מהר"ם אלשקר סט

כי פליגי שלא שמעו בו שמת: רב אמר פוסקין דמשעבד לה ושמואל אמ' אין פוסקין ומשמע מהך סוגי' שלא שמעו בו שמת לרב דינו כששמעו בו שמת לשמואל הילכך כמו ששמעו בו שמת ונשארת אלמנה יכולה למכור למזונות שלא בב"ד כדקתני מתני' הכי נמי בשלא שמעו בו שמת מוכרת שלא בב"ד ונפסקה שם הלכה כרב וכן כתב הרמב"ם ז"ל פר' י"ב מהלכות אישות גבי מי שהלך בעלה למדינה אחרת זה לשונו וכן אם לא עמדה בדין ומכר' לעצמה מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבוא בעלה ויטעון ע"כ: נראה דלא שנא ליה בהא מילתא בין אלמנה לאשה שהלך בעלה ולא ראינו מי שחלק עליו בזה: הילכך אפילו שמכרה קרקע מוכרת שלא בב"ד ומכרה קיים: ואע"ג דמ"מ שלש' הדיוטו' מיהא בעי' דהיינו גברי מהימני דידעי בשומא כדי שלא תמכור בזול וכדאית' במציע' סוף פר' אלו מציאות גבי עובדא דרב ספרא דפלג בלא דעתו דאיסו' ואתא לקמיה דר' אבא ואמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו וכו' ובעא רב ספרא לסיועי נפשיה ממתני' דאלמנה מוכרת שלא בב"ד ודחייה אביי ואמר ליה הא איתמ' עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות אלמא אע"ג דב"ד גמור לא בעיא: שלשה הדיוטות מיהא בעיא: סבירא ליה להר"ם במ"זל דהני מילי לכתחלה אבל בדיעבד אפילו אם מכרה בינה לבין עצמה מכרה קיים וזהו שכתב כאן מכרה לעצמה כלומר אפי' בלא שלשה הדיוטות אם עברה ומכרה מכרה קיים: וכן נמי כתב פי"ז גבי מכרה לכתובתה וכן כתב פי"ח גבי אלמנה המוכרת למזונות זה לשונו וכן יש לה למכור למזונות שלא בב"ד מומחין אלא בשלשה נאמנין בלא הכרזה: עוד כתב שם זה לשונו וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים עכ"ל: פירוש ולא בעיא שבועה בתחלה כחנן דאמר פר' שני דייני גזרות לא בעיא שבועה בתחלה אלא בסוף כלומר עד שתבוא לגבות כתובתה לאחר מותו ואז מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות או עד שיבא ויטעון דהניח לה מזונות דאמרינן התם דנאמן: וכתבו התוספות דנאמן להצריכה שבועה: וכן כתב הרמב"ם ז"ל דנשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה: ואע"ג דבאלמנה התובעת מזונות לב"ד כתב הוא ז"ל בשם רבותיו ז"ל שאין לה מזונות עד שתשבע נראה דבעברה ומכרה מודה דאינה נשבעת אלא לסוף וכמו שכתב פר' י"ב מי שהלך בעלה דאינ' צריכה שבועה עד שיבוא בעלה הילכך עברה ומכרה מכרה קיים אפילו בלא שלשה הדיוטות ואפילו בלא שבועה: וכ"ש כשעברה ומכרה מטלטלין שוה בשוה שמכרה קיים דאפי' בא הבעל וערער ואמר שהניח לה מזונות אינה נשבעת אלא הסת שלא הניח לה ונפטרת כמו שכתב פרק י"ב מכרה מטלטלון ואמרה במזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונות הנחתי לך נשבעת שבועת היסת שלא הניח ע"כ: דלדידיה כיון שלא מכרה אלא מטלטלין שהיתה יכולה לכפור בהן ולומר אין לך בידי כלום ונשבעת היסת הכא נמי אינה נשבעת אלא היסת: מיהו הרמב"ן ז"ל והר"י בעל הטורים בשם ר"ח ז"ל כתבו דאפילו עברה ומכרה בדיעבד אין מכרה קיים בלא שלשה הדיוטות בין לכתובה בין למזונות אבל יש מן המפרשים ז"ל שכתבו כה"רם במ"זל וכן נראה דעת הר"ם מקוצי ז"ל לפיכך אם מכרה זאת האשה למזונות שוה בשוה אפי' בינה לבין עצמה ואפילו בלא שבועה מכרה קיים: ואם בא הבעל וערער ואמר שהניח לה מזונות נשבעת היסת ונפטרת כיון שלא מכרה אלא מטלטלין כדברירנא: זהו הנראה לי להשיב בנדון זה כפי קוצר הזמן: נאם נאמנך משה בכה"רר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נ"ר: קאנדיה נב הגיעתני אגרת אדרת סוגרת ומסוגרת: חכמה ומוסר אפודה הביאה אוצר כל כלי חמדה: וכתם חלי: ותסיע יתדו' אהלי ותרכיבני על מעלו' התלי והיא רתמה כימה תחת לרכבה: ותצו בת עש למשוך בצבה: וכוכבים וכסילים סביבה: כאילת השחר יפעה: וכתנות ליל קרעה: ותרעים שחקיה: ותשלח ברקיה: ותגלול העלטה על מטריה: ועל הניצנים פירש' מאוריה: וטל אורות טלליה מקום ספיר אבניה: ויחד תלמיה כספירים מאירים: כל שלטי הגבורים: אצולה מאת נטע נעמן הפורח: וחוטר מהכבוד הצומח: חמדת הזמן החבר הנאמן: תורה אמת היתה בפיהו: והכבוד במענהו: ומה אתן תמורת פניניה ורנניה: ומה אשיב חלף חרוזיה ורויה: ולא יערכנה פטדת כוש וכל זהב מופז: ותמורתה כלי פז: אף כי לעת כזאת אין הפנאי מסכים לחוק על ספר תפארת יולדה ומהללו: כי אקחנו אל גבולו: ואף גם זאת כי הבחור עכב האגרות באסכנדרי' קרוב לחמשים יום ואח"כ שלח אותן: וגם תמול גם היום עברתי בין הבתרים והתבוננתי בדברים ומצאתי דבריה נכוחים וברים: ישרים וטובי': וממקור השכל חצובים: כן דברת: וישר כחך ששברת מלתעות הדובים שלא הגיעו להוראה וגאוה לובשים: ומטילין מום בקדשים: ואנשי השם בשומם סבלונות הנשים לקדושין ומהרו לענות לענות: ומוציאין לעז על בנות שאננות: בבלי דעת ידברו: וחיילים יגברו: דוברים על צדקניות עתק בתער לשונם: והם ישאו את עונם: וכבר השיב כבי' תור' עליהם כראוי וכמוחזק: רק חזק: לבלתי תמשך אחר קצת דברים שבאו בספר תרומ' הדשן מתשובת א"ז וזולתו כי חומר' גדולה יתמוכו: ואין להם על מה שיסמוכו: וכבר האריכו הר"שבא והאחרונים ז"ל בענין זה: גם הר"ר יוסף קולון ז"ל האריך בזה בתשובותיו והרס דברי המנגדי' מאנשי זמנו ועיקרן של דברי' דהא דקי"ל בפ' האיש מקדש דחוששין לסבלונו' באתרא דמקדשי והדר מסבלי כלומר שלעולם אין שולחין סבלונות אלא אם קדמו להם קדושין לר"שי ז"ל ולנמשכי' אחריו חוששין לסבלונות שהן עצמן ניתנו לשם קדושין כיון שאין מנהג מקו' לשלוח סבלונות קודם קדושין ולפי פי' זה צריך שיהיו שם עדים רואים בקבלת האשה הסבלונות בידיה או שינתנו לתוך חיקה כדרך שאר הקדושין אלא שאין צרי' לפרש שניתנו לשם קידושין שכבר היא משודכת לו ודרך המקו' לקדש קודם הסבלונו' דמסתמא אינו משנה מנהג המדינ' ולדעת קדושי' שלח: ולפי דעת זו ולפי גרסתם בגמ' צרי' שיהיה המנהג לרוב בני המדינה שיהיו מקדשי והדר מסבלי כי בזולת זה לא נחוש לסבלונות עצמן שניתנו לשם קידושין כיון שלא פי' אבל הרבה מן הגאונים ור"ח והריא"ף והרמ"בם ז"ל לא חיישי לסבלונות עצמן שיהיו ניתנין לשם קידושין אבל חוששי' שמא נתן לה קדושין בפני עדי' והלכו להם למדינת הים: ולפום פירושא וגרסא דידהו אף באתרא דרובא מסבלי והד' מקדשי חוששי' למיעוט' דמקדשי והדר מסבלי משו' חומר' דא"א שמא זה מן המיעו' וקודם ששלח הסבלונו' קידשה אלא דבאתר' דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישי' למידי: אשתכח השתא בעובדא דילן דלפירוש רש"י ז"ל ליכא חששא כלל ואפילו שנתנו הסבלונו' בידה או בחיקה ואפי' אם באתרא דידהו כלהו מקדשי והדר מסבלי שהרי לא היו שם עדים ולפירושא בתרא נמי ליכא שום חששא שהרי הבעל מודה שלא היו שם קדושין קודם הסבלונות אלא שטוען שקדש על ידי סבלונו' עצמן: הילכך בין לפירושא קמא בין לפירושא בתרא לית הכא ריח קדושין כלל כמו שכתב כ"ת וכן כתב הרב רבי שמעון דוראן בתשובותיו בפירוש ובבירור אלא שראיתי בדבריך עירוב דעות שכתבת שם אבל הכא שהבעל טוען ואומר קדשתי על ידי סבלונות וכו' מאן לימא לן דלפירוש ר"ח ז"ל וסיעתו אין לחוש והלא הגאונים חוששין אפילו למיעוטא ע"כ לשונך: ועם היות שדחית דברים אלו מדברי הרש"בא ז"ל אין צריך דהרי הן דחויין ועומדין ואין להם מקום כלל דהיכי שייך הכא לומר ניחוש למיעוטא ולפי דעת זו אין לחוש כלל לסבלונות שניתנו לשם קידושין וכל שכן דעידי סבלונו' ליכא הכא דאפילו אי הוו באתרא דילהו מקדשי והדר מסבלי אין לחוש כלל כיון דליכא עדים כדאמרן: ובכי האי גונא כתב הר"ן ז"ל בתשובה ז"ל בענין הסבלונות לא השבתי לפי שהוא דבר שלא נתברר כלל בעדות ולא בראיה וגם אם היה מתברר אין אוסרין האשה על פיהן אלא באתרא דמיעוטא מיהת מקדשי והדר מסבלי בקפידה גמור' כלומ' שהן מקפידין שלא לשלוח סבלונו' אא"כ קדשו ולא שמעתי באחד ממקומות הללו שהוחזק אפי' מעוטן בכך ע"כ: וכ"ת ארכבה אתרי ריכשי ואתה דע לך שאין בכל תפוצת הגואל שראינו וששמענו מי שחושש היום לסבלונות ואפי' ניתנו לפני עדים כבר נפלה הסכמת באלו הזמנים כי אין שולחין הסבלונות אלא לשם סבלונות ולא לשם קדושין וסתמן הוי כפירושן: גם לשמא קדמו להם קדושין כפי דעת ר"ח ז"ל והנמשכים אחריו אינן חוששין אלא אם יטעון הבעל שקדש לפני עדים והלכו להם למדינת הים ויהיה שם קצת אמתלאות ורגלים לדבר ואין לך בדבר זה כי אם מקומו ושעתו: גם בענין היחוד כתבת כדין וכהלכה וכבר נשאלתי על דבר אשר כזה מאת מה"רר דוד הכהן נ"ר בהיותו בפט"רץ והנה התשוב' שהשבתי לו אז תגיע אליך ומשם תראה כי כל דבריך אמתיים: ועל יסוד הדין בנויים: קאנדיה נג שאלת להודיעך דעתי כדת מה לעשו' במחלוקת הנמצא בין הפוסקוי': גם שאלת אי ההוא כללא דכאילו הראשונים ז"ל אמרו דמרבא ואילך הלכה כבתראי אי אמרינן נמי הכי בפוסקים זה עם זה או לא מיירי אלא עד חתימת התלמוד דוקא ותו לא: תשובה כבר כתב הרשב"א ז"ל בענין מחלוקת הפוסקים מה שיספיק וכן כתב בתשובת שאלה זה לשונו כיצד שורת הדין אם היו שני הפוסקים זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להקל בין להחמיר: היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המיקל ומי שסומך על המיקל בשל תורה עובר וזה מאותם שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו: אבל אם היה רב אחד במקומם הולכין אחר רבם וכו' עד ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הריא"ף ז"ל ובמקומו' שנהגו לעשו' כל מעשיהם על פי הרמב"ם ז"ל וכו' ובמקום שיש שני פוסקים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד אחד הולכין אחר הרוב: ואם תלמיד חכם וראוי להוראה הוא ורואה דברי המיקל בזה אפשר שיעשו כקולו מפני שהוא מסכים עם המיקל בהוראתו והם רבים