מהר"ם אלשקר צד

הקלו וכן כתב שם רשי ז"ל ז"ל והשיאה רבי לכהונה ואף על גב דאיסורא דאורייתא הוא משום זונה ע"כ וכן כתבו המפרשים ז"ל ודבר ברור הוא: כללא דמילתא דכוין דהדין שוה בכדרכה ושלא כדרכה לכל איסורין של תורה כי היכי דאיכא למיחש להכי הכי נמי איכא למיחש להכי: ואולי חוששין יותר לשלא כדרכה דהשבאים עושין כך מפני הפסד ממונן דפשיטא דהבתולות שוות להם יותר מהבעולות וגם בנשואות חוששין להם שמא יתעברו ולפי' בועלין אותן שלא כדרכן כמו שהאריך כ"ת בזה בראיות נכוחות והיינו טעמא דנחבשה על ידי ממון דמותר' משום דמרתתי משום הפסד ממונם ולא יבואו עליה וכמו שכתבו כל המפרשים ז"ל ואיתא ריש פרק אין מעמידין: וגם פרישת השמלה שכתב החכם הנזכר לאו מילתא היא דידוע הוא דלגבי עובדא דילן לאו ראיה היא כלל ולא שייכא הא מילתא אלא לבסוף לאחר שנשאת לכתחלה באיסור: וכל שכן דאפילו אי הות שייכא מעיקרא לאו ראיה היא אפילו לכדרכה: דאפשר לתלות שהנואף בעל בהטיה וכבר נתבאר בפרק קמא דכתובות דהרוב בקיאין בהטיה: וכתב שם רבי' יצחק בר ששת ז"ל דאף לשאינן יודעין אפשר שנזדמנה להם הטייה הילכך אף לדידהו לאו פסיק רישיה הוא וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו ז"ל ובאמת כן הוא דהואיל ואפשר בהטיה לכולי עלמא שוי דאפשר שיזדמן להם הטיה ואף על פי שלא יכוונו להטות ע"כ: וכן כתב הרב רבי שמעון דוראן ז"ל בתשובה על כיוצא בזה ז"ל ומה שאמרינן שאחר כן נמצאת בתולה אין זה מוציאה מחזקת בעולה דאפשר שנזדמנה לו הטיה כשמואל דאמר יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם אי נמי בעל שלא כדרכה וכו' ע"כ: והיינו ששואלים לטוען טענת בתולים ואומרי' לו שמא הטית וכתבו מן המפרשי' ז"ל דאין שומעין לו עד שיאמר בריא לי שלא הטיתי דאפשר שהטה ולא הרגיש בדבר וכעובדא דרבן גמליאל דפ"ק דכתובות: ומוכחא הא מילתא נמי ממה שכתבו התוספות פרק נערה שנתפתתה ז"ל משום שלא ימצאו דם בתולים אין להורגה א"כ מה תועלת יש בפרישת השמלה דפשיטא דלא מתכחשי עדים בשביל כך דיש לתלות שמא הנואף הטה ע"כ: וידוע הוא דפרישת השמלה אינה נעשית על פי נשים כמו שיזדמן אלא שבודקין אותן כשמכניסי' אותן לחדר שלא יכניסו דם צפור והעדים שהן השושבינין משמרין אותן מבחוץ וכאשר יפרדו נכנסין העדים ולוקחים השמלה ורואים אם יש עליה דם או לא כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה פרשת כי תצא גבי ופרשו השמלה ובענין אחר אין פרישת השמלה מעלה ואינה מורדת: וכ"ש לדברי הרב רבי לוי בן גרשום שכתב ז"ל ואף על פי שהביאו השמלה מגוללה בדמי' אין זה עדות שהיתה בתולה כי כבר יתכן שהיו הדמים ההם מן הדמים הבאים מהמקור או מזולתן ע"כ: אחר אשר כתבתי זה בא לידי ספר אור זרוע וראיתי שכתב גבי נערה ישראלית שהיתה מאורסת לישראל ונאנסה ביום הרג רב שמרדו במלכות ושרפו היכל המלך והרגו שם כמה אנשים ונשים והיא היתה עומדת ליהרג והמירה בעל כרחה ואחר ימים חזרה לדת האמת והורה ב"ד שהיא אסורה לחזור לארוסה דאית לן למימר אף על פי שלבה לשמים שמא נתרצית לביאה להציל את נפשה מהמיתה עד הילכך נראה בעיני דעל ידי נפשות באשת ישראל אסורה: דרבנן שיערו דעתה של אשה דודאי היא מתרצה כדי להציל את נפשה ואינה נאמנת להתיר את עצמה אלא בעדות ברורה ואף על פי שאחותה מעידה לה שלא נטמאה נראה בעיני דאין לסמוך על עדותה וכו' והאריך שם וחלק על חכמי דורו שהיו מתירין אותה לארוסה וכופין אותו לישאנה כמו שכתוב בתשובה בהגהות המרדכי דכתובת דהיא היא עובדא גופה: ובחתימת דבריו כתב ז"ל ושמעתי שזאת הבחורה היא בתולה ואם תמעך באצבע לפני הנשים ותראה בתולים נראה בעיני דאיכא למשרי אם אינה בוגרת לר"ח ז"ל דסבר דבתוליה כלין אי העראה היינו הכנסת העטרה שיש בה הסרת בתולים בפרק בן סורר ומורה עד כאן לשונו: ולמדנו מכלל דבריו אלו האחרונים שאין דרך אחר לראות אם יש לה בתולים אלא בכי האי גוונא שתראה הדם בפועל כלומר שתמעך בחדר לפני הנשים ותראה הדם לאנשים העומדים בחוץ דומיא דפרישת השמלה דכתבי' לעיל אבל לא באומדן דעת הנשים ועדותן כנדון שלנו והיינו שכתב ותראה הדם ולא אמר תמעך לפני הנשים ויעידו שמצאו דם: ולמדנו שצריך שלא תהיה בוגרת דהבוגרת אין לה בדיקה לפי שבתוליה כלין לר"ח ז"ל ומאן דעמיה ואף על פי שיצא ממנה דם אמרינן דדם ממקום אחר הוא או דם הצדדים הוא כמו שכתבו מן המפרשים והריטב"א ז"ל גבי בוגרת ודורקטי דאפילו בשמצא דם אינה ראיה דשמא דם צפור הוא ואפילו פשפש אותה בכניסה לחופה שמא דם צדדים או דם מכה הוא ע"כ: ולמדנו גם כן שאפילו יצאו בתוליה על ידי מעוך לא משתריא אלא אם נפרש בהעראה דהיינו הכנסת האבר שיש בו להסיר הבתולי' כדמשמע מההיא דפר' בן סורר ומורה וכדאמרן לעיל דבכי האי גוונא לא חיישינן להעראה דאי הוו מערו בה הוו נתרי בתוליה ולא הוו משתכחן השתא כדכתיבנא: אבל אם נפרש דהעראה היינו הכנסת העטרה בלבד כדברי רוב המפרשים ז"ל והרמב"ם ז"ל חיישינן וחיישינן להעראה: מיהו מדלא ראינו שחשש הרב הזה ז"ל לבעילה שלא כדרכה ולא להטיה משמע קצת דלא חיישינן להכי: אלא דאיכא למימר דלגבי הכא לא חיישינן בהכי לבעילה שלא כדרכה דכיון דעל ידי נפשות באו לא מרתתי ואם נמצאת בתולה חזקה שלא נגעו בה דמאי אכפת להו אם היו בועלין אותה כדרכה ומסתמא לא הוו שבקי לבעול כדרכה ובועלין שלא כדרכה מה שאין כן לומר כן גבי שבויה כדברירנא: ומאי דאתיא עלה דהאי נערה אסורה היתה לינשא לכהן לכתחלה ותו לא מידי: ואם אחר שנשאת אם תצא או לא תצא ודאי דצריך עיון גדול דידוע הוא דסתם שבויה שבאו עדים שנשבית אם נשאת לכהן בדיעבד תצא דעדי שביה כעידי ביאה חשיבי אי משום דשהתה בין העובדי כוכבים אי משום מאי דפריש בגמ' דעובדי כוכבים פרוצים בעריות נינהו: וכן כתב הרמב"ם ז"ל ראש פי"א מאיסורי ביאה דהשבויה כבעולה לכל דבר עוד כתב שם פי"ז דכהן שנשא ספק זונה מכין אותו מכת מרדות ומוציא בגט עוד כתב שם גבי אלמת וחרשת דהרי זו ספק זונה ואם נשאת לכהן תצא ע"כ: וכבר כתב שם דהשבויה שנפדית אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לעובדי כוכבים: עוד כתב נמי שם פי"ט כהן שבא על ספק זונה הרי זו ספק חללה וולדה ספק חלל ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל סוף פ"ק דכתובות גבי מתני' דראוה מדברת דשבויה מחזיקי' לה דודאי נבעלה ואם נשאת תצא והולד חלל ע"כ: וכן כתב שם הרב רבי הושעיא ז"ל תלמידו בחדושיו ז"ל וכשם שהשבויה מחזיקי' לה כודאי נבעלה ואם נשאת אפילו בדיעבד תצא והולד חלל הכא נמי כיון דנסתרה מחזיקי' לה כודאי נבעלה ומיהו אפילו לרבי יהושע אינה כשבויה ממש דאלו בשבויה אם נשאת בדיעבד תצא והכא בנסתרה דוקא לכתחלה אסורה לכהונה כדאמרי' מעלה עשו ביוחסין אבל בדיעבד לא כדאמרי' אין אוסרי' על היחוד ע"כ וכן נמי כתב שם רבי' יצחק בר ששת ז"ל אמר להם מדברת היינו שבויה דודאי כנבעלה חשבינן לה וכו' והא דאמרינן דמדברת היינו שבויה לאו לגמרי' מדמי' לה לשבויה דשבויה אפילו בדיעבד פסלינן לה ואם נשואה היא תצא והולד ממנה חלל דמחזקי' לה דודאי נבעלה ואלו הכא בנשואה שנתייחדה לא תצא דאין אוסרין על היחוד ע"כ: ומה שכתב החכם ליכא למימר דאם נשאת תצא והוכיח כן מההיא דתנן ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא ופרש"י ז"ל באו עדים שנשבית וכו' ע"כ: אדרבה דמשם איכא למוכח אפכא לומר הא באו עדי שביה קודם שנשאת כהכא תצא ואם נפשו לדקדק ולומר תצא מהתירה הראשון כבר קדמוה רבנן וכתבו דתצא מתחת בעלה דהיינו תצא מהתירה מכל צד לא בכתחלה ולא בדיעבד: מיהו אפש' להקל בנערה זו שעברה ונשאת שלא להוציאה מבעלה כיון שנמצאת בתולה בליל החופה בפריסת השמלה אם העמידו עדים ובדקו אותן על הדרך שכתבנו ואם אינן ענין להשיאה לכתחלה תנהו ענין לשאם נשאת לא תצא: ובענין תקנת רבינו גרשום ז"ל כל מה שכתבת בזה אין בהם נפתל ועקש ולא מקום למעקש כי מי הוא זה שיעלה על רוחו או יכנס במוחו לחשוב שתקן רבינו גרשום ז"ל תקנתו במקום שיש חשש איסור או נדנוד עבירה או אי זה סבה המחייבת הגרושין זה לא יעלה על הדעת ואין זה צריך לפנים ולא לפני לפנים: גם במקום מצוה נראה דלא גזר: וכבר כתב הרשב"א ז"ל בזה מה שיש בו די שלא גזר הרב תקנתו בכל ענין אלא כנגד הפריצים וההוללים וכו' ומענין מה שכתב שלא היתה תקנתו אלא עד האלף הששי כבר ידע כ"ת שרוב הגלות לא קבלוה עליהם מעולם לא אז ולא היום כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח ויש מקומות שקבלו אותה עליהם אפילו עד הזמן הזה ונהגו בה עד היום לפיכך כל המקומות שקבלו אותה עליהם עד היום הרי היא לדידהו כאלו היא תוך זמנה לכל ענייניה: ואפילו הכי אם יהיה לאיש שום סבה המביאה לידי גרושין כגון זו שהאמין לזקנתה ואסרה על עצמו אי נמי במקום מצוה מגרש ומגרש ואתה שלום כנפש נאמנך: משה ן' אל אשקר: נר"ו: צו שאלה תינוק שנולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם נמול ליום ראשון בפי דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל דלדידהו בין השמשות הוי תכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ: או אם נמול בערב שבת כדעת ר"ת ז"ל שכתב דשתי שקיעות נינהו ושאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנסה החמה בעוביו של רקיע אבל קודם לכן יום גמור הוא וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שלו והסמ"ג והר"ן ז"ל סייע דבריהן מן הירושלמי וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל: גם מגיד משנה הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב בחתימת דבריו שלא נתברר זה בדברי הראשונים ולא כתב דהוי פלוגתא דרבוותא כמנהגו נראה שבררו האחרונים מה שלא בררו הראשונים: ואפשר שאם היו רואים הראשונים הקושיא דרבי יהודה אדרבי יהודה שראה ר"ת ז"ל דבפרק במה מדליקין משמע לרבי יהודה דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים שלשה רביע מיל ובפסחים פרק מי שהיה טמא קאמר רבי יהודה גופיה דהוי ד' מילין גם הם היו מפרשים דשתי שקיעות נינהו כר"ת ז"ל: ועוד דבנדון דילן מאן לימא לן שלא יודו הראשונים שזה הקטן יהיה נמול ליום ששי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דבין השמשות דנין בו להחמיר ככל מקום משמע דהכי