מהר"ם אלשקר פד

אליו ואלו שמכרו ההקדש והוציאו בצרכיהן שלא כדין עשו ושלא כדין נהגו ויש עליהם לפדותו מן הלוקח ולהחזירו לחזקת ההקדש: ומי שתבע דבר זה צריך הקהל לסייעו לפי שהוא תובע דין הקדוש ב"ה ודין המת שהקדישו ע"כ: הא קמן בהדיא דלדבר מצוה יכולין לשנות ההקדש אף על פי ששם בעליו עליו: מיהו צריך לראות אם נשואי זאת הבת הוי דבר מצוה או לא: ומה שכתב כ"ת דמצוה על האדם להשיא בנותיו: המצוה הזאת אם היא מצוה היא על אביה ולא על בני העיר אלא אם הבת יתומה באין אב ודאי נראה לי דהוי דבר של מצוה שיכולין בני העיר לשנות ההקדש בעבורה: וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה זה לשונו אבל הנראה לי להתיר להלכה למעשה למכור ס"ת שנמצא בו אי זה טעות או שחסר אות אחת או שיתר אות אחת דכיון שהוא פסול אין קדושת ס"ת עליו והרי הוא כחומשין ושבע' טובי העיר במעמד אנשי העיר ימכרוהו ויתנו שלא להעלות בדמיו או שימכרו אפי' ס"ת כשר להספקת התלמידים או להשיא יתומים בדמיו דהוי דומיא דללמוד תורה ולישא אשה ע"כ: אלמא יכולין בני העיר למכור אפילו ס"ת להשיא יתומים ואע"ג דאיכא לחלק ולומר דהנך יתומי' דכת' ז"ל היינו זכרים דוק' דמצווין על פריה ורביה: מ"מ נראה לי דאין לחלק ואין להוציא יתומות מכלל מצוה זו: אבל לא ידעתי אם יכולין הקהל להשיא עניה שאין לאביה יכולת להשיאה בדבר של הקדש ששם בעליו עליו כעובדא דילן ואם נקרא זה דבר של מצוה לפי שראיתי להרי"אף ז"ל שכתב בההיא תשובה דלעיל דבר מצוה כגון פדיון שבויים וכתיבת ס"ת וכיוצא בהן וצרי' אצלי עיון: ודבר ידוע הוא שאם שינו בני העיר מנורה או דבר של הקדש לדבר מצוה אין חוזרין ופורעין אותו דבר וכמו שהוכיח כ"ת: ואמנם מה שרצה להוכיח דבר זה כמה"ר יוסף קולון ז"ל וזה לשונו והלא פשיט' דאין חוזרין ופורעין נר אח' או מנורה אחר' דאפוכי מטרתא למה לי וכו' ודאי דדברים אלו אין להם שחר ולא טעם כעקר ולית הכא אפוכי מטרתא דהמשנין את ההקדש אין משנין אותו ללא צורך אלא לדבר מצו' או לצורך גדול מצרכי צבור והרי הן כלווין ופורעין דאפי' אי הוה דינא הכי לית הכא אפוכי מטרתא וכבר השיגו כ"ת בזה אלא שהארכת עלינו את הדרך ללא צורך: גם הטעם השני שכתבת בשמו להוכיח דבר זה חלוש וקלוש כמו שכתב עליו כ"ת: עג ומה שכת' כ"ת בענין המשומד אם כופין אותו לגרש על ידי עובדי כוכבים: כדין השיב כ"ת דכופין אותו וכן כתבו הרבה מן המפרשי' ז"ל דכופין אותו על ידי עובדי כוכבים ואפי' בשוטי' ובמקלות ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכן כתב הסמ"ג והמרדכי פר' המגרש וכן כתו' בעמודי גולה דכופין את המשומד וזה נראה פשוט וברור דהא אמרינן פר' המדיר דכופין את הבעל לזון ואם אין יכולין לכוף אותו לזון כופין אותו להוציא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות אישות והכי איתא בירושלמי הביאו הר"ן ובעל העיטור ז"ל האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו או לא: אמ' ליה מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כל שכן: אתא חזקיה ר' יעקב בר אחא רבי יוסא בשם רבי יוחנן האומ' איני זן ואיני מפרנס אומרי' לו או זון או פרנס או פטור ומהאי משמע דהכי הלכתא ע"כ: וק"ו גבי משומד דכלהו איתנהו ביה וגם לאו בר עונה הוא וכדבעי' למימר קמן: וכבר ידעת דהרמב"ם ז"ל כופה בטענת מאיס עלי: וכן דעת הגאוני' ז"ל שכתבו בתשוב' הביאה בעל העיטור ז"ל ובתשובה דרבי' שרירא גאון בתר רבנן סבוראי שראו חכמים שבנות ישראל הולכות ותולות עצמן בעובדי כוכבים ליטול מבעליהן גט באונס ויש שנותנין גט באונס ומסתפקין גט מעושה כדין או שלא כדין וקא נפיק מיניה חורבא תקינו ביה מר רבא בר רב הונא למורדת ותובעת גרושין שכל נכסי צאן ברזל שהכניסה לו תטלם ואפילו הביאה נכסים מועטים וקבלם הבעל בסך מרובה מגבה לה הכל כמו שקבל ואפי' מה שבלו ומה שאבדו ישלם תחתיהן ומה שכתב לה על עצמו מה שאינו מצוי לא ישלם לה ומה שהוא מצוי נמי אע"ג דתפסה מפקינן מינה וכופין אותו ונותן לה גט לאלתר ויש לה מנה מאתים ובזה נהגנו כשלש מאות שנה: ומה שחדש הר"ר יעקב אדינא דגמרא הוא דלא כייפי' ליה לבעל לאפוקה בעל כרחיה אבל בתקנה דבתראי מפקינן והכי אסכימו כלהו רבוותא ע"כ בעיטור וכן דעת הריא"ף ז"ל דכופין לגרש בטענת מאיס עלי וכן דעת רש"י הרשב"ם ז"ל: וידוע הוא ופשוט דלפי דבריהם דכל הני רבוותא כופין המשומד לגרש דאפילו ישראל גמור כופין אותו לגרש בטענה זו של מאיס עלי: וכ"ש משומד דמאיס ומאיס: ואפילו להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה זה לשונו כלל זה יהיה מסור בידך דאין כופין אלא אלו בלבד שאני כותב לך השנויים במשנתנו פר' המדיר וכו' עד אבל במקום אחר כלל וכלל לא ע"כ: איכ' למימר דבמשומד מיהא מודה שכופין אותו דהוא לא כתב. אלא הדברים שבאו בדברי חכמים ז"ל גבי ישראל שיש בידן לכוף אותו בהן: אבל במשומד לא מיירי דאין ביד ישראל כח לכוף המשומד ואפי' על ידי גוים: ומילתא דלא שכיחא היא ולא דבר בה והיינו נמי דלא קתני משומד עם אותן שאמרו בהן כופין דאין דבר זה תלוי בידם: אבל אי אתרמי כהאי גוונא שרצה מושל העיר לכופו ואומר לו עשה מה שישראל אומר לעולם אימא לך דאפי' הרשב"א ז"ל מודה בהכי והכי נמי איכא למימר לדעת הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה דאין כופין אלא באותן שאמרו רבנן שכופין דלא מיירי אלא בישר' ובמה שיש בידם ספק לעשות ולא בא לשם למעט אלא מורדת במאיס עלי כמו שכת' שם: והיינו דכת' בתשובה אחרת דמי שהוא מוכתב למלכות ובורח ממקום למקום ואינו רשאי לעמוד במקו' אחד מפני סכנת נפשו ואשתו תובעת שיכופו אותו לגרש דאין לך טענה גדולה מזו וכופין אותו לגרש כיון שאינו רשאי לישאר אצלה והיא אינה חייבת לילך אחריו לעיר אחר' וכו' אלמא דההוא כללא לאו דוקא הוא דיש מקומו' שכופין ואע"פ שאינן מאותן שמנו חכמי': ואם במוכתב למלכות אמר עליו שכופין כ"ש וכ"ש משומד: עוד כתב שם באותה תשובה זה לשונו ואפילו אם כבר נשאה ואירע לו אונס שאינו יכול לישאר עמה בעיר לקיים לה עונתה היו כופין אותו לגרש וכו': כ"ש גבי משומד דלית ביה קיום עונה כלל: והכי נמי איכא למימר לכל אותן שכתבו שאין כופין אלא לכל אותן השנויים במשנתנו ולא זכרו משומד דלא מיירי אלא בישר' אבל משומד אי בר כפייה הוא פשיטא להו דכופין וכופין ומשנתינו דלא קתני משומד איכא למימר תנא ושייר אי נמי משום דחמיר ופשיט ליה אי נמי דלא מיירי אלא בישר' כדאמרן: ויודע אני דהרמנ"ע ז"ל כתב בפי' שאין כופין את המשומד אבל דבריו בטלים ברוב מנין ובנין: מכרעוכ"ש שאין ראייתו מכרעת שכתב דהיינו טעמא דאין כופין המשומד מדלא מנו חכמים רשע עם אותן שכופין להוציא וטעמא טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' דרשע לחוד ומשומד לחוד וטעמא דטב למיתב טן דו לא שייך במשומד: ודבר זה ברור לפי דעתי ואין צריך לפנים: עד גם עמדתי על מה שכתבתי בענין השקל שבא ליד כ"ת כתוב בכתב עברי ונפלאתי הפלא ופלא על אותן דברים דמה שייכות איכ' להך שקלא וטריא עם השקל: ומה לי יהיה השקל כתוב באשורי או בעברי לענין אם ניתנה תורה בעברי באשורי בכתיבת השקל אינה מחייבת דבר דכבר יהיה שניתנה תורה באשורי ויהיה השקל כתוב בעברי או בהפך: וידוע הוא ומפורסם כי היה לישראל כתב עברי וכתב אשורי ואותן ספקות שהעיר כ"ת שייכי להנהו רבנן דפליגי התם אם נתנה תור' בעברי או באשורי: אבל לגבי השקל לא שייכי כלל: ובראש דברך כתבת זה לשונך ואי הכי איכ' למתמה טובא אם הכתב שבידינו היום אינו כת' עברי היאך מצינו רבותי' שכתבו גדולות ונפלאות. על צורת האותיות שבידנו היום: ועוד הוספת להקשו' ולהביא ההוא דאתמר במדרש דאומרין לבי"ת מי בראך ומראה בעוקץ של אחריה זה שלפני בראני וכו' גם הקשית מההיא דהנהו דרדקי דפרקי הבונה דנתנו סימנים לאותיו' וכו' וכאלה רבות עמך בנאמך וטעמך: וזה תימה גדול שאם כתבו גדולות ונפלאו' וסימנים על צורת האותיות לא אמרו שאותן גדולות ונפלאות וסימנים איתנהו בכתב עברי כי היכי דתקשי לך אלא כתבו לנו אותן סימנים ואנו רואים שהם מצויים כלם בכתב זה שבידינו היום: ואלמלא דאמרינן בסנהדרין מאי כתב עברי כתב לבונאה דהיינו כגון אותו כתב עברי לא הוה ידעי' הי מניהו הוא אשורי או עברי: ויהיה איך שיהיה כבר כתבנו דהך שקלא וטריא לא שייכא אלא לגבי אותן דפליגי באי זה כתב ניתנה תורה: ואפילו הכי לא תקשי מידי כדבעי' למכתב: והכי איתא התם פרק כהן גדול מר זוטרא ואי תימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי בררו להם לישר' כתב אשורית ולשון הקדש והניחו להדיוטות כתב עברי וכו' עוד שם תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל וכו' עד ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה הכתב על ידו שנ' וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמותי וכתיב ולא כהלין כתבא למקרי ופשרא להודעא למלכא מלמד שבאותו היום ניתן וכו' עוד שם תניא רבי אומר בכתב אשורית ניתנה תורה ולמה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא משום ר' אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה העמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו וכו' כלומר דהווין היו עשויין בימי משה כעין הווין שלנו שהן כעין אונקליות אלמא באשורי נתנה תורה ולא נשתנה: וידוע הוא דאף למר זוטרא דאמר בכתב עברי ניתנה תורה לא תקשי מידי דאותן סימנים שנתנו חכמים בצורת האותיות נתנו אותן בכתב שניתנה בו תורה בימי עזרא דהיינו כתב אשורית שלנו: והנהו רבנן דנתנו אותן סימנין אחר עזרא היו: והכי נמי איכא לתרוצי ברייתא דקתני ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו של עזרא נשתנ' הכתב על ידו וכו' דאותן סימנין שנתנו בצורת האותיו' נתנו אותן באותו כתב שנשתנ' כלומ' שנשתנ' ע"י מלאך כדפירש"י ז"ל התם והעלוהו עמהם מאשור ולאו למימרא שהיה כתב עובדי כוכבי' אשורים כמו שעל על דעתך ולמדו אותו שם והעלו אותו עמהם אלא שנשתנה אז וניתנה בו תורה ע"י עזרא ומשם העלו אותו: תדע דאפי' מר זוטרא גופיה דאמר בכתב עברי נתנה תורה איהו גופיה אמר דנתנה תורה באשורי בימי עזרא: וקאמרי' נמי התם דבאותו היום ניתן: וא"כ מה מקום יש עתה לכל הויותיך וספיקותיך: ואיברא ודאי דאותן דברים שכתב כ"ת לא שייכי אלא לפי דרכך שחשבת שאותו כתב היה כתב הדיוטו' אשורים שלמדו אותו באשור והעלו אותו עמהם שכתב' זה לשונך ואי כדאמרן שהכת' שבידינו היום אינו כתב עברי מאי אכפת לן בצורתן של אותיו' ומי גבר חכם יחוש לקומתן ומאי הוו הנהו מילי מעלייתא דדרשו הנהו דרדקי לפר' דברי אלהים חיים על כתב אשורי כולם לאשור נתן השם סודותיו ועדותיו וכו'