מהר"ם אלשקר עג

שכתב הרב ז"ל ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בכענין זה וכו' ע''כ דקאי אגופא דעובדא שנשאל עליו והתם לא אמרו נתכוונו שניהם להתקדש וזה יובן בקל לטועמי טעם הלשון ויודעים טבעו: כתבנו זה להראותו אותו דאפי' לפי שטתו והנחתו אין מציאות לדבריו אבל כפי האמת פשוט הוא דהציר שסובבת עליו אותה תשובה הוא לפי שלא אמר לי וכמו שכתב בפירוש בחדושיו בההוא לישנא דלעיל וכן נמי כתבו מן המפרשים ז"ל: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה זה לשונו נמצא שאינו למדין מדברי הריא"ף ז"ל דאף לאביי דאמר בנדרים ידים שאין מוכיחות הויין ידים מודה הוא דבקדושין שאם אמר מקודשת ולא אמר לי לא הויין קדושין דלא הוי הוכחה כלל ע"כ: ומה שכתב החכם זה לשונו ויותר מוכיח הלשון שהעידו שאמ' תקחי זה הדינר בקדושין לי שהוא היה הקנוי ולא היא ע"כ: הקנין הזה ההעדר טוב ממנו דכפי האמת אין משמעות הלשון אלא תקח זה הדינר בקדושין שתתקדש לי ולא שיהיה הוא קנוי לה כמו שחשב: ומה שכתב כ"ש בנדון שלפנינו שהאשה מכחשת איני יודע מי לחוש לו דבר זה בדמשק לו הונח שהיא מכחשת דאפי' במקומינו זה לא עמדנו על זה ולא שאלנו עליו ואיך גזר אומר על דברי פי בעל הדין והנו בדמשק ומצודתו פרושה במצרים: עוד הביא ראיה לדבריו לעיל מדברי הר"ר דוראן ז"ל וכתב זה לשונו וגדולה מזאת כתב הר"ר דוראן ז"ל באחד שאמר לאדם אחר טול טבעת זו והשיב לו למה ואמר לו שלח ידך ואחוז בו ולקחו ראובן אז אמר לו שמעון קדושין על בתך: והשיב על זה הלשון שאינו כלום וז"ל מפני שלא אמר בשעת הקדושין דבריהם שהאשה מתקדשת בהן שכשאמר לו קדושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש עכ"ל הרב ז"ל: וכ"ש בנדון שלפנינו שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש אלא תקחי זה הדינר בקדושין לו: עוד כתב הרב ז"ל בתשובת שאלה דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא כדמוכח בפרק השולח גבי בטול גט דאיבעיא לן התם הרי הוא חרס מהו ואסיקנא דלישנ' דלהבא משמע וכו' ולפום זה נהגו בלשון זה לקדש הרי את מקודש' לי משו' דלישנ' דלהבא משמ' אבל בלאו הכי לא משמ' להבא ודמי לחרס הוא כחרס הוא ולא אמ' כלום והכא שאמר קדושין הן ולא אמר יהו או הרי הן קדושין אינן כלום עכ"ל הרב ז"ל: והרי אתה דן ק"ו שם שהזכיר האשה שאמר קדושין על בתך לאו כלום הוא כל שכן בכאן שלא הזכיר שום אשה עכ"ל החכם: ואני אומר דגם בזה לא הבין כונת הרב ז"ל וכפי הנרא' מלשון הרב ז"ל שהביא דלא אמ' שאינו כלום אלא לפי שלא אמ' לו בשע' נתינת הקדושין דבר שהאשה מתקדשת בו כגון לומ' לו טול זה או הולך זה קדושין לבתך או תהא בתך מקודשת לי בזה וכיוצא בזה אבל הכא לא קאמר אלא שלח ידך ואחוז בזה ולא אמר לו דבר עד לאחר נתינה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בנותן כסף לאשה סתם דאינה מקודשת ואפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתנו לה בתורת קדושין ע"כ: וכן הביא דבריו הרב בעל מגיד משנה ז"ל בהלכות אישות פ"ג: וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובה בחלק הראשון מספריו גבי מי שזרק טבעת לתוך חיקו של חברו ואח"כ אמ' לו הרי בתך פלוני' מקודשת לי באותה טבעת דאין לחוש לאותן קדושין כלל כיון שלא אמר לו כלום עד לאחר הזריקה וכמו שכתוב שם באריכו' אי נמי אפש' לומ' מפני שאמ' על בתך ולא אמ' לבתך ואלמלא שאין תשובת הרב ז"ל מצויה בידינו להכריח ממנה משפט הלשון הייתי אומר דלא קא מקפיד הרב ז"ל אלא לפי שלא אמר לו כדברי הרשב"א ז"ל דלעיל ואשר גם מלשון זה מלת לו: וכן לשונו שלא אמ' בשע' נתינת הקדושי' דברי' שהאשה מתקדשת בהן לו: וזהו שכת' בחתימת דבריו אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש כלומ' דאינו מוכיח שהוא המקדש לאשה: דוגמת מה שכת' הרא"ש ז"ל בתשובותיו זה לשונו הילך קדושין לבתך ולא פי' למי קדשה אין כאן בית מחוש ואינה צריכה גט ע"כ וידוע הו' כי אותו לשון כצורתו הו' לשון כבד לא ימלט מחסרון או מטעו' סופר ואפש' שדבריו פשוטי' שם בכלל דבריו: ומ"מ יהיה איך שיהיה אין לדבריו שום מציאות דמה ענין זה לנדון שלנו עד שכתב וכ"ש שנדון שלנו שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש ומה כ"ש הוא זה ומה שם אשה שייך בנדון שלנו שהיה המקדש מדבר עמה בעצמה שהיתה משודכת לו מקדמת דנא ואומ' לה קחי זה בקדושין לי: ודאי דברים כאלו לא ניתנו ליכתב: ומה שכתב בשם הרב ז"ל ואמר ועוד דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא וכו': ערוב פרשיות כתוב כאן בדבריו ואיני רואה שום משפט באותו ק"ו שכתב למלתא דלהבא דסליק מינה וכל שכן דאותו משפט כבר כתב אותו בלשונו דלעיל ז"ל וכ"ש בנדון שלנו שלא הזכיר שום אשה וא"כ מה חידש כאן אין שום חידוש אלא דלמעלה אמ' כ"ש וכאן נכנס בק"ו וזה ק"ו שאין עליו תשובה חסרון לאדם להשיב עליו וכל בעל עינים יודע דאין שום יחס ולא שום דמיון בין האי לישנ' לעובדא דילן דמה ענין חרס הוא או כחרס הוא או קדושין הן לנדון שלנו דאמר לה למשודכת שלו תקחי זה בקדושי' לי כלומר תתקדשי לי בזה: והחכם הזה מגבב ומביא דברים שאינן כענין ואין להם שום שייכות וכבר כתבתי דלא הבין דברי הרב ולא ירד לסוף דעתו ודברי הרב ז"ל לחוד ועובדא דילן לחוד ולכולי עלמא קדושין גמורין הן ואין זה צריך לפנים: וגדולה מזאת כתב הריב"ש ז"ל גבי איש אחד שנתן טבעת לאשה ואמר לה הריני נותנה לך בתורת קדושין ולא אמר לי ואפי' הכי כתב דהוו קדושין וכתב בתשובה דלא מקרי ידים שאינן מוכיחות אלא במי שמתחיל הדבור ואינו גומ' אותו ואין מוכיח מתחלת הדבור מה היתה כוונתו דהיינו לישנא דידים שהוא לשון בית יד אחיזת הדבור כמו שכתב רש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכו' עד אבל מי שאמ' הריני נותנו לך בתורת קדושין אין כאן ידים אלא דבור שלם כיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה וכו' והכא כיון שהדבור שלם לא מקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קדושין ואזלינן בתר אומדנא לא שביק איניש מידי דרמי עליה וכן לא שביק איניש מידי דאית לי' הנאה מיניה ואמרי' שהוא המקדש והוא המתקדשת ואין לשונו חסר כלום ואע"פ שלא אמר הרי את מקודשת לי וכו' וכ"ש הכא שהזכיר בבירור שנותנו לה בתורת קדושין עכ"ל: וכ"ש בעובדא דילן שאמר לי וכ"ש במקום שהיתה משודכת לו מכמה זמן שאין מקום להסתפק בו כלל: גם הר"ם ז"ל כתב שתשובה גבי מי שנתן טבעת לאשה ואמר לה אני נותן לך זה בשביל אהבה וחיבה דצריכה גט מספק וזה לשונו שם: ועוד נראה כיון דאמר לה אני נותן לך זה בשביל אהבה וחיבה שיש לחוש לקדושין ושמא כך רצה לומר על מנת שתהיה אהבה בינינו ותהיה אהובתי ולא גרע האי לישנא ממיוחדת לי מיועדת לי עזרי נגדי צלעתי סגורתי תחתי תפוסתי לקוחתי חרופתי: וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי וא"כ אם היה דעת שניהם לקדושין צריכה גט ע"כ: עוד כתב החכם וגם מענין אם היתה בוגרת או לא: נחקור אם בנדון שלפינו עדות נשים או עד אחד נאמן שלא היתה בוגרת מפני שנמצא בכאן עד אחד שאומר שבזמן הקדושין לא היתה הבת כי אם מי"ב שנים וג' חדשי' עד ובנדון שלפנינו אפי' אם לא נאמן שלא היתה אלא עדו' מוכחשת הויא איסור' דרבנן ובאיסור' דרבנן עד אחד נאמן בענין הסימנין וגם עדות נשים וזה פשוט בתלמוד ובתשובת המרדכי עכ"ל: כבר כתבנו דאין יסוד לזה הבנין ואין לדבר זה לא שורש ולא ענף דלית' הכא לא הזמה ולא הכחשה כלל ואפי' לפי הנחתו יש לדון עליו שהוא כתב דבאיסור דרבנן עד אחד ונשי' נאמנות על הסימני' ומוכח לה מספר המרדכי: וידוע הוא וכל הספרים מלאי' ומורגל בפי הכל דנשי' נאמנו' על הסימנין: וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכו' אישו' ז"ל כשבודקי' הבת בין בתוך הזמן שהוא כל שנת י"ב בין קודם הזמן בין לאח' הזמן בודקים אותה ע"פ נשים השרו' ואפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה אם הביא' סימנין אם לא הביא': ושם פי' ג"כ דהשני' אין סומכי' בהן על הנשים אלא על ב' עדים כשרים להעיד ונרא' מדבריו וז"ל שסומכי' על הנשים בין לקולא בין לחומר' וכ"כ הרמב"ן ז"ל ריש פר' יוצא דופן דת"ק סבר דכל הנשים הנבדקו' נבדקו' על ידי נשים בין לקולא בין לחומר' כלומר בין לפני הפרק בין תוך הפרק בין לאחר הפרק: לקולא היינו לפני הפרק ולתוכו שאם אמרו קטנה הוא שלא הביאה שתי שערו' או שהביאה אלא שהם שומא ממאנת: לחומרא היינו לאחר הפרק שאם אמרו שהביאה שתי שערות אינה ממאנת: וכן אם העידה שהיא גדולה חולצת דמהמני אפי' לקולא דהנשים נאמנות עליה לת"ק בין לחומרא בין לקולא וכו': עד כך נראה פירוש דבר זה והלכה כת"ק דאמר בין להקל בין להחמיר נשים נאמנו' וכו' ע"כ: וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל וכן הסכים הרשב"א וכן דעת הרא"ש והאחרונים ז"ל: וכפי הנראה מדברי זה החכם המשיב שהיה דין השנים והסימנין אצלו שוה דנכנס בשנים ויצא בסימנין: וזה סימן שאינו שוקל את דבריו: עוד כתב זה לשונו וגם יש ספק אחר בכאן דלדעת הר''ר דוראו"ן והרשב"א ז"ל אפילו בדקוה בשעת הקדושין ואפי' היתה בת ט"ו שנים בעדות עדים צריכין שיעידו שששה חדשים קודם היו לה שתי שערות וכו' וכל זמן שלא יעידו על זה אפי' תהיה בת ט"ו שנים בספק קדושין היא צריכה גט משניהם ואף אם הרא"ש ז"ל חולק על זה בתשובת שאלה ובעלי התוספות בנדון שלפנינו שהוא איסורא דרבנן כשתמצא לומר שהיא עדות מוכחשת כדאין הם הרשב"א והר"ר דורא"ן ז"ל לסמוך עליהם בענין איסורא דרבנן ומי שירצה לעמוד על דעת הרשב"א ז"ל יעמוד על חדושיו פרק מי שמת עכ"ל: כבר כתבתי שזה החכם אינו שוקל את דבריו ולא חש לקמחיה דהוא כתב שאין כאן בנדון שלנו שום חשש קדושין כלל והראיה שהביא מכאן היא להחמיר ולהצריכה גט משניהם ונמצאו דבריו סותרין זה את זה לאשר מחזה האמת יחזה: