמר לו בית בביתי אעפ"י שהדין שהמשכיר יכול לדחות השוכר ולהוציאו מן הבית שהשוכר דר בו וליתן לו בית אחר מיהא כ"ז שהשוכר דר בהבית הזה חשיב עכ"פ קנין פירות וכבר כ' הריטב"א והנמ"י במס' ב"מ (נ"ו:) דקנין תשמיש לשעה חשיב מכר לגבי זכות תשמישו של החפץ ולפי"ז המפקיד חפץ אצל חברו מיד שקיבל הנפקד הפקדון ונתן רשות להמפקיד להניח חפצו בבית כבר זכה הנפקד במקום שמונח הפקדון ונהי דביד הנפקד לסלק ממקום הזה ולהניח הפקדון בזוית אחרת מיהא כ"ז שלא סלקו חשיב זכות וקנין פירות במקום הזה וכשיניח הפקדון במקום אחר יהי' אז הזוית האחרת מקום שיניח הפקדון שם הוא זכות המפקיד. ועיין תוס' פ' השולח (מ"ח.) ד"ה אי כו' וי"ל כיון דתחת זו תחזור לו אחרת לא קרינין בו שדה מקנה אלא שדה אחוזה. ובש"ס קדושין (מז.) כ' הרשב"א דהמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול אעפי"כ אין הקונה מחויב להחזיר השטר דגוף השטר קנוי לו שהרי יכול לקדש בו אשה ע"ש ואף דהלוה יכול לסלקו במעות ומחויב הקונה להחזיר השטר אפי' אינו משלם לו רק דמי הנייר מיהא כל זמן שלא סילק דמי הנייר השטר קנוי להמלוה. ועיין ב"ש א"ע סי' (כ"ח) ובש"ך חו"מ סי' (ס"ו ס"ק נ"ט וע"ה) ובתומים שם ובנה"מ (ס"ו וסי' רמ"א): ובתוס' ב"ב (ע"ז.) כ' בד"ה קני כו' דמכירת שטרות לא הוי אלא מדרבנן כו' והא דלא תקנו שיוכל להקדישן כו' ובהגהות של הגאון רעק"א התעורר היכן מצאו התוס' דאינו יכול להקדישן אי מהאי דפסחים הא שם איתא ג"כ דזבין מלוה אלא דדוקא השטר יכול למכור אבל לא החוב א"כ י"ל ה"נ השטר יכול להקדיש וכדקי"ל בש"ע יו"ד (סי' רנ"ח) וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד י"ל דשם ביו"ד מקור הדין מהרשב"א כמובא בב"י שם והרשב"א ס"ל דאין המלוה מחויב להחזיר השטר עד שישיב לו הקונה עכ"פ דמי הנייר א"כ יש לו זכות בהשטר ולהכי ס"ל דיכול להקדישו אכן התוס' יתכן דס"ל כשי' הר"ן פ' האיש מקדש דהיכי דמחל החוב מחויב הקונה להחזיר השטר דגופו של השט"ח הוא קנין הגוף של הלוה ולהכי לא מצי המלוה להקדיש את השטר עכ"פ מבואר דהיכי שיש לו זכות ואין ביד אחרים לסלקו מכל וכל רק נגד תשלומי דמים או שיתן לו אחרת במקומו בכה"ג חשיב קנין. ולפי"ז הנכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל אפי' בלא ייחד לו בית כיון שהמקום של הפקדון קנוי להמפקיד א"כ מקרי ביתו של נכרי. אך ז"א דהא קי"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ועיין ש"ס ב"מ (מט.) שקולי זוזך לא הוי אפי' שומר חנם א"כ הרי הישראל יכול לסלק המפקיד הנכרי מכל וכל וכל שעתא מצי הנפקד הישראל לאמור להנכרי צא וטול לך הפקדון ולהכי שפיר אמרו בגמ' דוקא ייחד לו בית דאז יש להנכרי קנין בגוף המקום אף דיכול לסלקו מיהא כיון דכעת עדיין לא סלקו הרי קנוי המקום להמפקיד שהרי ייחד לו בית משא"כ בלא ייחד לו בית ולא סיים אתרי' א"כ לא קנה המפקיד הנכרי שום מקום, והרי יכול הנפקד לסלק את הנכרי המפקיד מכל וכל אין להנכרי לא שיעבוד ולא קנין על מקומו של הנפקד וקרי שפיר בית של ישראל