מהר"ם אלשקר צג

הגאון ז"ל ודבריהם של אלו: אבל שבויה אשת ישראל אם מותרת לבעלה בהא איכא פלוגתא דרבוותא דיש מהם מי שאוסר היכא דנחבשה על עסקי נפשות שמא נתרצתה להם ונבעלה ברצון מחמת יראה מהם ורוב הראשונים והאחרונים כתבו שמותרת לבעלה: וכן נהגו העולם ולא ראינו ולא שמענו מי שפקפק בדבר דחזקה אין בנות ישראל נבעלות לעובדי כוכבים ברצונם ואפילו אם תחלת בעילתה באונס וסופה ברצון נמי שריא דיצר אלבשה וכן כתב הרמב"ם ז"ל: וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו וחלק בזה על רש"י ז"ל וכן נמי כת' הרב רבי' הושעיא ז"ל תלמידו של הרמב''ן ז"ל בחדושיו ז"ל ופי' ר"ח ז"ל וכן הגאוני' ז"ל דדוקא באשת כהן אבל באשת ישראל בין על ידי ממון בין על ידי נפשות מותרת דתרי ספיקי נינהו ע"כ: ואמנם בענין הנערה שנשבית בקורו"ן והשיאו אותה לכהן לכתחלה בלא שום עדות אלא על פי נשים שאמרו שבדקו אותה ואמרו שעדיין היא בתולה כצאתה מרחם אמה ואתה חלקת עליהם ואמרת דאף על פי שנמצאת בתולה עדיין יש לחוש להעראה דהיינו הכנסת העטרה בלבד דבכי האי גוונא לא נתרי בתוליה וידוע הוא דהעראה דינה כבעילה כדאמרינן בכריתות סוף ארבעה מחוסרי כפרה וביבמות פרק רבן גמליאל ובכמה דוכתי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א ופרק י"ח מאסורי ביאה וכמו שכתבו המפרשים ז"ל: והכי נמי איכא למיחש בהא מילתא שמא באו עליה שלא כדרכה דאסורה נמי כמו כדרכה וכמו שחוששין לזה הכי נמי חוששין לזה: והחכם השלם כה"ר אפרים הכהן נ"ר חלק עליך בזה וכתב דכיון דנמצאת בתולה בכדרכה על ידי בדיקה זו חזקה שלא באו עליה שלא כדרכה: ועוד דמצינו גבי קנס ומוציא שם רע דנתנו הפרש בין כדרכה לשלא כדרכה עד הא קמן דלא חשיב שלא כדרכה בעילה וכו' עד כל שכן בספק דקיימא לן כל הספקות דרבנן ועל כן הקלו בשבויה עכ"ל: עוד כתב כללא דמילתא דאיתתא דא מותרת לכהונה כיון שנמצאת בתולה על ידי בדיקה וכל שכן בחופתה שפרסו השמלה וכו' ע"כ ורצית לעמוד על דעתי בדברים אלו: ותחלת כל דבר אומר דאותה בדיקה שבדקו לנערה הזאת לאו בדיקה היא לענין אסורה כלל ואפילו אם תמצא לומ' דהויא בדיקה אינן הנשי' נאמנים על כיוצ' בזה דלעולם לא אשכחן דהמנום רבנן על בדיקת אשה כהאי גוונ' ובדב' שאינו נראה לעינים והיינו דלא בדקה ר"ג פ"ק דכתובות אלא שהושיבה על פי החבית ואי איתא אמאי לא קאמר התם תבדק על פי נשים דהוי דבר קל ובלא זלזול כל כך ואשכחן התם דחשו לזלזולן של בנות ישראל בהא מילתא: וכ"ש במקום דאיכא חזקה לאיסור בהכא ולא דמי להתם דהוה לה חזקה דגופה להיתר: ומה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכו' אישות גבי אומרת לא בא עלי ועדיין אני בתולה דבודקין אותה ולא פי' דרך הבדיקה היינו לפי שסמך על בדיקת חכמים שזכרנו וכמו שכתב הר"י ז"ל באבן העזר גבי טענת בתולים ונראה דלא היה להם בדיקה אחרת וכן מוכח קצת מדברי התוספות בחגיגה פרק אין דורשין: ואפילו לדברי הרב בעל המגיד ז"ל שכתב שם ז"ל ורבי' ז"ל לא כתב בדיקה זו בבירור דלאו דוקא זו דרבן גמליאל דהוא הדין לבדיקה אחרת וכו' היינו כאותה בדיקה הכתובה באור זרוע שתמעך באצבע לפני הנשים ותראה השמלה לאנשים כדבעינן למימר קמן אי נמי שיחזור ויבעול בפני עדים: אבל לא בדיקת נשי' ועדותן כהאי גוונא דילן דאין לך בהן אלא מה שמנו חכמים להאמינם בו תדע דאפילו גבי חליצה ומאונים דקתני בברייתא בהדיא פר"בא סימן דבודקין בנשי' אם הביאו שתי שערות או לא איכא התם פלוגתא דרבוותא והובאה בהלכות פר' בית שמאי ובפסקי הר"אש ז"ל פר' בא סי' ומשמע מהתם דבין למר בין למד אין הנשים נאמנות אלא היכא דמסייעא להו חוקה דרבא דאמ' כל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימני': ובמילתא דרבנן ושהנשים נאמנים להחמיר ולא להקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: והרז"ה ז"ל השיג שם על הרי"ף ז"ל דאי הוה אמר דנאמנות לחליצה ולא למיאון היה הדבר נכון משום דחזקה מסייעת לחליצה אבל לא למיאון הילכך כל הנבדקו' לחליצה נבדקות על פי נשי' ולענין מיאון אינו כן אלא שהאשה נאמנת להחמיר ולא להקל ע"כ: וק"ו בן בנו של ק"ו בעובדא דילן דחזקת השבויה מנגדת לבדיקה שלהן ודבר שאינו נראה לעינים כשתי שערות ודבר שלא זכרו אותו חכמי מעולם דבדיקה כזו מאן דכר שמה לגבי שבויה שעשאוה כבעולה ואף לא לגבי דבר אחר כיוצא בזה לא מצאנו שהאמינו אותן להעיד: כללא דמילתא דבדיקה כזו לאו בדיקה היא ואין הנשים נאמנים עליה ותו לא מידי: וכ"ש דאפילו אי הויא בדיקה זו בדיקה מעליא ונאמנין הנשים עליה הנה יש לחוש להעראה שכתב כ"ת דהיינו הכנסת העטרה לרבי יוחנן וכל שכן לשמואל דאמר היינו נשיקה דפליגי בה פרק הבא על יבמתו דר' יוחנן אמר העראה זו הכנסת עטרה ושמואל אמר זו נשיקה כלומר נשיקת האבר על אותו מקום וקיימא לן כרבי יוחנן דהיינו הכנסת עטרה: מיהו לפום מאי דאמרינן פרק בן סורר ומורה גבי מתני' דאלו מצילין אותן בנפשו של רודף וכו' נראה דהכנסת עטרה היינו הכנסת כל האבר שיש בה כדי להסיר הבתולים דאמרינן התם דחייבי כריתות ניתן להצילם בנפשם ואותבינן מדתנן בריש פרק אלו נערות דהבא על אחותו משלם קנס ואין אדם מת ומשלם ופרקי' משעת העראה אחייב ליה קטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה שמסיר בתוליה במירוק האבר ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה בנפשו כיון שנפגמה בהעראה וקנסא לא מחייב עד גמר ביאה והבא על אחותו נהי דאהעראה לא מחייב קנס דקם ליה בדרבה מיניה שניתן להצילו בנפשו מיהו מיחייב קנס על גמר ביאתו דלאו באין כאחד נינהו ואקשי' הא ניחא למאן דאמר העראה נשיקת אבר אלא למאן דאמר הכנסת עטרה בהעראה לבד הויה לה בעילה דהא אית בה כדי השרת בתולים והוי מיתה ותשלומין באים כאחד ושוב אין כאן קנס ואוקימנא במפותה דלא ניתן להצילה בנפשו וכו' אלמא דהכנסת עטרה הוי בעילה שיש בה כדי הסרת בתולים וביאה גמורה היינו מירוק האבר להוציא הזרע וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב שם: וכן נראה ממה שכתבו התוספות פרק הבא על יבמתו גבי האי שקלא וטריא דפרק בן סורר ומורה דהכנסת עטרה אית בה כדי השרת בתולים: ולפי זה אי הויא ההיא בדיקה דעובדא דילן בדיקה מעליא דהוו בתוליה קיימין ודאי דלא חיישי' להעראה כלל דאי הוו מערו בה הוו נתרי בתוליה בביאה ראשונה ולא הוו משתכחן השתא: אלא דפרק הבא על יבמתו פירש שם רש"י ז"ל עטרה ראש הגיד ואינה מן הגיד אלא בשר ע"כ: וכן נמי פי' בסנהדרין פרק ד' מיתות גבי מתני' דהבא על הזכר ז"ל המערה שלא גמר ביאתו איכא למאן דאמר זו נשיקת האבר על הנקב ואיכא למאן דאמר זו הכנסת עטרה דהוא דבר מועט אבל יותר על נשיקה ע"כ וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מאיסורי ביאה דהעראה הכנסת ראש העטרה בלבד ע"כ: וכן פירשו רוב המפרשים ז"ל וכן מורה פשט הלשון ואפילו ההיא דפרק בן סורר ומורה איכא מאן דפריש בה על דרך אם תמצא לומר כלומר דאף אם תמצא לומר דהכנסת עטרה היא הכנסת האבר והיא שעת הקנס ונמצא מיתה ותשלומין באין כאחד איכא לתרוצי בפנים אחרים כגון בבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה וכו' הילכך האי נערה דילן לו הונח דהויה בדיקתה בדיקה והרי היתה בתולה אכתי איכא למיחש להעראה דהיינו הכנסת ראש העטרה וכבר נתבאר דהערא' הוי כבעילה: והכי נמי איכא למיחש לבעילה שלא כדרכה וכדאיתא פרק נערה שנתפתתה שלא מצינו שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה אלא דהשני משכבות הן שוין לכל איסורין שבתורה וכן כתבו מן המפרשים ז"ל דאף על פי שלא מצינו בכל התורה כלה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין מוציא שם רע אינו חייב עד שיבעול כדרכה דאלמא בכל התורה קרי ביאה שלא כדרכה ככדרכה למכות ולעונשין חוץ ממוציא שם רע דכתיב ביה לא מצאתי לבתך בתולים עד שיבעול במקום בתולים וכו' ע"כ: ומסיק דאפילו לקנס הן שוין ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב דאינו משלם קנס אשלא כדרכה: וכבר השיגו הראב"ד בזה גם הרמ"ה ז"ל כתב דמחייב קנס אשלא כדרכה וכן כתבו התוספות וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל וכן כתב הרי"טא ז"ל: ומוכחי לה מההיא דפרק קמא דקדושין באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כלן בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכלן בחנק ואמר רבי זירא ומודה רבי לענין קנס דכלהו משלמי: ובשמעתין נמי סוף פרק אלו נערות באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה: יאמרו בעל שלמה חמשים בעל פגומה חמשים כלומר שהראשון בא עליה שלא כדרכה והשני כדרכה וכשבא עליה השני פגומה היתה כיון שכבר נבעלה ויאמרו הבועל כדרכה לאחר שנפגמה משלם חמשים והבועל בהיותה שלימה שלא כדרכה חמשים זה אינו מן הדין דיותר היה לו לשלם הראשון אלמא שניהם משלמין הקנס: והכי נמי מוכח בפרק הבא על יבמתו גבי הא דתניא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו וכו': והכי איתא בהדיא בירושלמי באו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה כלם משלמין קנס ולאפוקי מדברי החכם כה"ר אפרים נ"ר שלא נתיישב בפירושא דשמעתין דיאמרו בעל שלימה וכו': ונתהפכו הדברים בידו ודן מהם הפך הדין: וכ"ש דאפילו שיהיה דבר מוסכם דשלא כדרכה אין שם קנס מה ענין קנס אצל איסור ואף אם יהיו מקילין בזה לא יתחייב שיהיו מקילין באוסור אפילו לפי דעתו: וכמה תמוהין דבריו אצלי דבחתימת דבריו כתב ז"ל דדבר ברור הוא שבכל הביאות האסורות אין הפרש בין בעילה כדרכה לשלא כדרכה דכתיב משכבי אשה שני משכבותיה שוין לכל משפט עריות וכו' ע"כ ובסמוך גבי מוציא שם רע סתר את דבריו וקא מסיק למלתיה וקאמר ז"ל הא קמן בהדיא דלא חשיב בעילה שלא כדרכה בעילה ע"כ: והוכיח משם לגבי איסור: עוד כתב דכיון שנמצאת בתולה חזקה שלא באו עליה שלא כדרכה וכו' והאי חזקה רעועה היא ואין עמה טענה כלל דאפילו תימא דלא באו עליה כדרכה לא יתחייב שלא באו עליה שלא כדרכה דמה תלה זו בזו: ומה שכתב דכל הספיקות דרבנן ולפי' הקלו בשבויה וכו' כבר דחה כ"ת דברים אלו וכתבת עליו דכיון דכל הספיקות דרבנן אמאי לא התירו ספק כדרכה דידוע הוא דספיקא דרבנן לקולא: וכפי הנראה שלא נתישב בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דברים אלו פי"ח מאיסורי ביאה דהוא ז"ל כתב שם ואיסור כל הספיקו' מדרבנן כלומר דאיסור הספיקות ואפילו של תורה הן מדברי סופרים והוא חשב שהוא אומר על הספיקות עצמן שכלן מדברי סופרים ודבר זה אינו נעלם מעיני כל חי דאיכא ספיקא דרבנן ואיכא דאוריית' והא לחומרא והא לקולא: ואיסור השבויה לכהן מדאורייתא הוא משום ספק זונה כדאיתא פרק הגוזל ומאכיל גבי מאי דאמרינן התם ואכתי דאורייתא לא והא מעשה בא לפני רבי בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשביתי לבין העובדי כוכבים והשיאה רבי לכהונה על פיו ומהדרי בשבויה