מהר"ם אלשקר עא

זוממין כולם חייבין שאף על פי שהוא תם משלם חצי נזק: בד"א בשהיו כולם רומזים וכו' ע"כ: תשובה רבינו הרב ז"ל מיירי בשנגח נגיחה רביעית דאז נתחייב לשלם עליה נזק שלם לדעתו ז"ל: וברייתא היא פרק כיצד הרגל נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדויות והוא פטור והן פטורין: נמצאת כת שניה זוממת הרי עדות אחת והוא פטור והן פטורין וכו' כלומר השור והעדים פטורין מאותו צד העדה של נגיחה רביעית השור לפי שלא הועד שלשה פעמים בשלשה ימים דהיינו ליעודי גמר' כמסקנ' דגמ' התם והעדי' נמי פטורי' דאין העדי' משלמי' ממון שיוזמו כולם תו קתני בבריית' נמצאו כולם זוממין כולם חייבי' כלו' השור והעדים חייבי' לשלם הנזק העדי' משלמין חצי נזק דצד העד' כיון שהוזמו כולם ובעל השור משלם צד תמות וזהו שכתב הרב ז"ל אע"פ שהוא תם משלם חצי נזק כלומר שאע"פ שהוא תם מכיון שהוזמו עדי העדה משלם חצי נזק: ועל דרך זה מתפרש נמי כלם פטורין וכלם חייבין דכתב רבי' הרב ז"ל על בעל השור ועל העדים: אי נמי יש לפרש בדכריו דכלם פטורין וכלם חייבין דקאמר קאי אעדי' דוק': ופטורי' דקאמ' היינו מצד העדה כיון שלא הוזמו כולם כדאמרן וכן כולם חייבין כלומר השלשה כתי עדים חייבי' לשלם הנזק לבעל הנגיחה דכיון שהוזמו כולם נתחייבו לשלם חצי נזק של העדה ומשלמין אותו במקום חצי נזק דצד תמות שהיה חייב בעל השור באותה הנגיח' שאף על פי שהי' תם מכיון שהוזמו עדי העדה הנה הוא משלם חצי נזק דצד תמות כדכתיבנא ואותו החצי נזק משלמין אותו העדים בשבילו ובעל השור לא ושלם כלל מביתו בד"א בשהיו רומזים וכו' מסקנא דגמ' התם וגרסתו בגמ' אלא דקא מרמזי רמוזי וכו' כלומר ולייעודי גברא ניחא ופשוט הוא שם למעיין: ושלום יוסיפו לך כנפש נאמנך משה בכמה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נ"ר. מעריט ס שאלה ראובן קדש בחורה אחת שהית' משודכת לו מקדמת דנא בפני שני עדים וזה טופס העדות: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתומין לתתא כד אתו לקדמנא רבי אברהם קרמונ' ורבי אברהם ישראל והעידו שביום חמישי שעבר בשעה שיצאו מבית הכנסת ראו את רבי שמואל די אוקני"א שהיה עומד עם אורדואיניי"א בתו של רבי מאיר צרפתי במדרגה הגדולה של הסולם שהוא בדהליו של השער הפונה למבוי הקראין והוציא מחיקו רבי שמואל הנזכר דינר זהב ויניציאנ' ואמר לאורדו"אינייא הנזכרת בחיי שתקחי זה הדינר בקדושין לי ולקחה אותו והלכה לה: ומה שהעידו בפנינו כתבנו וחתמנו ביום שלישי עשרה ימים לניסן שנת הרפ"ז ליצירה פה מצרים והכל שריר וקיים: ע"כ ואנשי הבחור' הביאו עדות אחרת וזה טופס העדות: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא לקדמנא ר' אברהם ן' עזרא והעיד שביום ה' שעבר היה מכבד הבית שער של הבית שדר בו היום הכ"ר יוסף גבי אותו הבית שער הפונה למבוי הקראין ויצא החכם הנז' ללכת לבית הכנסת ופתח לו הדלת ואחר שיצא החכם הנז' בעודו מכבד הבית שער הנזכר ראה את רבי אברהם קרמונא ורבי אברהם ישראל עומדים מחוץ לבית שער הנז' ואמר להם מה אתם עושים פה כי האבק עולה עליכם ואמרו לו יש לנו מעט עסק בכאן ומיד סגר הדלת כדי שלא יזיקם האבק ואחר שעה בא החכם הנז' מבית הכנסת ופתח לו הדלת ועלה לביתו וחזר וסגר הדלת ואחר זה נתעכב שם כשתי שעות והוא עושה מלאכתו ובכל זה הזמן לא נכנס שום אדם בפתח הנז': וכן העיד רבי אברהם אל שארק"י שביום חמישי הנז' היה מכבד הבית שער הנז' בחברת רבי אברהם ן' עזרא הנז' ושעברו הדברי' כמו שאמר אברהם ן' עזרא הנז' עד כאן טופס העדויות: ועתה שאלנו מכ"ת להסיר מכשול מדרך עמי בדבר של ערוה ולעמוד על שתי העדויות ועל תשובת החכם השלם כמה"ר יעקב בי רבנ"ר שכתב שהקדושין הנזכרים אינן קדושין מכמה פנים משוני' לראות אם יש דבר של טעם בדבריו ותורנו מה משפט הבחורה הזאת: תשובה עמדתי על העדויו' ועל תשובת החכם השלם נ"ר ולא ראתי בה שום ממש לא מצד הענין ולא מצד הדין שפסק: ועתה יעברו דבריו כבני מרון: ואקרא בגרון: להוכיח במישור לאפסי ארץ: כי אין הדברים כמו שחשב: ובמקום שעמיד לא ישב: כתב בתחלת דבריו ובראש אמריו שהעדים הזימו והכחישו את הראשונים וחייב מעדותן שיש יותר משעה וחצי בין שתי הכתות הראשונים אמרו שבשעה שיצאו מבית הכנסת היה הענין והאחרונים אמרו שאחר שנכנס החכם מבית הכנסת כשתי שעות היה סגור הפתח ולא נכנס שום אדם משם שהם היו שומרי הפתח ועושי' שם מלאכתם וכמו שהוא כתוב למעלה בעדות עכ"ל: ואני אומר באותה עדות לו הונח שהיא אמתית לאו עדו' היא לא להכחיש ולא להזים מכמה אנפי חדא שכתוב בה כד אתא לקדמנא ר' אברהם ן' עזרא והעיד שביום חמישי שעבר היה מכבד וכו' ולא אמר איזה חמישי היה ואי אפשר לעמוד עליו כי לא נכתב זמן באותה קבלת עדו' כמו שיראו הרואים בנוסח העדו' שבאה עליו תשובת החכם ובעיקר הקבלת עדות ולא ידעינן אם אותו יום חמישי שזכרו העדים הוא של אותו שבוע או של אותו חדש או של אותה שנה או של אותה שמט' או של זולתה וכולי עלמא ידעי דאין כאן שום עדות כלל: והחכם המור' של דמשק לא נתן לבו לזה ולא ראה כי העדות האחת נתקבלה בב"ד אחד וביום אחד והעדות האחרת בב"ד אחר וביו' אחר: ומן הראוי היה לו להתישב בדבר של ערוה החמורה ולא היה פוער פה לבלי חוק: אף כי ישא דעי למרחוק: עוד שהעד השני של ההכחשה העיד סתם וידוע הוא שצריך העד לפרש דבריו ולהגיד כל עדותו בפיו: וכדאית' בסנהדרין פר' ארבע מיתות דגם אני כמוהו אין מקבלין עדותו אלא בברכת השם דלא מצי מפר' מפני כבוד השם וכמו שכתו' במישרים נתיב א' ח"ב ובחקו' הדיינים וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שצריך העד לפרש עדותו בפיו: וכשחקרו אותו ב"ד אח"כ ושאלו ממנו על זמן העדות ולפרש דבריו הסתומים בכח נדוי אמר שהוא מצא הפתח פתוח כשירד לכבד הבית שער ושלא נתעכב שם באותו הבי' שער אפי' חצי שעה ועלה לו למעלה ונכנס לבית והניח חברו מדבר עם השני יהודים והפתח פתוח ולא ידע מה נעשה אח"כ: גם על הזמן אמ' שאינו יודע באי זה זמן היתה העדות לא באי זה שעה ולא באי זה יום ולא באי זה שבוע ולא באיזה חדש ולא באי זה שנה: והנה נתבטלה עדות העד האחר מצד אחר ואין כאן שום ריח עדות כלל: ועוד איכא מתמה עליה טובא דאפילו אם נניח דהעדות עדות בזמנה ובעניינה ליכא הכא לא הכחשה ולא הזמה ומי יתן ידעתי אלו השתי שעות או השעה וחצי לאי זה גבול נשער אותן והנה אין לנו זמן קבוע לזה הענין ולא יסוד לזה הבנין: דהמשערין השעות היינו מתחלת היום או מיציאת השמש אבל עדויות אלו האחת היא בשעה שיצאו מבית הכנסת וידוע הוא לכל בעל שכל כי יציאת בית הכנסת אין לה זמן קבוע כי לפעמי' יצאו מהר ולפעמים יתאחרו ולפעמי' יעמדו לשמוע ההלכה שקורין שם בכל יום ולפעמים תהיה ההלכה ארוכה ולפעמים תתאחר הבית הכנסת האחת על האחרת שעה או חצי שעה בצורכי צבור או בצורכי של בית הכנסת או בזולתן: גם ידוע כי בית הכנסת של העדים אינה בית הכנסת של כה"ר יוסף גבאי ואפילו בבית הכנסת אחת היוצאים אינם יוצאים בשעה אחת והכל יקרה בשעה שיצאו: גם בעדות השנים החושבים להכחיש בה עדות הקדושין אין שם גבול ולא זמן קבוע לכוין בו השעות כי אין שיעור השעות שם אלא מביאת החכם מבית הכנסת וביאת החכם פשוט הוא דאין לה גבול דאפשר שבא במהרה ואפשר שנתעכב אם מעט ואם הרבה לקרות כמנהגו או לדבר עם בני אדם בבית הכנסת או בחוץ סוף דבר שלא ידענו עת קבוע לתחלת אלו השעות ולא לסופן כדי לכוין בו שיעור השעות: ואפילו אם נניח שיציאת כולם מבתי כנסיות היתה ברגע אחד אפשר דמה שאמרו הראשונים בשעה שיצאו היינו בסוף השעה בענין שנמצא ההפרש ביניהם פחות משעה אף לפי הנחתו: וכ"ש דלפי האמת אין צורך לכל זה דלעולם אין הכא שום הכחשה כלל דמצי' למימר שקבלה הקדושין קודם שבא כה"ר יוסף גבאי הנז' מבית הכנסת שעידי הקדושין לא הלכו אותו יום לבית הכנסת או מיהרו לצאת מבית הכנסת שלהם וקבלה הקדושין בפניהם ונכנסה לבית כי העדים לא אמרו שנתעכבו בדהליו כשתי שעות כי אם אחר ביאתו מבית הכנסת אבל קודם לא אמר אלא שסגר הפתח מן האבק ולא אמר שישב שם כמו שאמ' אחר ביאת החכם: או אפשר ג"כ שהיה הדבר קודם שיצא החכם מבית הכנסת וקודם שירדו הם לכבד הדהליז והחכם אנסתי השינה ונתאחר לצאת מבית הכנסת וכשראו את עידי הקדושין עומדים אצל הפתח היה אחר נתינת הקדושין: לא אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם בעדות אשר כזה יוזמו ויוכחשו עידי קדושי תורה וערוה החמורה וכל שכן דאפי' בזמן הקבוע והמוגבל עבידי אינשי דטעו כדאיתא התם גבי חמץ דמסקנא התם דטעו אינשי בין חמישית לשביעית וכמו שכת' הרי"אף ז"ל בהלכות וכן דעת הרמ"בם ז"ל ואע"ג דכתב שם בחבורו שמא יטעה בין חמישית לששית כבר כתב בתשובה שמה שכתב הרי"אף ז"ל הוא האמת וז"ל מה שכתוב בהלכות שמא יטעה בין ה' לז' הוא אמת והוא דברי התלמוד כפי מה שהקשו שם ואני זכרתי היותר מצוי והוא טעות שעה בשעה שאחריה וכו' ע"כ: אלא דעל כל פנים צריך עיון בדבריו שכתב גבי עדות זו לשונו אמר עד אחד בשתי שעות והשני אמר בשלשה היה עדותן קיימת דדרך העם לטעות בשעה אחת: דאלו היה אומר דדרך העדו' לטעו' בשעה אחת הוה אמינא משום דעדי' זריזין הם אבל מאומרו העם נראה דעל כולי עלמ' קאמ' ואפשר לומר דלדידיה אפילו אתה מחלק כל אשר תוכל ולומר שהראשון נתכוון לתחלת שעה שנית והשני לסוף השלישית ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו עדותן עדו' דדרך העם לטעו' בהכי וכדרב' אליבא דסתם מתני' דהיו בודקי' דהיינו ר"מ וכמו שכת' בתשובתו גבי אמן ואפי' כי איכ' לחלק בין אמן לעדות דגבי עדות לעולם לא טעו אלא בשעה משו' דעדי' זריזין הם: ע"כ דהני סהדי דילן ליכא למימר בהו הכי וכ"ש לפרש"י ז"ל