מהר"ם אלשקר עד

וזאת החדשה והמציאה הקשה שמצא בדברי הר"ר דוראן גם הרשב"ם ז"ל אע"ג דלא דבר בששה חדשים קודם הנה הוא כתב דבעי' סימני' להחמיר ולהצריכה גט משני דלא סמכינן אחזקה וכן כתב בפירושיו פרק מי שמת ז"ל בודקין לקדושין אף על פי שהוא בן י"ג שנים ויום אחד והאשה בת שנים עשר שנים ויום אחד לא סמכינן אשנים לאחזוקינהו בגדולי" ובני שער להחשיב קדושין קדושי ודאי אף להקל כגון לבטל קדושי שני שקדש אחריו בלא גט אלא בודקין אחריו אם הביא שתי שערות יחשבו קדושי ודאי ע"כ: וכן יש מן המפרשים זכרונם לברכה שכתבו שם גבי בודקין לקדושין זה לשונו פירוש כשהוחזקו בשנים כגון בזכר בן י"ג שנה ויום אחד ובנקבה בת שנים עשר שנה ויום אחד בודקין אם הביאו שתי שערות קודושיהן קידושין וגיטן גט ואם לאו הוו קדושי ספק וגט ספק כדאמרי' התם חוששין שמא נשרו להחמיר אבל לא להקל ע"כ: והר"י בעל התוספו' ז"ל כתב דכל שהגיעה לכלל שנים ודאי אית לן למימר כיון דלאחר קדושין מצאו חזק' שגם בשע' קדושין היו בה: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשוב' דכל שהגיעה לכלל שנים חזקה הביאה סימנין וכו': ולא אלו בלבד אמרו דאף הרב הגדול הרי"ף ז"ל כתב בהדיא פרק ב"ש זה לשונו והא דאמרינן בודקין למיאונין קשה דהא אמרינן הלכה כרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין: ואע"ג דבדקוה לאחר זמן ולא אשכחו בה מידי הא אפסיק' הלכתא דחיישי' שמא נשרו וכו' ותירץ האי דאפסיקא הילכתא דחיישינן שמא נשרו לא אפסיק הכי אלא היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהויא לה ספיקא דאורייתא כדכתיבנא לעיל וכו' עד דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסורא דאורייתא דעבדינן לחומרא ולא בדקי' דחיישי' שמא נשרו ע"כ: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל: וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות גרושין גבי ממאנת זה לשונו אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה כמו שביארנו הרי זו אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאון דחזקתה שהביאה סימנין: הרי שנבדקה ולא נמצאו בה סימנין הואיל ונבעלה אחר שהגיעה לזמן הראוי לסימנין חוששין לה שמא הביאה ונשרו ולפי' צריכה גט מספק ע"כ: הילכך לדברי כולם באיסורא דאורייתא כהכא אינה צריכה בדיקה: גם בספר המצות הקצר כתב ז"ל וספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק ע"כ: וגדולה מזו כתב הרב הגדול רבינו יוסף טוב עלם ז"ל בתשובותיו גבי קדושי נערה דכי מטיא לימי בגרות לא בעיא סימנין כלל וזה לשונו מכי שלמו י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד היתה בוגרת ונפקא לה מרשות אביה לגמרי בין שהביאה שתי שערות בין שלא הביאה דאמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ומנא לן דכי שלמו י"ב שנה וששה חדשים דלאלתר הויא בוגרת דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות וכו' ע"כ: עוד כתב בתשובה אחרת זה לשונו דכי אשלטיה רחמנא לאב בברתיה עד משלם יומי נערות אשלטיה דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ומפרשי רבנן עד כמה עד י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד בין איתיאת סימנין או לא איתיאת גבי אב לא מעלין ולא מורידין מכאן ואילך מי איכא לספוקה דהויא ליה ברשותיה א"כ גבול למה עכ''ל וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דבעי להתיר ערוה לשוק ואומר כדאי הוא הה"ר דוראן ז"ל לסמוך עליו במקום שמצריך גט משניהם ורוצה להוכיח ההתר מתו' האיסור בדבר של ערוה: ואי הוי ספיקא דרבנן כדקאמר בהדיא כתב גם הרא"ש ז"ל שלא רצה הוא לסמוך עליו פרק ב"ש דלא סמכינן אחזקה ובודקין אותה משום דנשואי קטנ' דרבנן נינהו והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכמו שכתב נמי הריא"ף ז"ל שם וכבר כתבנו שאין בנדון שלנו שום הכחשה ולא שום הזמה ולא עדות ולא ריח עדות כנגד עידי קדושין: עוד כתב בחתימת דבריו המסולאי"ם בפ"ז זה לשונו גם מענין התקנה יראה לי שאין שום חשש באלו הקדושין מפני שודאי חכמים כשתקנו אותה תקנה כונתם לא היתה אלא להפקיע הקדושין דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם עכ"ל: ודאי דדמי האי גברא כדלא גמירי אינשי שמעתתא ושאין בעולם מי שיש לו עינים בראשו: ואתם אנשי השכל והמושכל הביטו וראו מורה דמשק במה רוצה להפקיע קדושי תורה ולהתיר ערוה לשוק: תחלה כי הוא חתך הדין ואמר שאין שום חשש באלו הקדושין כלל מפני שודאי חכמים כשתקנו התקנה כך היתה כוונתה וזה אינו כי אנחנו וכל שלפנינו אם תקנו אותה לא נתקנה אלא כדי שלא יורגלו העדים לקדש שלא ברשות ב"ד ושיפרשו מלעשות כך מחמת ההסכמה והנה בשנים שעברו מפני שהותרה הרצועה והיו מקדשין בפרהסיא בלי רשו' בית דין הכרזנו בבתי כניסיות שכל המקדש בלתי סופרו הקהל ורשות ב"ד מנדין אותו ואת העדים ומעשים בכל יום שמנדין את העדים כשיוזמנו להעיד בלי רשות בית דין: ועם כל זה אינן נמנעין ואינן נשמעין אבל אין מי שיעלה על דעתו הפקעת קדושין ולא יציאה בלא גט חלילה ולא נשמע מעולם הפקעת קדושין במצרים: ולא עוד אלא שהוא מביא סתירת דבריו בפי קלמוסו ומיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא: ובידיה בטיש לשרגא: דאפילו במקום שהפקיעו הקדושין בפירוש כתב שהרב חושש להחמיר ומצריכה גט והוא שלא במקום הפקעה אינו חושש ורוצה להוציאה בלא גט: גם הר"ר דוראן ז"ל הנה הוא נספק בדבר והוא כתב דודאי לכך נתכוון ומביא חובתו בקולמוסו ואינו מרגיש בעצמו וכל שכן שהרשב"א ז"ל כתב בשאלותיו בפירוש דאין בחרם שהטילו הקהל הפקעת קדושין כלל אלא אם כן הפקיעו בפירוש: וכן כתוב בתשובות הר"י קולון ז"ל השרש פ'ד דחרם רבינו גרשום זכרונו לברכה ותקנות הקהל אינם מפקיעין הקדושין ואם עבר על התקנות והחרמות וקדש הרי היא מקודשת ודברים פשוטים הן ואין צריכין לפנים: כללא דמילתא דזאת הבחורה כיון שיש שני עדים המעידי' שנתקדשה בשני הבגרות מקודשת גמורה היא ואף על פי שלא נבדקה ואין לך קדושין גדולי' מאלו ולדעת קצת המפרשים צריכה גט משניהם: ועתה צריך אני לדון על זה החכם המורה ולהוכיחו טובה תוכחת מגולה מאהבה כלולה: כי מי החכם ויודע פשר דבר: כנהר כבר: שטף ועבר: יגיע עד צואר יחשיב להשיב טרם יקשיב: דברי שתי הכתות ונאמם: וריבותם וטעמם: או לכוף אזנו לחכמי המקום ולקום לעמוד על דעתם ולשאול מאתם: גופא דעובדא היכי הוה ולעזור האמת העשוקה: מבולקה ובוקה: וכבר הוכחתי אותו אשתקד על כיוצא בזה בענין גט על תנאי שניתן במקומנו זה וכתבתי עליו בסוף תשובתי שהשיבותי על דבריו ז"ל והאמת כי מן הראוי היה לי מדבריו עיני להעלים: כי מי הקדימני ואשלם אלא שראיתי כי לא יאות העלם העין מתלונת הכושר: ומאונאת היושר: בדבר אשר כזה התלוי באיסור ערוה החמורה ולכפות על התורה פסכתר: ולדחות האיסור הברור מפני ספק ההתר: מצורף להפצרת חבירו שהפצירו בי לחוות אף אני דעי רע"י ושמ"עי בראותם רוב החפץ והבהלה שנבהל להשיב: טרם יקשיב: ולהכנס בלא בר לזרות ולהבר: ולפסוק הדבר: באתרא דלאו דיליה ולרדותנו בתוך ביתנו ישית ידו על כלנו: מי משלנו אשר כזאת תעלה על רוחו ולפני גדולים ישפוך שיחו: לבלי חק: אף כי ישא דעי למרחוק: ויצא חוצץ לפוצץ הררי עד: ובאמרי רוח לשוח גבעות עולםף ומוציא מזרות זרות במעשים לסתור ודברי קנטור: אשר אין להם לא שורש ולא ענף לא קורסלי' ולא כנף: עם היותו יודע כי תהלה לאל יש אתנו יודע עד מה: וכמה וכמה: שלימים וכן רבים: ונגד פניהם נבונים: עוקרים הרים וטוחנים: זה בזה ומוציאין קמח מנופה: בשלש עשרה נפה: לא ינטה מארץ מנלם: ודבריה' יקום לעולם: ע"כ דברי שם: והנה גם עתה ככחו אז כחו עתה: לא יחרד אם בעיר בשופר יתקע: ולקולו הארץ תבקע: ואם לעזה מדינה עדינ': לא ישוב מפני: כל בכל מכלכל: לתת חרב תשובת שיחתו וסברתו ביד הכת האחת ובה חושבי' המעות לתקן: ולומר כבר הורה זקן: ופניו הולכים בקרב: וכל דבריו לא חזו לבר בי רב: ושלום על דייני ישראל כנפש משרת משה ן' אל אשקר נר"ו: תשובה על דברי החכ' השלם כמה"ר לוי ן' חביב נר"ו בענין התשובה שלמעלה: ראיתי והנה מנורת זהב כולה: ועל ראשה גולה: בהלה נרותיה עליה: כתנת ליל קרעה: וכשחר יפעה: ותגלול העלטה על מטריה: ועל הנצנים פירשה מאוריה: מה נעמו מוצאי בקר והלו: ומה מתוק האור אשר קולו' חזיזי' הולכין סביב לו: עביה יעברו נגד השמש ולעומתו: ואז יגדל נוגה זרחו ותרב יפעתו: ותוסיף אורתו: הלא המה הופיעו מהררי קדש ובית המקדש עיני ראתה כל אלה מאת מגדל ומצודה: לתורה ולתעודה: ומגילתו מעידה: כי ממקור השכל מקורה: והצדק אזורה: והלכו גוים לאורה: ובחפשי אמתחות כלליה ופרטיה: מצאתי קו הדין נטוי על אמרותיה: והיושר במעגלותיה: ותורת אמת על לשונותיה: כשחר נשקפה בשפה רפה: כאלו מקול המנגד נרתעת: ומפעמוניו נזדעזעת: מתאמצת להעמיד האמת להקי' אותה ולסעדה ידה תעוז בכל עוז ומצדדת לתת מקום לדברי רוח המושל תעלה עליו: קול לו קול אליו: הרים עוקרת: וכח אוזרת: וחוזרת להעמידן על תלן: ולעין רואיהן נראין כתלוין בשערה: והן הן גופיה תורה: בערוה החמורה: באמו' כ"ת בתחלת אמריו: וראש דבריו: דהעדו' אינה מוזמת וכו' ולא מכח הטעם שאמר הרב האוסר שלא נכתב זמן בקבלת העדות וכו' והרי הוא מעוות יוכל לתקון שאם הב"ד שקבלו העדות יאמרו לנו יום קבלת עדותן וכו' עד הרי עדות השניה קיימת ואולי וכו': ומי לא ידע בכל אלה והרי לא נכתבו שם הדברים על צד ההזדמן אלא אחר רוב החקירה והפרסו' הגדול שהדייני' אינם יודעים