מהר"ם אלשקר פו

ואמרה נאנסה בבית המרחץ אם מותרת לחזור לבעלה או לא: והשיבו באריכות ובחתימת דבריהם כתבו ז"ל כיון דזנות שכיחא ואונס לא שכיח לא שבקי' מידי דשכיח ואזלי' בתר מידי דלא שכיח ועוד אמרי' האומ' פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו והוינן בה אמאי ספק ספקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומפרקי' לא צריכה באשת כהן דאפילו באונס נאסרת אי בעית אימא באשת ישראל כגון דקביל בה אבוה קדושין פחות' מבת שלש שנים ויום אחד דלאו בת ביאה היתה קודם לכן דודאי כשהיא ארוסה נבעלה ואכתי הוה ליה למפרך ספק באונס ספק ברצון ומדלא פריך מכלל דשמא באונס לא אמרינן: הילכך אסורה על בעלה איסור גמור והולד ממזר גמור ע"כ: והיינו הנדון שלנו בעצמו: ואותן שהיו מצדדין להתיר אותה לבעלה עתידין ליתן את הדין: והשם יצלינו מעונש הדין: נאמנך משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נר"ו: עח שאלה יורני א"א מורי ורבי מה משפט האומר בנדר שלא אעשה כך וכך ועשאו אם עבר על הנדר או לא: תשובה כבר נשאל הרמב"ם ז"ל על דבר זה וזה לשון השאלה העתקתיה מלשון ערב שאל אותו על אדם שאמ' נדר שלא אוכל או שלא אשתה וכיוצא בזה אם יתחייב בדבר זה כמו נשבע או לא: והשיב ז"ל לא יתחיי' בדבר זה כלל לפי שלא אסר על עצמו בלשון איסור ולא נדר בדבר הנידר ר"ל שיאמ' הרי זה קרבן או חרם וכיוצא בזה והכתו' אומ' איש כי ידור נדר לאסור אסר שיהיה הגדר בשיאסור אבל לשון נדר בלבד אינו דבר: אבל אם היה הנודר עם הארץ פותחין לו פתח ממקום אח' כדי שלא יקלו בנדרי' וכת' משה ע"כ: עט שאלה גם יורני אדוני מורי ור' כדת מה לעשו' בנוש' אשה קטלני' לדע' הרמב"ם ז"ל לפי שמצאתי בה דעות שונו': תשובה דבר זה פי' אותו הרמב"ם ז"ל בתשובה העתקתיה לך מלשון ערב ומשם תבין עיקרן של דברים וזה לשון השאלה והתשוב': מה יאמ' אדוננו בראובן שנשא אשה אלמנ' ומת וחי' לרבנן שבק ולא היו לו בני' אלא אח מן האב ובקש היבם ליבם זקוקתו ולא רצתה ונחלקו התלמידים יש אומרי' כי דין יבמה מורדת כדין אשה מורדת על בעלה אך ביבמה זו אין דין זה שהיא אסורה להנשא לשלישי ומביא סיוע לדבריו מדברי חכמים שאמרו כי יבמה מוחזקת לא תנשא שהרי אמרו נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא לפי שהיא ספק נפשות ומצינו שהוא דוחה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות הוא שאמרו מלה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול אע"פ שהוא בכרת כ"ש שסכנת נפשות ידחה היבם הואיל ונדחה בחליצה ידחה מחמת הסכנה ויחלוץ לה היבם ולא תפסיד היבמה דבר על אשר מרדה כיון שהיתה אסורה לינשא: ויש אומרים כי אין חילק בין יבמה מוחזקת לשאינה מוחזקת כיון שנזקקה ליבם ומרדה בו דינה כדין מורדת: ועוד שמצות יבום קודמת למצות חליצה: יורנו אדוננו ושכרו כפול מן השמים: תשובה תמהנו מאד מתלמידי חכמים עסקינן בתורה תמיד יסתפק להם המעלו' המוכנו' לדבר זה ולא יחלקו בין דבר אסור מן התורה לאסור מדבריהם לדבר המרוחק מחמת סכנה ואין בו איסור ואתמה היאך ידמו ספק נפשות הבא בידים לספק נפשות הנופל על צד הניחוש והפחד והתמהון שיש ברוב השעות שיוזקו בהן הגופות החלשי' בבניינם ודי למבין בדבר זה עיקר התשובה: ומה שאתם צריכים לדעת שאלו המוחזקות מרוחק הנשואין שלהן ואין איסור בעקרן: אין חילוק בין איש ישא מוחזקת או יאכל מכישא דאסר גננא וכיוצא בזה ומעש' בא לידינו בכל ערי ספרד תמיד ימותו לאשה בעל אחר בעל ולא תמנע מן הנשואין אם היא בשנים של בחרות כדי שלא תבוא לידי זנות: ומצינו חכמי התלמוד שלא חששו לאיסור ושחררו לאמתא כדי שלא יכשלו בה פריצים: והיאך נגרום אנחנו שיצאו בנות ישראל לתרבות רעה: ואע"פ שיש חכמים שסוברי' שלא תנשא מוחזקת אע"פ כן אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשין בפני שני עדים ואח"כ כותבין לה ב"ד כתובה ומכניסין אותה לחופה ומברכין ז' ברכות הואיל ונתקדשה כן היו עושין ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של רבי' יוסף הלויז"ל תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים הוראה להתיר שלא במקום מצוה רצוני לומר בנשואין דעלמא אבל ביבמה לדחות מצוה מפני חשש זה לא שמעתי מעולם ולא חשבתי שיעלה על לב חכם בעולם: והלכה למעשה בנשים כאלו שנתיבמו ולא ראיתי שום חולק ואין ראוי לישא וליתן בדבר זה כלל: וזאת היבמה יש לה דין כל יבמה ותתיבם: ואם תמרוד תצא בלא כתובה: וכבר ידעתם שמצות יבום קודמת למצות חליצה ואפילו אינו מתכוין לשם מצוה אלא לנוי או לממון שכשמת אחיו בלא בן הותרה לו וסר האיסור שלה אבל לאבא שאול שסובר מצו' חליצה קודמת סובר דאיסור אשת אח דחזי מפני היבום ואם כיון לדבר אחר חוץ מהמצוה כאלו פגע בערוה ואין הלכה כמותו כמו שמפורש בגמ' וכתב משה עכ"ל: והנה נתבארה דעתו ז"ל הישרה ואין בדבריו כושל: ושלום רב וישע יקרב כנפש אביך משה: שאלה יורנו המורה דה ודין בראובן ושמעון שפגעו בעובר כוכבים אחד שהיה לו קצת סחורה למכור והתנו ביניהם שכל מי שיקנה מהם אותה סחורה מאותו עובד כוכבים שיתן לחבירו החצי ולא היה ביניהם קנין אבל נשבעו זה לזה על כך והלך שמעון וקנה אותה סחורה לעצמו ולא רצה ליתן לראובן החצי מה הדין נותן ושכר הרבה תטול: תשובה נר' לי דמצד הדין אין שמעון חייב ליתן לראובן דבר מאותה סחורה דהנך דברים דברים בעלמא נינהו ואין להם שום קיום כלל ואפי' אם היה ביניהם קנין אין הקנין מועיל בזה כלום דהרי אין כאן דבר על מה שיחול הקנין דמה הקנה זה לזה אלא דדברים בעלמא הוא: וכן מצאתי בתשובה לאחד מן הראשוני' ז"ל וששאלת ראובן ושמעון ולוי תגרי הוו ואתא גבר' ואיתי זבינא ואזלו למזביניה ואתרמו תלתיהון ואתנו בהדי הדדי דכל חד מיננא דזבין להוי בשותפותא דכולנא ולבתר כמה יומין אזל ראובן לחודיה וזבניה וכד ידעו ביה שמעון ולוי אתו ואמרו ליה איתי לזבינא וליהוי בשותפותא דכולנא כתנאי דהוה ביננא: ואמר לון ראובן דמילתא בעלמא הוא דאמרן ביני הדדי ולאו תנאה הוא: הכין איתחזי לנא מילתא דלית להו לשמעון ולוי שותפו' בהדין זבינא דזבין ראובן דלא מיבעי' דלא הוה להו קנין אלא אפי' הוה להו קנין לא אית להו למתבעיה לראובן בהדי זבינא דזבין ראובן דהוה ליה קנין דברים בעלמ' ולא קני וכ"ש הכא דדברים בעלמא הוו ולא הוה שם קנין דלא אית לשמעון ולוי למתבעיה לראובן מחמת שותפותא דהדין זבינא בשום מדעם עכ"ל: מיהו גבי עובדא דילן אף אם מדין הקנין אינו חייב לקיים תנאו מצד השבוע' חייב לקיי' תנאו כדי לקיי' שבועתו: וכ"כ הרי"בש ז"ל בספ' תשובותיו השני סי' קמ"ט גבי מי שמכר לחברו סחורה בששים זהובים וקבל על עצמו שאם לא יתן לו אותה סחורה לחצי שנה יפרע לו בעבור מאה זהובים ונשבע על זה שאין כאן רבית אלא קנס הוא וכו' וכתב שם שאף אם מדין הקנין אינו חייב להשלי' תנאו מ"מ כדי לקיי' שבועתו חייב להשלים וב"ד כופין אותו להשלים וכו' ע"כ: הא קמן בהדיא דחייב לקיים תנאו כדי לקיי' שבועתו וב"ד כופין אותו על כך: ושלום רב וישע יקרב כנפש נאמנך: משה בכהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשק"ר נ"ר: פא שאלה יורנו רבינו ומורנו שורת הדין באדם שהיה מתקוטט עם חברו ובכלל הדברים אמר לו אני איני ממזר או איני עבריין וכיוצא בזה אי הוי כאלו פירש ואמר כמוך או לא: תשובה נר' לי דהוי כאלו פירש ואמ' לו כמוך וכאלו אמ' לו בפירוש שהוא ממזר או עבריין: דאם לא כן לאי זה ענין קאמ' אני איני כך וכך והלא האחר לא אמ' לו שהוא כך לשישיב לו אני איני כך אלא פשיטא דאין הכונה אלא לומ' לו אני איני כך וכך כמוך: ומוכחא הא מילתא מההוא עובדא דסוף פר' אלו מציאות דאיתמר התם ולענין אבדה במקום אביו אינן חוזרין אלא לרבו מובהק: בעא מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד ורבו צריך לו מאי: אמ' ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך את צריך לי עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי וכו' משמע מהכא דדברים כגון אלו סתמן הוי כפירושן דהא איהו לא אמ' לו אלא תלמיד ורבו צריכי' לו סתם ואפי' הכו הבין רב הונא ודן משמעות הדברים כאלו אמ' לו ורבו צריך לו שאתה צריך לי: ואע"ג דאפשר לומ' שרב חסדא היה מדבר לפי תומו ולא נתכוון לכך מ"מ כך נראין הדברי' וכך דן מהן רב הונא: והכי נמי איכא למימר גבי עובדא דילן דכך נר' הוכחת הדברים דהוי כאלו פירש ואמר לו כמוך כדאמרן: וכמדומה לי שכך ראיתי בימי חורפי כתוב בהגהה אחת ואיני זוכר המקום: ושלום רב כנפש: משה בכמהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשק"ר נ"ר: פב תשובת שאלות הגיעוני אגרותיך עם תשובתך הרמתה שהשבת בענין הלעז שיוצא על כה"ר מיכאל הכהן: וכל דבריך שם ישרים וברורים אין בהם נפתל ועקש: ולא מקום למתעקש וראיתי לכתוב לכ"ת קצת מתשובת הריב"ש ז"ל שכתב בענין כיוצ' בזה זה לשונו ואע"פ שהיא נאמנת להכשיר הולד אינה נאמנת להוציא ממון מחזק' שמעון אין צריך לומר בנדון זה ששמעון מכחיש אותה ואומ' שלעולם לא בא עליה שאם כן כל הזונו' כשתתעברנה תאמרן שהם מעוברו' מגדולי הארץ: ועוד דאפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו בנים האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא דקיימא לן כר' יהודה דאמר נאמן אדם לומר זה בני בני בכור ואפי' אמר כן על תינוק בין הבני' כדאפסיקא הלכתא כותיה בפ' יש נוחלין וכשאומ' על הקטן שהוא בכור הרי