מהר"ם אלשקר צא

האי גוונא או לא ע"כ: תשובה יראה דיש להביא ראיה דאין ממש בנדוי כי האי גוונא מהא דאמרינן בירושלמי ומייתי לה בהגה במיימון וביורה דעה ת"ח שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדויו נדוי: וכתב ביורה דעה בשם אבי העזרי וז"ל לא ידעי' מה היא לצורך עצמו ושמא הכי פירושו שנדה כהלכה ומיהו לא נתכוין אלא לצורך עצמו כדי שישתכר בהתרתו ולכך אין נדויו נדוי ע"כ: ונראה דנדון דידן להא דמיא דמה לי מכוין כדי להשתכר בהתרתו בממון ומה לי אם מכוין כדי לינקם ממנו ולהכניע את שונאו וגם זה שכרו לעשות נחת רוח ליצרו דנראה טעם הדבר שצריך המנדה שיכוין לשם שמים כדי לעשות גדר לתורה ולכבוד לומדיה ולא יכוין כלל לעצמו לשום הנאה ותועלת ואם לא כן אין ממש באותו נדוי ואע"ג דבהגה במיימון מפרש ההיא דירושלמי באופן אחר לדברי רבי אבי"ה ז"ל יש לסמוך דכן כתב עליו אור זרוע דבעל הוראה הוא וראוי לסמוך עליו ע"כ תשובתו ז"ל: וגם הרא"ש ז"ל הביא דברים אלו של רבי אבי"ה ז"ל בתשובה למסקנא דמילתא ודברי פי חכם חן: ושלום על חכמי ישראל העושים מעשה ישראל כנפש אביך משה ן' אל אשק"ר: נר"ו: צג שאלה יפרש לי אדני אבי מורי ורבי מה פי' קול לו קול אליו שכתב רש"י ז"ל בפרשת ויקרא: תשובה הא מילתא איתא בפ"ק דיומא דאמרינן התם דאמר ר' אלעזר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה ואקשי' מתיבי קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו לא קשיא הא בסיני הא באהל מועד כלומר דבאהל מועד לא היה הקול נשמע לישראל דהאי קרא באהל מועד כתיב תו אמרינן התם ואי בעית אימא לא קשיא הא בקריאה הא בדבור כלומר הקריאה היתה לו וכל העם שומעים והדבור אליו ואין אחר שומע ופי' שם רש"י ז"ל בקול לו קול אליו ז"ל וישמע את הקול מדבר אליו מדבר לו היה יכול לומר וכתב אליו ללמדך שאליו היה נמשך הקול באהל מועד ע"כ: ובשם הר"י ז"ל מצאתי כתוב דדרשי' מאי דכתיב בקרא אליו אליו תרי זימני מדבר אליו וידבר אליו ואלו קמא לית בה שום דרשא והרי הוא כאלו לא נכתב אבל השני שהוא מיותר בא לדרשא זו ונקטי' קול לו לאשמועינן דכל היכא דליכא אליו יתירא כמאן דכתב לו דמי ולא אתי לדרשא ע"כ: ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה לחכמי אל קרו"אן ז"ל וששאלתם איך קול לו קול אליו הכי קאמר הקול למשה היה קורא ואליו היה מגיע והוא שומע וכל ישראל לא שמעו ונמצא זה תיובתא למי שאמר ויקרא אל משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה ותרצו הא בסיני וכו' כי כלם שמעו את הקול הקורא לו ומפורש שם בעבור ישמע העם בדברי עמך אבל באהל מועד וידבר יי' אליו הוא שומע וכל ישראל לא שמעו ואי בעית אימא הקריאה לו וכל העומדים שומעים והדבור אליו ואין אחר שומע: ע"כ: וכבר נשאל על דבר זה גם הר"ן ז"ל והשיב ז"ל כאשר התבוננתי במה שחלקו רז"ל בין קול לו לקול אליו מצאתיו נוסד על עומק דקדוק הלשון ואגלה לך מצפוניו: כבר הודיענו השר הראשון בדקדוק והוא רבי יהודה חיוג' ז"ל כי אותיות הנשימה ג' והן או"י ונקראו אותיות הנשימה כי לא נוכל לעשות שום תנועה בלעדיהם ואלו הג' אותיות נחלקו בנוחם משאר האותיות כי כל אותיות מלבד אלו יש להן מין נח נראה לבד ואלו הג' יש להן נח נסתר ונח נראה אמנם הנח הנראה כמו ב' אחרונה ממלת אביב שהיא נחה אמנם נוחה נראה ונרגש במוצא השפתים וכן הגי"מל במלת בג' היא נחה אמנם נחותה נרגש במוצא החיך ועל דרך זה תמצא האותיו' זולת או"י: אמנם הה"א דומה בזה לאו"י אבל לא למנות בכללן לענין יאריך ספורו ולאו"י שני מיני נחים נח נראה ונח נסתר הנח הנסתר כו"או לו הנח הנראה כו"ו אליו ואתה הראית לדעת שוא"ו לו וא"ו אליו מיחדות הדבר לזכר הנסתר אמנם ביניהם הפרש כי וא"ו לו מיחדת הדבר בדרך נסתר ואולם וא"ו אליו מיחדת הדבר בדרך מורגש נראה ודעת רז"ל שכל זמן שהאות המיחדת מורגש' יותר בדבור תורה על יחוד יותר חזק ולזה דרשו שאלו אמר הכתוב מדבר לו לא היה מורה על יחוד שלו ושהיה אפשר שהיו ישראל שומעין עם היות הדבור נמשך למשה לפי שאין האות המיחדת הדבור מורגשת במוצא השפתים אבל באומרו אליו שהאות המיחדת מורגשת במבטא מורה יחוד יותר והוא שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו: ע"כ: הנה כתבתי לך כל הפירושים שבאו לידי בדבר זה וכלם פירשו קול לו קול אליו על הבאים בכתוב והאחרון הגדיל ובנה הענין על יסוד נכון בדקדוק הלשון: אבל רבי' האיי ז"ל פי' דלו ואליו הן דברי הברייתא דלו היה קורא ואליו היה מגיע הדבור וכו' ואינם הבאים בכתוב ונראה לי משום דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי' הכי ולפי דברי רש"י ז"ל ומאן דעמיה צריך לומר כמו שכתב הריט"א ז"ל על פי' רש"י ז"ל דגמרא גמרי' לה הכי דקרא להאי דרשא אתא דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי' הכי ע"כ: ושלום כנפש אביך: משה ן' אל אשק"ר: נ"ר: צד שאלה בענין אשה שהלך בעלה למדינת הים והרתה לזנונים והיתה אומרת כי אינה הרה אלא שבטנה תפוח מחמת חולי וכשנתפרסם עבורה חזרה לומר יהודי פלוני אנס אותי בביתי ואותו יהודי מכחיש אותה ואומר לא היו דברים מעולם ולא באתי אליה לא באונס ולא ברצון וכ"ת אסרת אותה על בעלה וכתבת' כי יש מחכמי הדור שחלקו עליך ואמרו שהיא נאמנת לומר אנוסה הייתי ומותרת לבעלה ורצית לעמוד על דעתי בדבר זה: תשובה כבר השבתי לכ"ת זה כמה ימים כי היא אסורה לבעלה איסור גמור ובנה ממזר גמור דאלא מעתה כל מי שרוצה לזנות תחת בעלה תמלא תאותה כאותה ואם תהר לזנאי תאמר אנוסה הייתי ותשב תחת בעלה ודברים אלו אסור לשומעם אף כי לסמוך עליהן: ואני תמה מאלו החולקים איך לא חלקו בין נבעלת בביתה בעיר ובין נבעלת בשדה ואיך לא ראו מה שכת' הרמב"ם ז"ל בבירור בתחלת הלכות נערה בתולה דכל הנבעלת בשדה היא בחזקת אנוסה והנבעלת בעיר בחזקת מפותה עד שתביא ראיה שהיא אנוסה כמו שכתב כ"ת ואף על פי שהשיג עליו הראב"ד ז"ל שם וכתב חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם והעיר והשדה שוין וכו' להרמ"בם ז"ל שומעין שעליו סומכין בכל הגלילות האלו: וכ"ש שכבר העמיד הרב בעל מגדל עז את דבריו וכל האחרונים פסקו כמותו: וכן כתב הסמ"ג ז"ל במצות עשה גבי אונס בסימן נ"ד ז"ל וכל הנבעלת בשדה הרי הוא בחזקת אנוסה ודנין בה דין אונס עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלף עליה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך ע"כ: וכן כתב הרב בעל ספר המצות הקצר ז"ל וסתם שדה הוי אונס וסתם עיר הוי פתוי ע''כ: וכן כתוב בארחות חיים סוף הלכות כתובות ז"ל וסתם שדה אונס וסתם עיר פתוי ע"כ: ומאן יהיב לן מעפריה דרבי'ירוחם ז"ל ומלי' עינין שכתב בספר מישרים נתיב ל"א פרק שני ז"ל בעבור שראיתי כמה נשים שאחר שפתו אותן אומרות נאנסתי וראיתי כמה אנשים טועים בזה ואומרים שהיא נאמנת אפילו בעיר זה הכלל יהיה בידך שכל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה וששכב עמה בעל כרחה כי צעקה הנערה ואין מושיע לה ועליו להביא ראיה שהיא מפותה ואם לא הביא ראיה וטוענת נאנסתי דנין לה דין אונס אם נתברר ששכב עמה וכל סתם עיר בחזק' מפותה ועליה להביא ראיה שנאנסה כגון שראו אותו ששלף חרב עליה ואמר אני אהרוג אותך או שסתם את פיה שלא תוכל לזעוק וכיוצא בזה ואם לא הביאה ראיה דנין לה דין מפותה אם נתברר ששכב עמה כל זה מוכח מדין התלמוד בכמה דוכתי וכן כתב הרמ"בם ז"ל ע"כ: וכ"ש דאפילו לפי דברי הראב"ד ז"ל לא מיירי אלא בקנס דאינו משתלם אלא על פי עדים ולא על פי עצמו ולפי' כתב דאין תועלת בחזקה זו דעל כרחין בעי' עדים והעדים שיעידו שנבעלה הם יעידו אם באונס אם ברצון ולפיכך השדה והעיר שוין אצלו: אבל לענין אסורא כהכא דליכא עדים אלא הריונה ולידתה ואין לנו עדות גדולה מזו לעולם דנין על פי החזקה דבשדה אנוסה ובעיר מפותה: ואין דנין איסור מממון: וכ"ש דאפילו לגבי קנס דאינו משתלם אלא על פי עדים אין השגתו השגה כלל: דיש תועלת בחזקה זו כגון שהיו העדים רחוקים וראו את הבעילה ולא ראו אם באונס אם בפתוי אי נמי שבאו ומצאו אותו בועל ולא ראו ההתחלה אם היתה באונס או ברצון דאפילו שמצאו אותה שותקת בשעת מעשה אין משם ראיה על הרצון דאמרינן יצרה אלבשה אי נמי כגון עובדא דילן דליכא עדים ובכי האי גונא הדרי' לכללים אם בשדה בחזקת אנוסה ונאמנת לומר אנוסה הייתי ואם בעיר בחזקת מפותה אם לא תביא ראיה לדבריה: ולמה לא תאמר לחולק ולמקנטר זיל קרי בי רב בפי' התורה להרב הגדול הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא גבי נערה מאורסה דכתב שם שאם ראו אותה העדי' מרחוק בענין שאין יכולין להעיד אם היא אנוסה או מפותה והרימו קולן להתרות בהן שאם בעיר על דעת רבותינו ז"ל שניהם בסקילה שגם האשה בחזקת מזנה לדעת כיון שלא צעקה כלל כי דרך כל אנוסה לזעוק בעיר להושיעה ולהצילה ואם יראו בשדה שיחזיק בה וישכבנה הרי היא בחזקת אנוסה ופטורה וכו' עד וכן הצעקה בהווה לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה ע"כ והנה נתבאר בפי' דאפילו גבי איסור סקילה איכא למימר סתם שדה אונס וסתם עיר פתוי: וכן כתב רבי' לוי בן גרשום נמי בפי' התורה גבי נערה מאורסה ככתוב אשר לא צעקה בעיר ז"ל והוא מבואר כי התור' דברה בהווה כי בעיר יהיה על צד הפתוי ובשדה יהיה על צד האונס ולקמן גבי נערה אשר לא אורסה כתב ז"ל וכבר נתבאר ממה שקדם שנבעלת בעיר סתמה שהיא מפותה עד שיתברר האונס והנבעלת בשדה סתמה שהיא אנוסה ע"כ: ותדע דאפילו גבי פתח פתוח דלא קים להו