מהרא"ש קג

זה שינוי השם מפאת השינוי בעצם השם אך בלעגי שפה ידברו וזה דומה לשם צבי המכונה הירש ורבים קורין הערש אבל הדבר ידוע ששם חד הוא וה"נ ידוע ששם בריינא הוא שם העצם ומה שקורין בריינטשא או בריינציא הוא רק שם געגועים ואין מהצורך לכתוב כלל ואם כתבו אינו מזיק אבל ידוע הדבר לכל ששם אחד הוא ומכ"ש בנידן שאלתינו שבאמת היא חותמת כך וכבר כ' דודי זקני בס' טיב גיטין שלענין שם האשה אזלי' בתר חתימתה ושם העיקר הוי ורק באיש לא מהני שם החתימה להכריע נגד שם הקריאה לס"ת ואף שכתוב בגט דמתקריא ועל שם החתימה אין כותבין דמתקריא זה רק היכי שנכתב שם אחר אשר אין קורא אותה בשמה בשם החתימה אבל בנידן דידן שידוע שבכמה מקומות קורין לשם בריינטשא בריינציא א"כ שפיר כתבו דמתקריא שהרי בק' סטרי באמת קורין כן ושמה המבטא והברה כך הוא. ועוד נלענ"ד דבשלמא היכי דאיכא שתי שמות דהיינו מרים ושרה בזה אמרינן דהוי שינוי השם ויאמרו שזו אשה אחרת ששמה מרים ואין זו שם האשה ששמה שרה אבל בק' דראהביטש אינו בנמצא שתי שמות שהאחת שמה בריינטשא והשנית שמה בריינציא אלא כל הנשים ששמותיהן שוה הנקראת בריינטשא מעריסה כך נקראו בכל העיר בשמה בריינטשא ואם כתבו בגט בריינציא הכל יודעין שזה מפני שינוי המבטא שאנשי ק' סטריא קורין לכל הנשים שנקראו בק' דראהביטש בריינטשא המה קורין בריינציא ואין בזה חילוק שמות רק חילוק המבטא בשינוי ממקום למקום. לכן הדין ברור שהגט כשר לכתחלה כדת וכהלכה והנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין סי' כ"ו ב"ה. להלכות פסח. לחכם אחד. שאלה באחד שקנה אצל אדון נכרי כל השמרים שיהי' נעשין בבית המוקד שלו הנקרא בריי הוז והקונה היהודי נתן קאפציע והאדון התנה עמו בשטר במפורש שבאם הקונה לא יקח פעם אחת השמרים ישפוך השמרים החוצה וינכה הדמים על חשבון הקאפציע וטרם הפסח שאל בעצה לאיש אחד אם מחויב למכור השמרים ומקלו הגיד לו שאין למכור כי לעת הזאת עדיין אין שם שמרים ועת' עבר הפסח ונשאל ממנו השאלה והציע הדבר לפני לשמוע דעתי בזה והנני להשיב כאשר יתן ה' בפי אותו אדבר בעזה"י: (א) תשובה ידוע שי' הר"ן ז"ל בפ"ק דפסחים ישראל שהפקיד אצל נכרי אינו עובר מה"ת בב"י דנתמעט מדכתיב בבתיכם ובתשו' כתר כהונה (סי' כ') כ' וז"ל וצ"ע דהא הר"ן הקשה מה מהני בהרהינו ואמר מעכשיו הא קי"ל לא יקרא לה שם עד שתאפה הואיל ואי בעי מיתשל עלה וה"נ נימא הואיל ובידו לפדותו ותי' דמחוסר ממון לא אמרינן הואיל א"כ איך כ' הר"ן דהישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי מה"ת אינו עובר בב"י נימא הואיל ובידו שיקח את הפקדון מן הנכרי כקו' הר"ן וא"ל דהתורה מיעט' מבבתיכם א"כ מאי מקשה הר"ן נימא הואיל ובידו לפדותו הא עכ"פ נתמעט מבבתיכם ע"ש ולענ"ד נראה דברי הר"ן מאושרין דבשלמא היכי דאנו רוצין לפטרו מטעם שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים בזה אמרינן הואיל ואי בעי מיתשל ועוקר הנדר למפרע והרי כאלו לא קרא שם הקדש עלי' ומתחילה שלו הי' ועבר על ב"י וב"י ובכה"ג דעובר למפרע חל עליו חובת הביעור מעכשיו דחשיב עתה שלך משא"כ בפקדון שהפקיד חמצו אצל נכרי דהחמץ שלו הוא גם עכשיו אבל הרי נתמעט מבתיכם שהתורה אמרה שאינו עובר בב"י וב"י אלא היכי שנמצא החמץ בביתו של ישראל ולא היכי שהחמץ אינו בבית ישראל אלא בבית הנכרי ואם יקח אח"כ הישראל החמץ מיד הנכרי האמנם יעבור בב"י אכן אין זה גורם חובת הביעור מעכשיו כי אך להבא משעה שיקח החמץ ואז יעבור בב"י אבל אין מקום לומר שיעבור למפרע בב"י וב"י. ומה"ט כבר כתבו דל"ש חצי שיעור לענין איסור בב"י דדוקא באיסורי אכילה דחזי לאיצטרופי והח"ש שאכל באיסור אכל אבל ב"י דאינו עובר אלא מכאן ולהבא למפרע לא עשה שום איסור. איברא דזה ודאי צריך ביאור מה דק"ל להר"ן בהרהינו אצל הנכרי דנימא הואיל ובידו לפדותו ומה זו קושיא אטו משום דלוה ממון אצל הנכרי גרע מהפקיד חמצו אצל נכרי ולא לוה כלל דנתמעט מבתיכם וא"כ מכ"ש בהרהינו אצל הנכרי דל"ש לומר דעובר בב"י משום דבידו לפדותו חשיב שלו והרי עכ"פ נתמעט מדכתיב לא ימצא בבתיכם. והנ"ל בהקדם לתרץ מה דתמה הט"ז באו"ח סי' (ת"מ סק"ד) שהקשה על מ"ש הרא"ש דכיון שהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממונו של המפקיד ביתו קרינן בי' א"כ לפי"ז בנכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל נמי נימא הכי והוי ביתו של נכרי ואמאי אמרינן בגמ' נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל זקוק לבער ייחד לו בית אינו זקוק לבער הא עכשיו קיימינין דגם בסתם הוי לי' כביתו של נכרי ולמה לי דוקא ייחד לו בית ע"ש. והנ"ל דהנה נודע שי' הרי"ף בפ"ק דמס' גיטין (ט') שכ' בטעמא דמתני' דהכותב נכסי' לעבדו ושייר קרקע כל שהיא