מהר"ם אלשקר צב

לאינשי כל כך ואפילו לאותן מפרשים שפירשו דההיא דרבי אלעזר דאמר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו דמיירי בשותקת או במכחישתו לגמרי לומר בתולה שלימה נבעלתי דכיון דבריא ובריא הוא נאמן אבל אם אמרה משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני דאיהו טעין שמא ואיהי בריא נאמנת ואינה נאסרת עליו וכו' מ"מ צריכה נמי חזקה דגופא ובלאו הכי אינה נאמנת וכדמסיימי הנך מפרשים ז"ל למלתייהו ואמרי דכיון דאיהי טוענת בריא ואיהו ספק ומסייעא לה חזקה דגופא בריא עם חזקה דגופא עדיף משמא דידיה ע"כ וכדאמרינן התם דבחזקת בתולה היתה דרוב נשים בתולות נשאות ואוקמה אחזקה וכן כתב הרשב"א ז"ל דבריא ושמא עם חזקה דגופא עדיף ע"כ: וכן כתבו מן המפרשים ז"ל וידוע היא דליכא למימר הכא בעובדא דילן חזקה דבתולה נבעלה כדאמרי' התם דהכא לא שייך ליכא למימר נמי דאית לה חזקה דכשרות כי היכי דנימא אתתא דא בחזקת התר ונאנסה ובריא שלה עדיף דלא היא דאיכא כנגד הבריא רוב דרצון דאונס לא שכיח ואית ליה קלא והיכא דליכא קלא הוה ליה רצון רובא ורובא עדיף מחזקה הילכך לא סמכינן אבריא דידה ואסורה לבעלה: וכן כתבו התוספות שם פ"ק דכתובות דבמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא ורובא וחזקה רובא עדיף: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפירוש ובבירור ואע"ג דאיכפל שם לקיים דברי תלמידי רבי' יונה ז"ל אין סברתו אלא כסברת התוספות שכתב בפירוש כמו שיראה המעיין בדבריו במעט התבוננות: וכמו שכתב שם בחדושיו ז"ל וא"ת אפילו ליכא אלא חד ספיקא הוה ליה למימר אוקמה אחזקת התר ובאונס היה ויש לומר אונס לא שכיח ובירושלמי פירשו אונס יש לו קול ומכל מקום חשיב לעיל ספיקא דספיקא דמעוט אין לה קול וכו' עד הילכך במקום ספק ספקא שרי ובמקום חד ספיקא חשיב רצון לגבי אונס רובא: ע"כ ואין שם זכר לדברי תלמידו רבי יונה כלל עם היות שהרי בנו ז"ל נר' שהלך בשטתו: וכן נמי כתב רבינו יצחק בר ששת ז"ל בשם התוספות ז"ל וא"ת אמאי אסירא ניזיל בתר חזקה שהר"י בחזקת התר היא תרצו התוספות דאונס לא שכיח כלומר ורצון הוי רובא: ורובא וחזקה רובא עדיף ועוד הוסיף בה שם נופך משלו וכתב דאפילו לרבי מאיר דחייש למעוטא ואית ליה סמיך מעוטא אחזקה אכתי הוה ליה פלגא ופלגא והוה ליה ספיקא ואסירא ע"כ וכמו שכתבו נמי התוספות לקמן גבי מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי וכו' וכן נמי כתב שם אחד מן הראשונים ז"ל בחדושיו ז"ל ואם תאמ' תעמוד בחזקת התר דצדקת דשמא באונס נבעלה ויש לומ' דאונס לא שכיח ויש לה קול וכן משמע בירושלמי דאנוסה יש לה קול והא דחשבינן לה ספק לעיל היינו לחושבו ספק ספיקא דלגבי חד ספק מועיל שפיר ספק באונס ע"כ: וכמו שכתבו הגאונים ז"ל נמי באונס לא שכיח וכדבעי' למיכתב: וכ"ש במקום זנות אשר כזה ובמקום דאותו האיש שאמרה עליו שאנס אותה הנה הוא מכחישה וטוען עליה בריא דודאי הורעה חזקתה והבריא שלה ומצינא למימר דכי היכי דלגבי בועל הויה טענת בריא הכי נמי איכא למימר גבי בעל דבשלמא אי הוה אמרה נאנסתי סתם כדאמרינן התם הנה היה מקום לומר דהויה לה לגבי בעל טענת שמא אבל הכא שאותו איש ישראל שאמרה עליו שאנס אותה מכחישה הנה הורע הבריא שלה וכיון דהורע הורע: לפי' מה שהוכחת מדברי התוספות דאנוסה יש לה קול וספק אונס כמאן דליתיה דמי וכו' הוכחא מעליא היא וכמו שכתבנו לעיל בשמם ובשם המפרשים ז"ל וכדאיתא בהדיא בירושלמי אלמא דטענת אונס בלחוד לאו טענה היא ואפילו בבריא ושמא וכמאן דליתא דמי: וכן נמי כתב הרב בעל המרדכי: ז"ל דאונס קלא אית ליה והוכיח כן מהירושלמי: וכל שכן לדעת הרי"ף ז"ל והתוספות ומן המפרשים ז"ל דלא מפלגי כלל בההיא דרבי אלעזר ולית להו ההיא דלעיל דאמרינן דלא מיירי אלא בשותקת או במכחישתו לגמרי דלדידהו בכל ענין איירי וכן נראה דעת רש"י ז"ל: וכ"ש לדברי גדולי המורים ז"ל שכתבו בפירוש דאפילו בטענת משארסתני אנסתי אי נמי מוכת עץ אני דהוי איהי בריא ואיהו שמא אינה נאמנת אלא שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק שוטה ע"כ: וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ח מאיסורי ביאה דבכי האי גונא דליכא אלא חד ספיקא אסורה היא דספיקא דאורייתא לחומר' ולפי' אין משגיחין על דבריה אלא לענין כתובה בלבד ע"כ: והכי איתא בירושלמי שם ז"ל ואתיא כדתנינן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולי' והיא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות הדא דמר לכתובת מאתים מנה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כדתנן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הדא דתימא בכתובת מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק שוטה וכלהון מן ההיא דאמר רבי הילא בשם רבי אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה ע"כ: וראיה ברורה נמי מההוא עובדא דמייתי המרדכי בפ' האשה שנתאלמנה וז"ל שם מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ביער ישבו לנוח ובא האחד ותקפה והשני נטמן וצעקה ואין מושיע לה ואין עדים ובאה לפני רבותי ואמרה נאנסתי והתירוה לבעל מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דת ונתייחדה שמא הפסידה המיגו שלה וכיון דמודה שנבעלה לאו כל כמינה לומר באונס היה כיון שנתיחדה מרצונה וכו': ע"כ: שמעי' בהדיא דאפי' לדברי המתירין לא התירו אלא משום מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מה שאין לומר הכא בעובדא דילן שהיה כרסה בין שניה דלא שייך בה מיגו דהכ' באה לפני בית דין ואמרה שנאנסה ומפיה נודע הענין ורגלים לדבריה מה שאין כן בנדון דילן דבתחלה אמרה שלא היתה הרה וכשהוכר הריונה חזרה לומר נאנסתיוכ"ש וקל וחומר דהכא היתה בשדה ובעובדא דילן בעיר: וכבר כתבנו לעיל דברי הראשונים ובאחרונים ז"ל שכתבו דבעיר בחזקת מפותה ותו לא מידי: ותנו לבבכם ודעו והטו אזנכם ושמעו ופקחו עיניכם וראה ראה והתבוננו במה שכתבו בתשובה גדולי הגאונים רב שרירא גאון ורבינו האיי אביהם של ישראל זכר קדושים ואדירים לברכה ואמרו בבירור שאין אחריו בירור בענין אשר כזה גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים ויצאת מעוברת וקודם שיתפרסם הדבר היתה אומרת שאין שם עבור אלא שתפח בטנה מחמת חולי ולבסוף הוכר עבורה והביאוה לב"ד ואמרה שנאנסה בבית המרחץ והשיבו באריכות וכתבו בחתימת דבריהם ז"ל ואי איכא מאן דאמר ולד הוא דהוי ממזר דאפילו נבעלה באונס ולד ממזר הוי אבל לבעלה שריא לא היא דכיון דזנות שכיחא ואונס לא שכיח לא שבקי' מידי דשכיח ואזלי' בתר מידי דלא שכיח ועוד אמרי' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו והוינן בה אמאי ספק ספקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומפרקינ' לא צריכא באשת כהן דאפילו באונס נאסרת אי בעית אימא באשת ישראל כגון שקבל אביה קדושיה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דלאו ביאה קודם לכן ובודאי כשהוא ארוסה נבעלה ואכתי הוה ליה למפרך ספק באונס ספק ברצון ומדלא פריך מכלל דשמא באונס לא אמרינן הילכך אסורה על בעלה איסור גמור והולד ממזר גמור עכ"ל ות"ל זרח לנו מאור הדין מפי גדולי הגאונים ז"ל שכתבו הדין בעצמו כאלו נשאלה שאלתינו בפניהם: והעבודה כי נפלאתי הפלא ופלא ולא ידעתי מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו להתיר ערוה כזאת לבעלה ויעלים עין בחינתו ולא יטה לבו לדברי הראשוני' והאחרונים ז"ל ובכללן מרן הרמב"ם ז"ל ותוקע את עצמו לגבב ולהביא סברות בלות ומטולאות ודקדוקים ריקים ולמראה עיניו ישפוט בדיני ערוה החמורה והן הן גופי תורה ושלום על דייני ישראל הדנים דין אמת לאמתו ואין לך בדבר אלא מקומו ושעתו: נאמנך: משה ן' אל אשקר נר"ו: צה תשובת שאלה הרב הנערב נ"ר עמדתי על יד נהרי נחלי אמירי אמריך אשא מדברותיך בניבי ורחשי לאורי ושמשי ואומר לנפשי גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות ומצאתי דבריך ממעל למימי היאור אין בהם נפתל ועקש לא סידוק ולא שיאור: ולא מקום למתעקש ובענין כרקום של קור"ון קראת בגרון ופירשת כל מיני כרקום כלליו ופרטיו: כן דברת ויפה חברת וידוע הוא דאותו כרקום של קור''ון לא היה כרקום שפשט שטף ועבר אלא שלכד העיר ונאחז בה ימים רבים ולקח את כל היהודים הנמצאים שם לשבויים ועבדים וה"ה נמי לכל השבויים דעלמא שנשבו בספינות בים או בשאר הדרכים דכל הנשים הנמצאים שם אסורות לכהן לא שנא אם היה אותו כהן בעלה של אשה או כהן דעלמא ואפי' לא ראו אותן שנבעלו הרי הן בחזקת בעולות לגבי כהן שמא אנסום העובדי כוכבים ואנוסה אסורה לכהן כדמפורש בכמה דוכתי ואין לשום אחת מהן התר לכהן אלא על ידי עדות שלא נתיחדה עם העובדי כוכבים וכבר כתבו כל המפרשים ז"ל ואיתא בגמרא דילן ובירושלמי דאפילו קרוב או שפחה או קטן נאמנים להעיד לה: ונראה לי דאפילו עובדי כוכבים המסיח לפי תומו נאמן להעיד לה וכמו שכתב רב פלטוי ז"ל בתשובה ז"ל הגמון בא לעיר ושבה נשים הרבה ויהודית אחת כהנת ביניהם ואותן עבודת כוכבים מסיחו' לפי תומן שלא נגע בה אם היו העבודת כוכבים האלו מסיחות לפי תומן שמת פלוני וכי לא הייינו משיאין את אשתו לאסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש וכו' עד וכהנת זו מאחר שהעבודת כוכבים שנשבו עמה מסיחין לפי תומן שלא נגעו בה נאמנות ובשבויה הקלו עכ"ל: וכן נמי כתב הסמ"ג בהלכות מיאון ז"ל ואמר רב אשי בפ' הגוזל בתרא דאין מסיח לפי תומו כשר בדבר שאיסורו מן התורה אלא לעדות אשה להשיאה ובשביה שהקלו בה ע"כ: וכ"כ הר"י מטראני האחרון פ' האשה שנתאלמנה ז"ל ונראה בעיני דאף עובדי כוכבים מסיח לפי תומו נאמן עליה כמו שהוא נאמן על מיתת הבעל ע"כ: וכן נמי כתוב באור זרוע בשם רבי' אליעזר בר נתן ז"ל וכן בשבויה אקילו בה רבנן דמסיח לפי תומו כשר לא שנא גדול לא שנא קטן ואפי' עובד כוכבים או עובד כוכבים ע"כ: ואע"פ שדחה הרא"ש ז"ל תשובה זו של הגאון בתשובותיו לגאון שומעין וכ"ש במקום שכל אלו המפרשים ז"ל והסמ"ג סוברים כמותו וכן נמי כתוב בספר תרומת הדשן גבי בצים שקנו מן העובדי כוכבים בי"ט ז"ל כדקאמר רב אשי בהדיא וכו' עד ובספר המצות הקטן בהלכות גרושין אייתי דברי דב אשי לפסק הלכה ע"כ ומיירי התם בעובדי כוכבים המסיח לפי תומו: ונראה טעות סופר וצריך לומר הסמ"ג: גם הרב בעל המגיד ז"ל כך היתה דעתו אף ע"פ שלא ראה תשובת