מהר"ם אלשקר ע

כנגד היחיד זהו שנראה לי בעניינים אלו עכ"ל ומכלל דבריו דקאמר דאזלינן בתר הגדול בחכמה ובמנין למדנו דאדרבה דאזלינן בתר קמאי דעל כרחין אינהו עדיפי טפי וזה דבר שאין בו ספק וכל שכן בהיותו גדול ומפורסם כהריא"ף ז"ל בדורו וכהרמב"ם ז"ל והדומים להם בכל דור ודור: וכן נראה בהדיא ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמ' החבור זה לשונו וכן לימד אחד מן הגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתברר לב"ד אחר שבא אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון: ע"כ: הא קמן בהדיא דאין שומעין אלא למי שהדעת נוטה לדבריו היה ראשון או אחרון: והתבונן בדבריו ז"ל שלא עלה על דעתו לחוש אלא שלא לשמוע לראשון אבל לשמוע לאחרון במקום שיש ראשון חולק זה לא יעלה על הדעת: וידוע הוא דלא באו הגאונים ז"ל לומר דהלכ' כבתראי אלא על הדורות שקדמו להם מחכמי התלמוד לא על הבאים אחריהם שלא ראו דבריהם ולא הבינו דרכיהם ולא ניתן דבר זה אלא לנביאים: ואם יש מי שרוצה להקש הראשוני' בעלי התלמוד לאחרוני' ולכלול גם בהם דבר זה לאו כל כמיניה ואינו כדאי לזה וכדבעינן למימר קמן: ומה שכתבת שאמר לך רבך בשם כמה"ר יוסף קולון ז"ל דאף בפוסק' איכא למימר הכי דהלכה כבתראי עד שדחק עצמו לומר דאפילו בהיותו יחיד אצל רבים שקדמוהו כגון הסמ"ק הולכי'אחריו ושיש אחרים חולקים בדבר ואומרים איך נניח דברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל והדומים להם ונפסוק כמו אחרון אחד שבא אחריהם ע"כ לשונך: איברא ודאי דהלכה כאחרים ודברים אלו שאמרו בשם הר"ר יוסף קולון ז"ל אין להם עיקר כלל והרי הן בטלין מצד עצמן: ואני תמיה אם דברים כאלו יצאו מפי הרב ז"ל וכמה הפריז על מדותיו אם אמר דבר זה: וכבר כתבנו דאפילו אחד כנגד אחד אין הולכין אלא אחר הגדול וכ"ש בהיותו ראשון דקמאי עדיפי כדאמרן: ומי יתן ידעתי עד אי זה זמן ימשך לדעתו ז"ל לומר הלכה כבתראי: ואם תגביל הזמן עד דור פלוני נתת דבריך לשיעורין: ועוד מאי חזית דהוי עד אותו דור ולא עד דור אחר זולתו ואם עד סוף העולם דבר זה אסור להעלותו על לב דהוי כחוכא ואטלולא דאין יחס לדורות אלו עם הראשונים אפי' כיחס הקוף עם האדם והלואי שיבינו דורות אלו הקל שבדברי הראשונים כ"ש הדורות הבאים שהלבבות מתמעטות וכבר כתב רב שרירא גאון ז"ל וחכמת הגאונים ופלפוליהם הוא הדבר אשר צוה ה' אל משה ואע"פ שאומרים הכי הוא ואין מביאין ראיה באי זה מקום הוא אין לחוש על דבר קטון או גדול וכל החולק על שום דבר מכל דבריהם כחולק על יי' ועל תורתו ע"כ: וכן כתב הרא"בד ז"ל דאין מי שיכול לחלוק על דברי גאון ואפי' שלא יבוא ראיה לדבריו והחולק עליו כחולק על התלמוד והאריך בזה והנה כמה פעמי' אנו רואים לגדולי האחרוני' עצמן שמבטלי' דעתם מפני דעתם של ראשונים ואומרים אף על פי שאין נראה כן מן הגמר' שלנו ומן הירושלמי אחר שיצא הדבר מפי פלוני אנחנו מבטלין דעתנו מפני דעתו: כמו שכתבו הרש"בא והר"ן ז'ל וזולתן לגבי הרי"אף ז"ל גבי עד אחד במלחמ' או במים שאין להם סוף אי בעי לומר קברתיו וכל ספרי האחרוני' ז"ל מלאים מכיוצא בזה: אלא דמ"מ היכא דאשכחן לאחרונים מכריעין בין הראשונים הולכין אחר הכרעתן: ומה שכתבת בענין הקדושין דע לך כי קדושין בעד אחד אין אנו משגיחין בהן כל עיקר ואין חוששין להן כלל: נה ומה ששאלת מענין בית הכנסת של פמגוש"טא נראה לי שאפילו היתה פמגוש"טא כרך גדול כנינוה העיר הגדולה והיתה שם בית הכנסת חרבה כמו שזכרתם לכל הפרושים יכולין לבנות בה אותן הבתים שזכרתם ולא אומר יכולין אלא מצוה לבנותן וכל הזריז הרי זה משובח מהטעם שכתבת בסוף דבריך שהיו העובדים כוכבים מחזרין לבנות שם בית לעובדי כוכבים ואין זה צרי' ראיה כי אין לך אדם מישראל שעלה על דעתו להניח בית הכנסת החרבה מזומנת לבנות בה בית לעובדי כוכבים ולא יבנו בה הקדשות לב"ה האחרת בהסכמת כל אנשי העיר קטנים וגדולים ולא היה דבר זה צרי' לשאול עליו כ"ש דאפילו בלא חשש עובדי כוכבים יש מן המפרשים ז"ל שכתבו דאפילו של כרכים בבנינ' יכולין שבעה טובי העיר הברורים למכור אותה ואפי' יחיד הברור וכ"ש בחורבנה וכל שכן דלאו מכירה היא זאת אלא בנין מקום חרב לעשות בו בתים של הקדש: גם ראה ראיתי מה שדקדקת בתחלת דבריך דשם עיר הנשנה באותה משנה דבני העיר לגבי בית הכנסת הוא סוג ויכלול כרך וגם כפר וכו' ויפה דקדקת דבני העיר הנאמר כאן ובכל מקום שנאמר בני העיר ושבעה טובי העיר וכיוצא בזה לאו דוקא עיר אלא הוא הדין נמי לכרך אם היה כרך וכפר אם היה כפר אומרים עליו בני העיר והוא שם כולל מקבל כל השמות כאלו תאמר בני המקום שבעה טובי המקום שיובן על כל מקו' כפי מה שהוא וזה תמצא פשוט בתלמוד ובספרי' המפרשי ז"ל: ודברי ר' שמואל בר נחמני על משנתנו ראיה גמורה מפורשת כמו שכתבת אלא דכפי הנרא' ממשמעת דבריך דאין לעיר שם מיוחד בעצמו והא ליתח דלאו דבר השוה בכל הוא דיש מקו' דהוי שם עיר דוקא ולא הוי לא כפר ולא כרך כגון שתבא עם כרך ועם כפר וכיוצ' בזה יש לה שם מיוחד בעצמה והיא גדולה מכפר וקטנה מכרך וכל מקום כפי עניינו: נו ובענין התפלין שכת' כ"ת אם יכולי' להניחו על הכובע: ודאי דאע"פ שהרש"בא ז"ל מתיר עדיין הדבר אצלו בספק והניח הדבר אל המנהג: אבל מ"מ נראה לי מכלל דבריו שהחושש בראשו יכול ליתן אותן על הכובע הדק שתחת המצנפת וכל מה שכתבת בדבר זה הכל דברי' של טעם: ודעת לנפשך ינעם והנראה לי בההיא דר' יוחנן לדעת המתיר שהיה מנהגו ליתן מצנפת גדולה על ראשו כי כן נראה שהיה מנהגן אז כמנהג הישמעאלים היום בכל המזרח ואם יסיר המצנפת בימי הקור ויתן אותה על הכובע שתחת המצנפת יזיק עצמו בהסרת המצנפת כדי להדקן על הכובע וליתן אותן על המצנפת לא איפשר כי היא גדולה הרבה ונמצא התפלין עליה כמשוי או כמו נוי למצנפת ויצאה מכלל חציצ' לגודלה ולעוביה וזה תשוב' נמי לההיא דעטרת מלכם דפרק כל הצלמים: וכן כתב הרי"בש ז"ל בתשובה זה לשונו אמנם למה שאתה חושש מן הנזילות הא איפשר לך למעבד כהרשב"א ז"ל דכתב בתפילין של ראש מותר להניחן על כובעו או על כסוי הראש וכו' עד אבל רבים ראיתי נוהגים להניחם על הכובע על פי סבר' הרש"בא והר"ן ז"ל כת' סברתו זאת במגלה בפי' ההלכו' בלא חולק עכ"ל: נז עוד רצית לעמוד על דעתי ברגל הק"וף והה"א הדבוקים בגג שלהן בספר תורה: וכבר נשאלתי על דבר זה מכמה שנים והשבתי זה לשוני ומה ששאלתם על רגל הה"א והק"וף שנמצאו דבוקים לגג שלהן: ודאי דלאו ה"א וק''וף נינהו וכדאיתא בההיא דפרק הקומץ חזינן לסופרי דוקני דחטרי לגגה דח"ית ותלו לכרעא דה"א: וגרסי' נמי פ' הבונה מאי טעמא כרעא דקוף תלויה דאי הדר ביה ליעול וליזיל וכו' ונראה מדברי הר"אש ז"ל בפסקיו דצריך למחוק כל האות ולכתוב אחרת וכן שמעתי בשם רש"י ז"ל שהצריך למחוק כל האות ולכתו' אחרת אלא שחלקו עליו ניניו ר"ת והרשב"ם ז"ל וכתבו דסגי במחיקת הרגל בלבד כיון שדרכו להיות תלוי ולא נפל הקלקול אלא בו ושארית האות נעשית כהלכתה ובכי האי גוונא לא מקרי חק תוכות: וכן נמי כתב הרשב"א בתשובה זה לשונו וכן רגל הק"וף הדבוק גורדין הרגל וחוזרין וכותבין אותו ואין צריך לגרור כל האות אלא הרגל בלבד כי הגג כדין נכתב עכ"ל: וסברא נכונה היא וראויה להם וכן כת' הריב"ש ז"ל בתשובה דאם נמצאת רגל הקו"ף וה"הא דבוקות פסול וכתב בחתימת דבריו דמאחר שלא נמצא אחד מן הראשונים ז"ל שיכתוב בזה להכשיר ובחבורי האחרוני 'ז"ל ותשובותיהם נמצא בבירור לפסול וגם הענין בעצמו מוכיח כן הלא אין לנו על מי נסמוך להכשיר ומה בדבר שאיפשר לתקן גם להחליף הפרשיות שבתפלין ומזוזות פסולות בכשרות למה תכבד העבודה הזאת להם וכו' עכ"ל: זה הוא דעתי בדבר זה אף על פי שיש דעת אחרת: מודון נח שאלה שאלנו מאת אדוננו לבאר לנו כוונת הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות יסודי התורה זה לשונו כתב אלף למ"ד מאלי"ם יוד ה"א מיי' אינו נמחק וכו' אבל הכותב שי"ן דל"ת משד"י צד"י בית מצבאו' הרי זה נמחק ע"כ: השיג עליו הראב"ד ז"ל שם זה לשונו א"א לא אמרו אלא אל"ף למ"ד מאלים ויו"ד ה"א מיי' אבל שי"ן דל"ת משדי וצד"י בי"ת מצבאות הרי זה נמחק ע"כ: ואנחנו בעניות דעתנו לא ראינו הפרש בין דברי המשיג ובין דברי המושג יבאר לנו אדוננו ושכרו: תשובה טובא איכא בינייהו דהיוצא מכלל דברי הרמב"ם ז"ל דאמ' הכותב שי"ן דל"ת וכו' דדוקא כתב כלומר דאם כתב ש"ד משדי וצ"ב מצבאות ולא השלים השם הרי זה נמחק לפי שאין כאן שם כלל אבל אם היה השם כולו כתוב אינו יכול למחוק ממנו לא ש"ד ולא צ"ב: והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב שלא אמרו בברייתא כתב אלא באל"ף למ"ד מאלי"ם יו"ד ה"א מיי' בהני הוא שאמרו כתב ואפי' שלא היה כל השם כתוב אבל גבי ש"ד משדי וצ"ב מצבאות לא אמרו כת' אלא אפי' שיהיה כל השם כתוב יכול למחוק ממנו ש"ד וצ"ב וכדאיתא בבריית' פר' שבוע' העדות ת"ר כתב אל"ף למ"ד מאלי"ם יו"ד ה"א חיי' אינו נמחק ש"ד משדי צ"ב מצבאות הרי זה נמחק וכדברי הראב"ד ז"ל ואפשר שיהיה להרמב"ם ז"ל נוסחא אחרת בברייתא דכתיב בה נמי כתב גבי ש"ד משדי צ"ב מצבאות וכו': ואי לא הוה ליה נוסחא אחריתי מפרש הכי דכתב דקתני ברושא קאי נמי אסיפא וכן נראה דאזלא ריהטא דלישנא דברייתא דכחב דקתני התם משחש אתרי בבי: נט עוד שאלת יבאר לנו מר דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פ' כ"א זה לשונו שלשה כתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד ונמצאת כת ראשונ' ושניה זוממת כולן פטורין נמצאו שלשתן