מהר"ם אלשקר פה

ע"כ דבריך: אבל לפי האמת דאותו כתב ניתן אז וניתנה בו תורה ע"י עזרא אין שם קושיא כלל דמה לי ניתנה בו תורה ע"י משה או על ידי עזרא לענין שלא ידרשו בו חכמים ויתנו סימנים בצורת האותיו' שלו: וכ"ש לדברי כל אותן שאמרו באשורי ניתנה תורה: הילכך לדברי הכל אין מקום להסתפק ולא להקשות כלל: מיהו אי קשיא הא ודאי קשיא למאן דאמ' בכתב עברי ניתנה תורה היכי קאמ' רב חסדא פר' הבונה מ"ם וסמ"ך שבלוחו' בנס היו עומדין ועל כרחין דלא נמצא זה אלא בכתב אשורי אבל בכתב עברי אינם כך ואפי' בשאר האותיו' של אותו כתב אין בהן אות שדומה לאלו כלל: ואע"פ שקושיא זו קושיא ישנה היא: נרא' לי בתירוצא דרב חסדא אליבא דמאן דאמר באשורי נתנה תורה: ואיהו נמי נראה דהכי סבירא ליה: ויודע אני שנתעורר כ"ת לדברים אלו ממה שראית לבעל ספר העקרים שכת' במאמר שלישי פר' י"ו: וכל דבריו שם בזה אין להם לא מלח ולא תבלין לא ריח ולא טעם כעקר: ולענין פסק הלכה אם נתנה תורה באשורי או בעברי כתב רב שרירא גאון ורבי' האיי גאון ז"ל בתשוב' זה לשונם והלכת' כר' שכתב זה ניתן ע"י משה אלא שאין הלכתא כמותו כי נשתנה כתב התורה מישר' אלא הלכתא כר' שמעון בן פרטא שאמ' משום רבי אלעזר המודעי דהוא רב לכל אלו וכולן כתלמידי תלמידיו והרי רבן גמליאל הוא אומ' בכמה מקומות עדיין צריכין אנו למודעי: ועוד כי ראיות שלו ברורות הן דקאמר ווי העמודים ופתרון ווי בטי"ת זרפין: וכן צורתן כצורת ו"ו של כתב ולא נקרא ו"ו אלא שהוא דומה לזה הכלי או הכלי נקרא לפי שהוא דומה לזו של כתב וכן בית לא נקרא אלא שסתום מכל צדדיו ופתוח מאחד ועוד דקא מסתייע ממקומות אחרים דאמרי' מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכו' ועוד ראיה ברורה כי הוא אומר בימי עזרא ועל היהודי' ככתבם וכלשונם לא נשתנה לא זה ולא זה ועוד דמסקנא דשמעתא כר' אלעזר המודעי והא קא מפרקי רבנן ומשנין אליביה: ומאי דקאמרי למה נקרא שמו אשורי שמאשור יצא מפרשי' אותו שמאושר בתוכו: ומאי דקאמר בענין וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מסקי' ששתי תורו' כותבין אחת שיוצאת ונכנס' עמו ואחת מונחת לו בין גנזיו: ומאי דקאמר לענין ולא כהלין כתבא למקרי אמרי לך לא מפני שהוא נכרי שלא ראוהו אלא בגמ' מפרש רב טעמא ושמואל טעמא ור' יוחנן ורב אשי דהוא בתרא טעמא להודיעך דכלהו כר' אלעזר המודעי סבירא להו ע"כ: ופי' טיית הוא לשון מהלשונות ותמצא זה פעמים רבות בערוך ועל הרוב הוא לשון ערב: ואתה דע לך שבאו לידי מאותן המטבעו' מכמה מיני' משוני' שקל ומחצית השקל ויש מהן שכתוב בהן שנת כך וכך לנחמת ציון שנת כך וכך למלך פלו': וראיתי באח' מהן צור' לולב אגוד כעין שלנו ואתרוג בצדו סמוך לאגודתו ואמ' לי יהודי אשכנזי שהיה בקי באותו כת' של השקל שראה אח' שהיה כתוב מהצד האח' בכת' יונים והארמ"ש שלהם חקוקי' בו ומן הצד האח' כתוב כתב עברי: ונראה שהיה זה בזמן שהיו משועבדי' ליוני': ואמרו לי יהודים בכאן שראו ביד הנגיד ז"ל ג' או ד' דינרין של זהב מזוקק על צורת השקל עצמו וכתובי' באותו כת' והיה משקלם ו' דוקטי ויש עוד היום בידינו פרוטות של נחשת כתובים באותו כתב עצמו: ומה שהעולם אומרי' בכאן הוא כי התורה וספרי הקדש היו כותבים באשורי ודברי' של חול ושטרי הדיוטו' והמטבעות היו כותבין בכתב עברי: וכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה הובאה באורחות חיים בהלכות ת"ת ז"ל ואסור לכתוב בכתב אשורי שבו נתנה תורה באמת אלא כתבי הקדש בלבד ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה ואמנם אגרותיהם וספרי חכמותיהם וספרי חול שלהם הכל בכתב עברי וכל מה שחוקקים על המטבעות ועל שקלי הקדש: הכל בכתב עברי ובעבור זה נהגו הספרדיים וציירו צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר כדי שיהיה מותר להשתמש בו ע"כ: ואמנם הכותיים ספר תורה שלהם וכל ספריהם כתובים באותו כתב עברי: ועוד היום מתעצמים ואומרים שבאותו כתב ניתנה תורה ושיש להם ספר תורה בשכם כתוב מימות פנחס בן אלעזר וכאלה רבות עמם עד יבא מורה צדק: עה עוד שאלת ממני להודיעך דעתי בענין קבלת עדות שלא בפני בעל דין וכו' לא נעלם מעיני כ"ת דזו הלכה פסוקה היא דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד: וכתבו המפרשים והמחברים ז"ל דאפילו בדיעבד אין דנין על פי אותה עדות: וכן כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה זה לשונו ועדות שקבלו אותה ב"ד שלא בפני בעל דין ודאי אפילו בדיעבד אינה עדות והכי מוכח פרק כיצד הרגל ובפרק האשה שנתארמלה ומעצמו הוא מוכרע לפי שהם טועים בדבר משנה ואין דיניהם דין וכו' ע"כ: וכן כתב הר"אה ז"ל וכיון דקיימא לן דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין אם עברו וקבלו לא עשו ולא כלום דהוו להו טועין בדבר משנה דקיימא לן דחוזר ע"כ: כך כתוב בשמו בנמוקי יוסף פרק הגוזל בתרא ופרק כיצד הרגל וכו': וכן כתוב בספר חוקות הדיינים זה לשונו אין ב"ד מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ואם קבלו אותה שלא בפניו אינו כלום לחייב את בעל דין על פי אותה עדות כדאיתא בב"ק פרק הגוזל: ויש אומרין שכיון שהעידו שלא בפני בעל דין שוב אין חוזרין ומגידין בפניו כך נראה דעת הרמ"ה ז"ל פרק הגוזל וכן הוה מקצת המפרשים ז"ל ויש אומרי' שיכול לחזור ולהעיד בפני בעל דין וכן עיקר ע"כ: וכן כתב הרמ"ה ז"ל בשלהי קמא זה לשונו מהא שמעינן דאפילו בקבלת עדות בעלמ' בלא פסקי השת' לדינ' אין מקבלין עדותן שלא בפני בעל דין וכו' עד ואי עבר וקבל לאו כלום הוא דהוה להו כמי שטעה בדבר משנה וחוזרין וכו' עד דב"ד שקבלו עדות שלא בפני בעל דין לא מהניא ההיא קבלה לחיוביה לההוא בעל דין כלל ע"כ: וכן כתב הרשב"א ז"ל ואין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין אלמא הכין הלכתא: ובירושלמי משמע דאם קבלום שלא בפני בעל דין לא עשו ולא כלום ושמואל נמי הכי סבירא ליה דאין מקבלין אלא אם כן פתחו בדיניה ושלחו ליה ולא בא וכדאמר רב עוקבא דמיניה דשמואל מפרשא ליה הכן וכו' ע"כ: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה גבי הכותב כל נכסיו לאשתו בסוף כלל מ' והביאה גם כן בתשובה אחרת בתשלום כלל מ"ה האמור לענין גטין בסוף אותה שאלה ארוכה המתחלת אירע מעשה בשכיב מרע שגרש את אשתו על תנאי וכו' גבי עדות שנתקבלה בעיר אחרת שלא בפני הבעל והאשה וכתב שם ז"ל ובנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעי' דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי דינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במעמקים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה וכן בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין: וכתב רבינו יצחק בר' אשר הלוי ז"ל שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין אינו עדות לדון על פיו וכו' ע"כ: וכתב שם בחתימת דבריו זה לשונו וראוי להעניש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו ועד לקבל עדות של לעז על אשה היושבת בעלה שלא בפניהם: ע"כ: וכ"כ הר"י בנו"זל: וכ"כ הרמ"נע בתשובה הכתובה בספר שופטים בתשובות דשייכי להלכות עדות הכתובות בספרי הדפוס האחרון העשויין בויניציאה וכ"כ הרי"בש ז"ל בתשובה זה לשונו הלכה פסוקה שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ואפי' בדיני ממונו' כדאית' בפ' הגוזל בתרא כמו שאמרו שם והועד בבעליו יבוא בעל השור ויעמוד על שורו והסכימו המחברים ז"ל שאף בדיעבד אם קבלו אותה שלא בפניהם אין עדותן עדות אין צריך לומר בדיני נפשות החמורים: וכן איתא במסכת סנהדרין פרק כהן גדול גבי עובדא דינאי מלכא: ע"כ: ותמהני על המסתפקים בדבר זה ולא יודו על האמת אשר היא עטרת החכמים: עו עוד כתב כ"ת בענין השליח קבלה שנאבד לו המעשה ב"ד שעשו לו בעיר אחרת איך קבל הגט וגם הגט לא היה יוצא מתחת ידו של השליח הנז' והשיאו האשה על פי כתבו שכתב שקבל הגט ונאבד המעשה ב"ד וכו' מה שכתב כ"ת בזה אמת ויציב ודברים פשוטי' הם שאין להתירה אפי' אם היה אומר דברים אלו בפיו ומשנה שלימה היא פרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גטי צריכה שתי כתי עדים שני' שיאמרו בפנינו אמרה ושני' שיאמרו בפנינו קבל וקרע וכו' וכת' הרמב"ם ז"ל וצריכה שני עדי' שיעידו שהגיע הגט ליד שלוחה וכו' וכן כתבו המפרשי' ז"ל וכ"כ הרב בעל העיטור ז"ל האשה שאמרה התקבל לי גטי צריכה שתי כתי עדי' שני' שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפי' הראשונים הן הן האחרונים או אחד מן הראשוני' ואחד מן האחרוני' ואחר מצטרף עמהם ומסתברא דוק' דליתיה לשליח כשר אבל איתיה לשליח כשר שליח נעשה עד לקבלה כלומ' להצטרף עם עד אחר: ירושלמי שנים אומ' בפנינו אמרה ואין שנים אומ' בפנינו קבל וקרע והוא מודה שנים אומרים בפנינו קבל וקרע ואין שנים אומ' בפנינו אמרה והיא מודה יצטרף השליח תפתר שלא היה קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ע"כ בעיטור: ודברים פשוטים הם שאין צריך להאריך בהם ולא לשאול עליהן ואותו שהשיאה על פי כתב השליח ראוי לעונש גדול דבפירוש אמרו ז"ל מי שאינו יודע בטיב גטין וקדושין לא יהיה לו עסק עמהן: ומענין הזונ' המנאפת מקניה איני זוכר אם השבתי לכ"ת אבל יראה לי שפסק כ"ת בא אלי וראיתי דבריך דברי יושר ודעת שפתיך ברור מללו ומי הוא זה ואי זה הוא מי שיעלה על דעתו שאינה אסורה לבעלה אותה ארורה שהיה כריסה בין שיניה לדברי השתי כתות: והטענה הגדולה שסומכין עליה הכת האחת המנגדת היא שחזרה לומ' פלוני אנס אותי בתוך ביתי: אחר שהיתה אומרת מקודם שהיה בטנה תפוח מחמת חולי: ואם כדבריהם כן הוא כל אשה שתזנה תחת בעלה ויהיה כרסה בין שיניה או שנמצא עוברה בצדה תאמר פלוני אנס אותי בתוך ביתי ותהיה מותרת לבעלה: דברים אלו אסור לשומעם אף כי להאמין בהם ואם היה להם עונים לראות היו רואין שאינה נאמנת לומר פלוני בא עלי ואיך תהיה נאמנת עליו שאנס אותה: ועמל הוא בעיני להאריך בזה ולהביא ראיה עליו ודבר זה ברור בתשובת רב שרירא גאון ז"ל ורבי' האיי גאון ז"ל בענין אשה שהלך בעלה למדינ' הים ויצתה מעוברת וקודם שיתפרסם הדבר יצא עליה קול שהיא מעוברת והיא היתה מכחשת ואומרת שאין שם עבור אלא כרסה תפח מחמת חולי ולאחר כך הוכר עבורה והביאוה לב"ד