מהר"ם אלשקר פח

האי ירושלמי בחדושיו להלכה: וכ"ש לפי דעת אותן הפוסקי' כר' יוחנן דגמ' דילן דכל שלא ראוה שנבעלה אינ' צריכ' גט שני ואפי' בגרוש' דעלמ' וכמו שהבי' דבריה' הר"ן ז"ל פ' הזורק ז"ל ויש שפוסקי' כר' יוחנן דכל שלא ראוה שנבעלה אינ' צריכ' גט שני אפי' בנשוא' אבל ראוה שנבעל' צריכ' ממנו גט שני אפי' בארוס' ע"כ: הילכך בנדון שלנו כל שלא ראוה שנבעלה אין להסתפק בדב' זה כלל ואינ' צריכ' גט שני' וגדולה מזאת אני אומ' דאפי' ראוה שנבעלה כיון דאסור' עליו עולמית משום זנות אפשר דלא בעיא גט שני דידוע הוא דאין ביאתו אלא ביאת זנות: וכן נראה מדברי הרמ"בם ז"ל בגירושין פ"י גבי המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים וכו' ז"ל הואיל ואשתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קדושין בעל אבל לא לשם זנות וכו' עד שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה ע"כ שמע מינה דהיכא דאין בידו להחזירה כהכא ואינו יכול לעשותה בעילת מצוה ואפי' שבעל הרי זו בעילת זנות וכבר ידעתם דלא הוי היחוד יחוד אלא אם נתייחד בפני שנים והיו השנים רואים כאחד דבלאו הכי אינה צריכה גט שני ואפילו באשה דעלמא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"י מהלכות גרושין גם צריך שיראו הם את העדים כמו שכתב הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל והרי"בש ז"ל והרב בעל המגיד ז"ל שם פ"י וכמו שכתבו מן האחרוני' ז"ל ולא נפניתי להאריך יאריך השם ימיך ושנותיך בנעימים כנפש נאמנכם משה ן' אל אשק"ר נ"ר: פט שאלה אשה אחת טענה על בעלה בתוך חמש שנים לנשואיה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ לפי שאין לו גבורת אנשי' ובאה מחמת טענה שהיא רוצה חוטרא לידא ומרא לקבורה: והבעל מכחישה ואומר ומי הוא שעשאה אשה ואיך היתה אומרת בימים שעברו שהיא הרה ואף כי לא נמצא כדכריה ועוד שבכל יום ויום היתה הולכת אל המילדות העבריות והאדומיות לבקש מהן תרופות ותיקון להריון אלא דודאי עיניה נתנה בבעל ממון בראותה כי אזלת יד הבעל: ושאלנו מאת מורינו שיחיה יורנו שורת הדין ואם היא נאמנת או לא: תשובה הא מילתא תליא באשלי רברבי ובפלוגתא דרבוותא בההיא מתני' דשלהי נדרים סוף פ' בתרא דתנן התם בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך והשמים ביני לבינך וכו' חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ע"כ במשנה: ופי' בירושלמי בדרך בקשה שיבקשו מהם לעשות סעודה ויעשו שלום ביניהם אולי יתפייסו זה לזה ורש"י ז"ל פי' יבקשו ממנו שיפטרנה בגט ואין מכריחין אותו ויש אומרים שיבקשו ממנה שלא תדבר עוד בדבר הזה אי נמי יבקשו רחמים מאת המקום שיהיה להם בנים: וממאי דאמרינן בגמרא דילן עלה דהאי מתני' משמע דמיירי במפרשת ואומרת שאינו יורה כחץ דבכי האי גונא אינו מוליד ואיהי בעיא בנים לעת זקנתה והיינו דקאמרה השמים ביני לבינך כלומר שאינו יודע דבר זה אלא השמים ולפום משנה ראשונה בכי האי גוונא היא נאמנת ויוצאה ונוטלת כתובתה: אבל חזרו לומר דאינה נאמנת דכיון דידעה דאינו מרגיש בה ואינו יכול להכחישה מעיזה פניה בפניו ושמא עיניה נתנה באחר ולפיכך אינה נאמנת אלא יעשו דרך בקשה כך פירשוה הגאונים ומן המפרשים ז"ל דמיירי במפרשת ואומרת שאינו יורה כחץ: ומשמע מהכא דדוקא כי האי גונא דאין הבעל מרגיש הוא דאינה נאמנת לפי משנה שניה כדאמרן: אבל בדבר שהבעל יודע אינה מעיזה בפניו אם לא היה הדבר אמת ולפי' היא נאמנת: וכדרב המנונא דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה לטעון טענת שקר בדבר שיודע בה בעלה שהיא משקרת לפי' אשה שטענה על בעלה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ ובאה מחמת טענה כלום דבעיא חוטרא לידא ומרא לקבורה יוציא ויתן כתובה זה הוא העולה לפי שטה זו: ואיכא מאן דמוקי לה למתני' דהשמים ביני לבינך בטוענת שאינו מתקשה ואינו יכול לשמש כלל ומפרשים הכי כמו שהשמים רחוקים מן הארץ כך אתה מרוחק ממני ואין אתה משמש עמי כלל: וקאמרי במשנה שנייה דיעשו דרך בקשה כדאמרן: אבל באומרת אינו יורה כחץ לעולם נאמנת כיון שאינו מכחישה דהא לא ידע בה: וכההיא דפרק הבא על יבמתו אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ הוא לא קים ליה ע"כ וכן נראית שיטת הירושלמי דגרסינן התם תמן תנינא השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקין מארעא כך תהא ההיא איתתא רחיקא מבעלה משמע דמיירי בשאינו משמש כלל: אי נמי אפשר לומר דהכל במשמע זה וזה: אבל הרמב''ם ז"ל אף על גב דמוקי למתני' בשאינו יורה כחץ מ"מ השוה את שתיהן דאם בשאינו יורה כחץ דקים לה בגויה פסק במשנה שניה דיעשו דרך בקשה כ"ש בשאינו יכול לשמש ונראה דלדידיה אינה צריכה לפרש אלא כל שאמרה שאינו יכול לשמש יעשו דרך בקשה כמשנה שניה ומוקי לה בתוך עשר שנים וזהו שכת' פר' ט"ו מהלכות אישות ז"ל ואשה שבאה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארן שמוש מוליד כלומ' שאין לו גבורת אנשי' ומתחכך עמה כנשים המסוללות או שאינו יורה כחץ יעשו הדיינים פשרה ואומרים לה ראוי שתתנהגי עם בעלך עד שתשהה עשרה שנים ולא תולידי ואח"כ תתבעי ומגלגלין עמה בדבר זה ואין כופין אותה לישב ואין דנין אותה במורדת אלא מאריכין בדבר עד שיעשו פשרה ע''כ: גם בפי' המשנה פירש ז"ל ואמנם יעשו דרך בקשה הוא שמפייסין אותה ושואלין ממנה לישב עמו ואין כופין על הגרושין בשום פני' וכו' ואין פוסקין ביניהם הדין עד שיתרצו שניהם על מה שיתרצו ע''כ: וטעמא דמוקי לה בתוך עשרה שנים דאלו אחר עשרה שנים כל זמן שלא ילדה ממנו וטוענת שהחולי ממנו יוציא ויתן כתוב' כל זמן שבאה מחמת טענה כמו שכתב הוא ז"ל שם: וההיא דרבי אמי דפרק הבא על יבמתו דקאמר דנאמנת משום דקים לה ביורה כחץ וכו': יש מן הגאונים שכתבו דהיינו לפי משנה ראשונה והא אדחיא לה ממשנה שניה אבל הרי"ף ז"ל תרצה בפרק הבא על יבמתו והרמב"ן ז"ל בהלכות נדרים באופן אחר דההיא דר' אמי אינה טוענת על בעלה להוציאה אלא הוא בא להוציאה בלא כתובה מפני ששהתה עמו עשר שנים ולזה אין לחוש לשמא עיניה נתנה באחר דמשנה שניה וטענתם אינה אלא על הכתובה בלבד שהוא אומר שמניעת הלידה ממנה והיא אומרת ממנו שאינו יורה כחץ ולפי' נאמנת על הכתובה והכי נראה דמתרץ לה הרמב"ם ז"ל שם פרק ט"ו: וכן כתב רבינו אבי"ה ז"ל בתשובה ז"ל כך דעת תלמידכם נוטה לדרך האמת דההיא דנדרים מיירי בבאה מחמת טענה שאם לא כן מאי טעמא דמשנה ראשונה והיא תובעת אותו להוציא לכן חששה משנה אחרונה לתולה עיניה באחר ולא כייפי' ליה לגרשה אפי' מוחלת לו כתובתה אלא יעשו דרך בקשה אבל הך דיבמו' מיירי דהיא אמרה מיניה ואעפ"כ איני תובעת לגרשני ואם הוא כופיני לקבל גט יתן לי כתובתי והוא אומר מינה ולא אתן לה כתובה בהא אמרו דמהימנא דקים לה ביורה כחץ טפי מיניה והשתא אין לחושדה בתולה עיניה באחר והלכה כמשנה אחרונה ע"כ לשונו גבי אשה ששהתה עם בעלה כי' שני' ולא ילדה ובאה מחמת טענה דבעי חוטרא לידא ובעלה אין לו גבורת אנשים ואינו ראוי להוליד והובאה תשובה זו באור זרוע: וכן כתב הרב בעל המגיד ז"ל דמשנה אחרונה דאמרה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה כגון דלא שהה עשר שנים ע"כ: הילכך בין לטוענת אינו יכול בין לטוענת אינו יורה לתרווייהו אין כופין על הגרושין כלל: וכן דעת הרב רבי' אפרים ז"ל: וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה ז"ל והטוענת על שאינו יכול ורוצה להתגרש ממנו מחמת כך שואלין ממנה ב"ד ואומרים לה מה שאומרת שאינו יכול אם אומרת שהוא משמש אלא שאינו יורה כחץ אינה נאמנת זו סברת רב ז"ל שלא כדברי רב אלפס אבל האשה שטענה על בעלה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ בזו היא נאמנת ומ"מ ב"ד באין עליה דרך בקשה ואומרי' לה תני דעתך על בעלך שמא מתוך איבה אין אתם נכנסין לחדר ועושין להן סעודה שמא מתוך שמחה ומאכל יתנו דעתם זה על זה וכו' עד אבל אין כופין אותו ליתן גט אלא יכול ב"ד לאיי' עליו בדברי' בלבד ובלבד שלא ינדה ולא יחרים ולא יכה ולא יצער אותו בגופו ע"כ והובאה תשובה זו בספר אורחות חיים להלכה: וידוע הוא דמיירי בתוך עשר שנים כדברי הרמב"ם ז"ל דלאחר עשר שנים בלאו הכי יוציא ויתן כתובה כמו שכתב הוא ז"ל: וכן נמי כת' הרמנ"ע בתשובה הביאה הרב בעל המרדכי ז"ל בפ' עשרה יוחסין דאין להאמינה בדורות הללו: וז"ל וששאלת אשה שטוענת על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד מן הדין היה לה להיות נאמנת אע"ג דביורה כחץ אינה נאמנת לפי משנה אחרונה דמסכת נדרים פרק בתרא היינו לפי שאפשר לה להעיז פניה בפני בעלה במילת' דלא ידע אי משקרא אבל בישען על ביתו דידע בה אי משקרא אין לומר: הילכך מהימנא כההיא דרב' המנונא דאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת משו' דאינה מעיזה פניה בפני בעלה הכא נמי לא שנא ומהימנא: אבל בדורות הללו שיש חצופות ועזות אין ראוי להאמינה ועוד שיש קצת סברא ואמתלאה שהיא משקרת שהיה לו כבר בנים מאשה אחרת ואף על פי דשוב נתקלקל אעפ"כ לא מהימנא בדורות הללו אלא יעשו דרך בקשה ושלום: ע"כ וגדולה מזאת כתבו בשם ר"ת ז"ל דלא אמר רב המנונא דמהימנא אלא במאי דאתי מידו לידה כגון נתינת הגט אבל במילי דלא אתי מידו לידה כגון דאמרה אינו מתקשה לא מהימנא ע"כ: ואולי כך היא דעת הרמב"ם ז"ל שכת' גבי גרשתני דמהימנא וגבי מילת' דילן כתב דיעשו דרך בקשה וכדבעי' למימר קמן: וכן נמי כתבו מן האחרוני' ז"ל דבכל ענין יעשו דרך בקשה שמא עיניה נתנה באחר וכ"ש וכ"ש בזמננו זה ובדורנו הפרוץ כי רבו כמו רבו החציפות והעזות והפריצות כי אין להאמינה כלל: לפיכך האי איתתא דשאלתון עלה לעולם אין כופין את בעלה לגרשה אלא יעשו דרך בקשה וכ"ש במקום שיש כמה אמתלאו' בדבר כפי' הנר' מעיקר