מהר"ם אלשקר פג

חייבין לפרוע כיון שיש כתב יד אביהם שהופקדו אותן מעות בידו או אם יכולין לטעון אותן טענות שטענו או זולתן: תשובה אף על שי שכ"ת כתב כל צדדי הצדדין וכל הענפים המסתעפים מענין זה מ"מ כדי לתת את שאלתך ולעשות את בקשתך אכתוב לכ"ת בקנצי מלין כי אין הזמן מספיק: ותחלת כל דבר אומר כי הצדקה שנדרו קהל קאנד"יה הקדוש לעולם לא זכתה בה השבויה מכיון שלא באה ליד הגבאין ולפיכך לא זכו בה יורשיה אחריה: ואפילו שעדיין לא נפדית השבויה יכולין בני העיר לשנותה לכל דבר שירצו וכ"ש היכא שנפדית כנזכר וזה דבר פשוט ומוסכם וכ"ש לפי דעת ר"ת ז"ל שכתב פ"ק דב"ב: דאפי' נכנסה ביד מגבאי יכולין בני העיר לשנותה אפילו לדבר הרשות וכבר כתבת בזה מה שיש בו די ולא יחלוק על זה אלא חסר דעת או מקנטר: ואמנם הצדקה של ריטימ"ו צריך לראות אם אנשי המקום רוצים לזכות בה הבת היורשת או אם הם נוהגין לעשות נדבותיהן לדעת אנשי קאנ''יה אשר היא העיר הגדולה ורוצים אנשי קאנדי"ה לזכותה בזה אין צריך לדבר ובטלו כל הטענות כי מי יעכב על ידם: אבל אם רוצים לשנותה ושלא ליתנה ליורשת נ"ל שיכולין לשנותה גם היה לכל דבר שירצו כיון שפדו אותה מן השמי': וכדאיתא בירושלמי דשקלי' סוף פר' מצטרפין גבי מותר שבויים לשבויים דאמרינן התם ואין ממחין ביד הפרנסין בכך: וכתב שם הרמב"ם ז"ל זה לשונו וממה שצרי' שתדע כי גבאי צדקה כשרואי' מדרך תיקון ובתנאי שיהיה זה תיקון אנשי העיר שצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהם רצונם כגון שיוציאו מותר שבוי' לעניים או מותר עניים לשבויים והדומה לזה שהרשות בידם והבחירה: וכן נר' מתלמוד שלנו: ובירושלמי אמרו ג"כ בזה המקום אין ממחין ביד הפרנסים וכל הדברים האלו היו נוהגין כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקני' ואנשי המדינ' אל ההפך אבל אם הסכימו עושי' כפי הסכמתן ע"כ: וכן נמי כת' אח' מן האחרוני' ז"ל בחדושיו בשם הר"ר יונה ז"ל שכתב על דברי הרב ן' מגאש ז"ל דמאי דאמרינן בשקלים דמותר עניים לעניים וכו' היינו בשלא הוצרכו לשנות קאמר: אבל אם ראו צורך השעה שאין להם ממקום אחר ודאי משנין וכמו ששנינו בירושלמי עלה דההיא מתני' דשקלי' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר שאם יראה לפרנסים צורך שעה יכולין לשנות מותר עניים לשבויים וכן נראה לי דאף לדעת הרב ן' מגאש ז"ל יכולין לשנות מעני לעני כדקתני הכא ורשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה והיינו שינוי מעני לעני שהרי אמרו תמחוי לעניי עולם: קופה לעניי העיר: והתם קתני מותר עני לאותו עני שאין רשאין לשנותו לעני אחר: אלא לאו ש"מ דלא איתמר התם אלא לכתחלה כשאין שם צורך שעה כדברי הר"ר יונה ז"ל: ועוד איפשר דהתם גבאי צדקה מדעתם אין להם לשנו' אבל הכא מדעת טובי העיר קאמרי ע"כ: וכן נמי כתב הר"ן ז"ל פ"ק דב"ב זה לשונו ושמעי' מינה דכי קתני לכל מה שירצו כללא קאמר ואפי' לדבר שאינו צורך עניים וכו' עד וכי תנן בשקלים מותר עניים לעניים הני מילי בשלא הסכימו בני העיר לשנותה או פרנסי' ממונים על הצבור אבל אם הסכימו לשנות משנין ואין ממחין בידן וכדגרסי' בירושלמי עלה דההיא דשקלי' ואין ממחין ביד הפרנסין ע"כ: וכמו שכתוב בהגהות המרדכי פ' שני דכתובות יעויין שם: וידוע הוא דכל כסף הפדיון לגבי האי שבויה דילן כמותר שבויי' הוא דכיון שנפדית הוה ליה כוליה מותר: וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפירוש ובבירור בההיא תשובה שכתב כ"ת משמו דאם מת השבוי או נשתמד קודם שנפדה לא זכה באותה נדבה שנעשית לו כי לא ניתנה הצדקה אלא ע"מ שיפדה השבוי בה ולפיכך יעשו הפרנסי' בה כל מה שיראה להם שהוא טוב להעשות וכו' כמו שכתוב שם: ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל שכתב דאם מת השבוי יתנו המעות שגבו לפדיונו ליורשין שכבר זכו בהן הגבאין וכי היכי דמותריהן ליורשין הכי נמי אע"ג דלא נפדה ינתנו ליורשין וכו' איכא למימר דהיינו בשלא הוצרכו בני העיר לשנותה אבל אם רצו לשנותה יכולין לשנותה לכל דבר שירצו מצורכי צבור כדאמרן: תדע דקא מייתי התם הרשב"א ז"ל ראיה לדבריו אלו מתותריהן דקתני בשקלי' דנותנין אותו ליורשין והא קא אמרינן לעיל דלכולי עלמא אם רצו לשנותו משנין ואין נראה לי בזה שום ספק כלל: גם הנדב' של רומני"אה דינה כך שאם הסכימו אנשי רומני"אה עצמ' ליתן אותה ליורשת נותנין ואם רצו לשנות משנין כדכתיבנ' אבל מה שכתבת זה לשונך אבל הכא שהסכימה קהלתינו שזכו באותן צדקות של ריטי"מו ורומני"אה אפילו הרא"ש ז"ל מודה דזכו וכו' ע"כ: איני יודע מה ענין קאנד"יה אצל רומני"אה ומה תועיל הסכמתכם אתם בקאנד"יה לגבי רומני"אה ובשלמא ריטי"מו אפשר דמצית למימר שהן נודרין על דעתכ' כי אתם ראש הממשלה וחייליה אבל רומני"אה אין הסכמת קהלתכם בנדבתם מעלה ולא מורדת: ולמה לא שת לבו כ"ת למה שכתבו אצבעותיך בתשובתך הראשונה ז"ל מיהו לגבי הנדבה של רומני"אה הנז' אומ' אני דאין להם כח כלל לשנותה כיון דמשל קהלות הרחוקות ממנו מאד היתה ולא השליטונו עליה ולא באה בקהלתונו בעצם ובראשונה כי אם על ידי גלגול ע"כ דבריך: ואם אין לקהלתכם כח לשנות איך יהיה להם כח לזכות שלא ברושות אין אלו אלא דברי תימה: עא ולענין המעות של הנדבה הזאת שהיו מופקדים תחת יד כמה"ר עמנואל נ"ע: הטענה שכתב כ"ת שטענו בניו שהיה אביהם חבר עיר ונעשית על דעתו ולפי' כל מה שעשה בה עשוי זה שבוש גמור דלו הונח שהיה אביהם חבר עירו ועושין כל נדבותיהם על דעתו מה לו אצל רומני"אה: וכ"ש שלא באה נדבתם לקאנד'יה אלא ע"י גלגול או לפי שהיא קרובה מריד"וס וכיוצא בזה לפי' שלחו המעות לשם: אלא דמ"מ רואה אני לפטור אותם מצד הטענות האחרות דטענינן ליורשים מאי דהוה אבוהון מצי למיטען ואלו הוה אבוהון קיים הוה מצי למטען נאבדו או נגנבו: אי נמי נאנסו לפי דעת הרי"אף ז"ל בהלכות פ' המקבל וגם לפי דעת הרמב"ן ז"ל והנמשכי' אחריהם דטענינן ליתומים נאנסו ולא אמרינן דנאנסו קלא אית להו כמו שיש מן המפרשים ז"ל שכתב: ומה שכתב כ"ת דמה"ר עמנואל היה אז קונדישט"אבלו ושומר שכר היה בא בשכרו לשרת הקהל לענין שאין יכולין בניו לטעון טענת גנבה ואבדה: ודאי דלאו מילתא היא דאם הוא נוטל שכר אינו נוטלו אלא כדי לפקח בצורכי צבור כשאר פרנסי הקהלות לא כדי להיות שומר שכר שלהם: והגע עצמך שיתן אחד מקהלכם ביד הקונדישט"אבלו פקדון ונגנב או נאבד מי מצי למימר ליה שומר שכר שלי אתה מחמת הפרס שאתה לוקח מהקהל זה לא יעלה על הדעת: ואפי' אם תמצא לומר שהוא שומר שכר של כל קהלכם מי הוי שומר שכר של כל הקהלות הרחוקות בשביל הכרם שנותנין לו בקהל שלכם: אלא לעולם אי משום הא לא איריא: ואי איכא דמותיב ואמר דלעולם שומר שכר הוא לגבי מעות אלו מצד אחר כיון דמעות אלו מעות של שבויים הם והוי עלייהו כשומר אבדה דלדעת ר"ח והר"יאף והרמב"ם וריצב"א זכ"ל והרבה מן המפרשים ז"ל שומר אבדה כשומ'שכר מפני שהוא עוסק במצוה ופסקו כרב יוסף דאמר שומר אבדה כשומר שכר הוי בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניא וכו' כדאיתא פ' אלו מציאות ובפר' הכונס: ולא היא דכפי הנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ה מהלכות שאלה ופקדון דאפי' דהוי עלייהו לדידיה כשומר שכר אינו חייב בגנבה ואבדה אלא בפשיעה כשומר חנם שכת' שם ז"ל מי שהפקידו בידו מעות של עניים או של שבויי' פטור וכו' עד בד"א כשאין זה הממון המופקד לעניי מקום זה או לשבויים אלו אבל אם היה לעניים אלו ולשבויים אלו והרי הוא קצוץ להם הרי זה ממון שיש לו תובעים וישלם אם פשע ע"כ נראה מכלל דבריו דמי שהופקדו אצלו מעות שבויים ואפי' שהן קצוצין לשבוי ידוע כהכא בנדון שלנו אינו חייב אלא בפשיעה אבל לא בגנבה ואבדה: וכן נמי כתב הסמ"ג גבי שומר שכר ושומר חנם: עוד כתב שם גבי שמירת הקדש דפסקו רבותינו הקדמונים שבצרפת דשומר שכר אינו משלם בחיוב שלו בגנבה ואבדה ושומר חנם אינו משלם בחיוב שלו דהיינו פשיעה ע"כ: וכן כתב הר"י קולון ז"ל בסוף תשובותיו דכך פסק הרי"אף ז"ל וכן רבינו אשר דבתרא הוא וכו' יעויין שם: והכי מוכח סוף פרק החובל אלמא אף על גב דשומר שכר הוא לגבי מעות אלו כדאמרן אינו חייב בגנבה ואבדה וכיון דהוא פטור בניו נמי פטורין דטענינן להו מאי דהוה מצי אבוהון למטען וכ"ש כי כפי הנראה מדברי כ"ת דאין עליו עדים בדבר כי אם כתב ידו: והנה היה יכול לטעון החזרתי המעות לבעלים או שלחתי אותן לשבויה הנזכרת קודם שמתה אם יש מקום לזה או נתתי אותן ליורשת וכיוצא בזה דאפי' במעות שבאו לידו בתורת מלוה או בתורת חוב גמור בכתב ידו יכול לטעון פרעתי וכל שכן הכא גבי פקדון דמצי לטעון הכי וטענינן ליורשיו אחריו ודברים אלו דברים פשוטים הם: עב ובענין המנורה והתפוחים שכתוב עליהם שהקדישן פלוני לבית הכנסת ומת והניחם ביד בנו להוליך אותו לבית הכנסת בעת שיצטרכו להן כגון בשבתות ובמועדים וראשי חדשים ושנים וכן היה עושה הבן הנזכר ואחר כך מטה ידו ויש לו בנות להשיאן ואין כל מאומה בידו כי אם אותן תפוחים והמנורה הנזכרים אם יוכל למכרן ולהשיא בהן אחת מבנותיו או לא: ואם הוא אינו יכול אם יכולין בני העיר לשמתן וליתנן לו: תשובה כבר האריך כ"ת בדבר זה וידעתי כי אינך צריך למודעי וכדי להפיק רצונך לפניך אשא דעי ואומר דדבר פשוט הוא דאין הבן יכול לשנותן ולא ליגע בהן כמו שהוכיח כ"ת ואין צורך באורך: ואמנם בני העיר ודאי דיכולין לשנותן למצוה אחרת ואף על פי ששם בעליהם עליהם כמו שכתב גם כן כ"ת: ואם אין שם בעליהן עליהן יכולין הן לשנותן ואפי' לדבר הרשות וכדאיתא בהדיא ריש פרק קמא דערכין וכמו שכתבו הרמב"ם ז"ל והמפרשים ז"ל וכמו שכתב רבינו הגדול הרי"אף ז"ל בתשובה על ראובן שהקדיש שדה שלו ומת ועמדה הקהלה ומכרה השדה והוציאו דמיה בצרכי ציבור וכו': והשיב ז"ל מי שהקדיש כלום לבית הכנסת אין אדם בעולם רשאי להמיר אותו דבר או למכרו כל זמן ששם בעליו עליו אלא אם ימכר לדבר מצוה כגון פדיון שבויים וכדומה להן מן המצות כגון כתיבת ס"ת אם הוצרך