מהר"ם אלשקר פט

השאלה שהיא לא הכחישה אותו בשום טענ' מאותן שטען עליה ויש עוד אמתלא אחרו' למתבונן בעיק' דבריה דודאי אין להוציאה מתחת בעלה בטענה זו עד עבור עשר' שנים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שעל פיו דנין והולכין ברוב תפוצת הגולה וכ"ש בגלילו' האלו: ומאן יהיב לן מעפריה דהרשב"א ז"ל ומלי' עינין דקאמר בחתימת דבריו בתשובתו בענין זה עצמו ז"ל וסוף דבר כיון שהדבר עמוק תלוי בגדולי עולם אל תכניס עצמך לכוף ולהוצי' אשה מתח' בעלה ולהוצי' ממון ממי שמוחזק בו אלא בין כך ובין כך קבל עצתם שאמרו יעשו דרך בקש' ופיוס שיתפייסו ביניה' והטיל שלו' ביניהם ועד שנכוף להוצי' נכוף ונבקש שירצו זה את זה בדברי שלו' ואמת ובהשתדלו' המבקשי' שלו' את רעיהם ושלו' בלבבם: עכ"ל: ואל יבהלוך הויו' ואריכו' דברי הרב ר' יוסף קולון ז"ל בתשובתו בכענין זה עם בר פלוגתיה דבעיק' הדין נראה ודאי דהדין עם הבר פלוגתיה ותואנו' הוא מבקש עליו כנהמת ים וגליו עד שעלה על דעתו לומ"דה ר"ם מיירי בתובעת כתובת' ובלאו הכי נאמנת אפי' בדורו' הללו: ואני אומ' כבודו במקומו מונח דאפילו אם נודה לו דרב המנונא מיירי אפי' בתובע' כתובת' דנאמנת שהוא דבר בלתי מוסכם כמו שכת' הראב"ד ז"ל והתוס' פר' האש' שלו' ופר' קמא דמציעא וכמה מפרשי' שכתבו בהפך לא יתחייב דהרמנ"ע מיירי בהכי דאם תבעה כתובתה אינה נאמנת אבל אם לא תבעה כתובת' נאמנ' לדידיה אפי' בדורו' הללו דודאי לדידיה בכל ענין קאמ' בין תבעה בין לא תבע' דמה ענין חצופו' ועזות לענין כתוב' וכ"ש דהוא עצמו כת' שם ז"ל ומ"מ נוכל לומ' דלאו דוק' מוקמי' לההיא דנדרי' בתובע' וצווחת בב"ד שיתן לה כתובת' כשהוא רוצה לגרשה אלא דוק' בתובע' גט בסתם ואין מזכרת כתוב' כלל וקרי לה תובע' כתוב' כיון דמתוך תביעתה יש לה כתוב' שהרי אין מוחלת כתובתה ושפיר מקריא תבע' לגבי ההוא דסוף הבא על יבמתו דמוקמי' לה ברוצה לצא' בלא כתוב': ע"כ: גם הרמב"ם ז"ל לא כת' אלא סתם תובעת כתוב' או אינה תובעת כמו שכתבנו דבריו לעיל: ואי בתובעת כתובה תליא מילת' מאי שנא גבי גרשתני שכתב באישות פט"ו דנאמנת ואפילו בשתבעה והכא כתב דיעשו דרך בקשה אלא ע"כ דהיינו טעמא דגרשתני משום דהוא דבר דאתי מידו לידה וכההיא דכתב ז"ל דלעיל: אי נמי דאי לאו דגרש' ודאי לא הית מעיזה פניה כל כך בפני בעלה ולשבת כל ימיה באיסור אשת איש ובניה לעולם ממזרים ולפי' נאמנת אפילו בתובעת כתוב' מה שאין כן בשמים ביני ובינך דלית ביה האי טעמא: לפי' לדידיה אינה נאמנת בין תבעה כתובה בין לא תבעה דלעולם בתוך עשרה יעשו דרך בקשה כדאמרן: גם ראיתי בתחלת אמריו ופתח דבריו כי יש לאותה אשה אמתלאה שיש בה עם בעלה ששה שנים ולא ילדה ואיני יודע האי ששה שנים מאי עבידתייהו ועשרה שמענו ומנין אחר לא שמענו לא לאמתלאה ולא לזולתה ואיני יודע מה זמן יגביל לה לדעתו לשלא תהא אמתלאה וכיוצא בזה כתב הרב בעל המגיד ז"ל פט"ו גבי האשה שבאה לב"ד לתבוע לבעלה לגרשה אחר עשר שנים וכו': ז"ל שם ואינו מוציא אלא לאחר עשר שנים ועוד שהרי בגמרא לא אמרו בדין זה זמן אחר וא"א לומר אלא אחר עשר הנזכר שם עליו שאם לא כן מה זמן תגביל לה וזה ברור ע"כ: וכ"ש דכל דברינו לדעת הרמב"ם ז"ל ומאן דעמיה היינו בתוך עשרה ובכי האי גונא נמצא הנדון אמתלאה והוי כמערכה על הדרוש: ותנו לבבכם למה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה מצאתיה בתוך תשובה להרב רבי אליה מזרחי ז"ל בנושא אח' ז"ל שאלה לאדוננו וגאוננו מאור גלותנו מורי הרא"ש ז"ל דע אדני שהראיתי לדיינים התשוב' ששלחת לי מענין האשה שאמר' על בעלה בעלי אינו משמש עמי שמוש שמוליד ועתה בא מורשה האש' ואמ' כי הסמ"ק כת' שכופין ואמרו לי מה יעשו ואמרתי שכבר כתבת דעתך שהוא כדעת הגדולי' הרי"ף ורבי' משה והסמ"ג והרשב"א ז"ל שאומרי' שאין כופין תוך עשרה שנים ואני הוצרכתי לחזור ולשאול לפני מעלתך אם נחוש בזה לדברי הסמ"ק אם לאו כי אני אומר חוץ מכבודו שאין לנו לחוש לדבריו בזה כי יש לנו לילך אחר רוב דעות הגדולים הראשונים והאחרונים ואמרתי בעצמי כי סמ"ק כתב ובזבז הגדולים בדבר זה וסימניך כתבו ובזבזו ואתה אדוני האיר עיני בזה כי יודע אני שראית סברת הסמ"ק דכל רז לא אניס לך: תשובה הוי יודע דסמ"ק אינו חולק על כל הגדולים ולא על המשנה דפירקא בתרא דנדרים ובדורות אחרונות חיישי' שמא עיניה נתנה באחר ואין כופין הבעל לגרש אפילו כשהיא באה מחמת טענה אלא א"כ שהתה עמו עשר שנים ובסמ"ק כתב בתחלה ואם נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים בלא בנים צריך לגרשה ולפי שהזכיר בתחלה על מי ששהה עשר שנים כשדבר אחר כן באשה שהיא באה מחמת טענה לא הזכיר עשר שנים לפי שסמך על מה שהזכיר כבר למעלה וכן יפה לנו לפרש דבריו ממה שנא' טעה ושגג ולא ידע משנה שלימה של מסכת נדרים ואף לפי דבריהם שכתבת שהם אומרים שכתב שכופין אותו להוציא אף אם לא שהתה עמו עשר שנים היאך נעשה כדבריו לעבור על המשנה אלא תפח רוחן של אותן הבאים לדון על פי ספרים וחבורי הגדולים ואינם יודעים כלום לא במשנה ולא בגמרא לפי שלפעמים טועה הסופר בין חיוב לפיטור או בין איסור למותר או מחמת קוצר דעתן ולא יבינו דברי המחבר ובאים לידי טעות עכ"ד: סוף דבר הירא את דבר ה' ית' יתרחק מלהוציא אשה מתחת בעלה בכיוצא בזה ושמר מלהכנס בחשש ספק גרושין הנופל בנדון הזה הידוע לחכמים יודעי העתים אלא ירצה אותן בדברי שלום ואמת: ומי ששמו שלום וחותמו אמת יטע ביניכם השלום והאמת ותתענגו על רוב שלום ויברך אתכם בשלום כנפש נאמנכם: משה ן' אל אשקר: צ שאלה ילמדני אבי מורי ורבי מה הדין גוחן כספר תורה שנקרע יותר משלשה שטין אם יכולין לתופרו ולקרות בו בצבור או לא: תשובה הנראה לעניות דעתי דכשר הדבר לעשו' וכן מצאתי כתוב בתשובת שאלה להרב רבי שמעון דוראן ז"ל דע כי בכאן אירע בספר תורה אחד שנקרע יותר משלש שטין והרב רבי יצחק בר ששת פסלו ואני הייתי מכשירו והוא שלח לי ספר תשובותיו שהוא השיב לבג"איה כן ואני עניתי כבר הורה זקן והוא אמר אלו על ידי שליח שאם יש לי טעם להכשירו שאין לחוש למה שכתב בתשובותיו ואני אמרתי לשליח שיאמר לו כי מה שאמר התלמוד קרע הבא בתוך שתי שטין יתפור בתוך שלש לא יתפור ואסיקנא אפילו בתוך שלשה יתפור לאו דוקא שלש שכן דרך התלמוד כשאומרין מספר מועט ומוסיפין עליו לאו דוקא אותו תוספת המועט והבאתי ראיה מפרק הבא על יבמתו דאמרינן התם מל הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול ולאו דוק' שלישי אלא ה"ה רביעי וחמישי וראיה מדפליג רשב"ג שלישי לא תמול רביעי לא תמול אלו היו הדברים והסכים הרב עמי בהכשרו והרי אנו קורין בו והעיקר בכל זה דאזלי' בתר טעמא אם התפירה היא מהודקת יפה ואינה נכרת וישאר נוי לספר עושין אותו בדבק או בתפיר' אם לא נשתנו צורת האותיו' ע"כ: ואני מצאתי ראיה יותר ברור' לדבריו דלאו דוק' ג' מההיא דאמרי' פ' המבי' תניין ר' אליעזר לא הכשיר אלא לאלתר אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישי' דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה ור' יוחנן אמר אפי' מכאן ועד י' ימים וידוע הוא דאפילו מכאן ועד עשרה ימים דאמר רבי יוחנן לאו דוקא אלא אפילו לזמן מרובה כמו שכתבו המחברים ז"ל: וכן מצאתי גם כן בתשובת רבינו שמשון משנץ ז"ל בענין זה ז"ל הא אמרינן בפרק הקומץ רבה אמר רב חננאל אמר רב קרע הבא בתוך שני שטין יתפור בתוך שלשה לא יתפור ומסיק התם דהא לא יתפור מיירי בדאפיצן אבל לא אפיצן כהני דידן אפילו בשלש יתפור וכיון דשרינן בשלש ה"ה בארבע וחמש ואפילו טובא לא שנא ודוקא בגידין אבל בשאר דברים לא כדאיתא התם בהדיא ודוקא באותה יריעה אין קורין אבל בשאר יריעות קורין והא דאמרינן פרק הנזקין ספר שחסר יריעה אין קורין בו בבית הכנסת משום דחסר במלתיה מסתברא טעמא משום כבוד צבור כדאמרינן התם רבה ורב יוסף לא קרו בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הצבור וה"ה נמי בספר תורה שחסר יריעה אחת ומוטב ידחה כבוד הצבור היכא דלא אפשר קודם שתדחה תקנת חכמים שנתקן לקרות בתורה מימי משה דבכי האי גונא אמרינן שלהי פרק בתרא דמגלה אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד הצבור ומעשים בכל יום שגוללין ביום טוב ובראש חדש כשאין שם ספר תורה אחר ועוד תדע גבי חסר יריעה אחת קאמר אין קורין ולא קאמר אסו' לקרות כדקאמר גבי ספרא דאפטרתא אסור למקרי בצבורא דלא ניתן ליכתב אלא ודאי שמע מינה אין קורין היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שרי: ושלום שמשון ברבי אברהם ע"כ: ודבריהם ז"ל אין צריכין חיזוק: ושלום כנפש אביך משה: צא שאלה נשאלתי אם מותר לאשה נדה לישן עם בעלה על גבי אותן מטות של עץ או של בנין תוך הוילון הוא במטתו והיא במטתה: תשובה נראה לי דשרי וכדמוכח שפיר מההיא דפרק הדר אמר רב ברונא אמר רב כל הלן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר ואת נשי עמי תגרשון מבית תענוגיהן אמר רב יוסף ואפילו אשתו נדה משמע דיכולה הנדה לשכב בקלעא שבעלה שוכב בה ופירוש קלעא מלשון קלעים והוא האהל או הוילון הפרוש שוכבין שם האיש ואשתו ושלום כנפש: משה ן' אל אשקר נר"ו: צב שאלה יורני אדני אבי מורי ורבי שורת הדין בתלמיד חכם שנדה את איש אחד בעל הבית שלא כדין ואמר לו אותו האיש אדרבא להוי ההוא גברא בנדוי: גם יורנו מה הדין נותן בת"ח שהחרים לאיש זקן ונשוא פנים ובעל תורה ולבנו ולכל משפחתו באמרו לאחד מבניו כשבא עמו בדברים יהיה בחרם הוא ואביו ומשפחתו וזה שלא בפני אביו אלא בפני עדים ברורים וכל זה מחמת שנאה גדולה שהיה שונא אותן ואז החרים גם הוא לת"ח וגם אחיו הגדול בעל תורה כשהגיעו לו הדברים בהשעתא שהחכם החרים לאביו ולאחיו ולמשפחתו שלא כדין החרים גם הוא את החכם הנזכר שלא בפניו לכבוד אביו ולכבוד החכמים הנמצאים ממשפחתו וגם החכם חזר ונדה לאח הגדול גם כן: אם חל החרם והנדוי של החכם על האחים או של האחים על החכם כיון שנדה אותן שלא כדין: