מהר"ם אלשקר נד

הכמות: וכבר כתבנו למעלה בזה מה שיש בו די וכתבנו דבנדון שלנו לעולם לא היה רוצה בגירושיה כלל ולא בקיום הגט והתנאי אלא שהמסדרים שאלו ממנו דבר זה כדי שיהיה הדבר בפרסום אבל לא שתטמין את עצמה: עוד כתב זה לשונו וגם ודאי צריך שיהיה היחוד בפועל בהסכמתה ע"כ: הנה שם המבוקש לתולדה ודאית בלתי ראיה אפי' מסופקת וכל שכן שדבריו בזה נראין כסותרין זה את זה דהוא כתב לעיל דצריך לפחות להתיחד עמה בעל כרחה בפועל ע"כ: ואם צריך שיהיה בהסכמתה היכי שייך לומר בעל כרחה והרכבת ההפכים מן הנמנע: וכן נמי כתב לקמן שאולי כונתו היתה שיתיחד עמה בפתע פתאום ואפי' אחר זה צעקה הנערה בחוץ ע"כ וצעקה והסכמה לא יסכימו: ואין לדקדק אחריו בדברים שבאו אחר זה ובמה שכתב שהיחוד עמה אין בידו לקיימו וכו' אחר שנסתרו היסודות ונפל הבנין: עוד כתב והא דאמרינן בגמרא הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דאיכא תרי לישני בגמרא וכולי וכפי מה שהנחתי כשהתנאי הוא מורכב שתולה בדעתה ובזולתה שצרי' דעת השני' א"כ איך פסק הרמב"ם ז"ל דנתינה בעל כרחו ואף על פי שלא קבל הבעל המאתי' זוז דהויא מגורשת ע"כ: הבו ליה אפריון להחכם נ"ר שעורר על דבריו ספק כזה ולא מצא ידיו לדחותו ונפל במה שברח דהנה כ' דבזה התנאי אית ביה דעת אחר' והניח בהנחה דבתנאי דאית ביה דעת אחרת בעינן דעת שניהם: ועל כרחין דלישנא בתרא סוף סוף עקרה זאת ההנח' לפ' דבריו שכתב וללישנא בתרא לא תלה התנאי אלא בה לבדה ואף על פי שלא יקבל אין חשש בזה ע"כ: וכל שכן היכא דאיכא למימר דלא תלה התנאי אלא בו לבדו שיתיחד ואף על פי שלא תתרצה להתיחד אין חשש בזה: וידוע הוא דבהאי תנאה דמאתים זוז איכא דעת אחרת טפי מדילן כמו שיתבאר: ואין להכחיש המציאות: עוד כתב דימשך מזה דללישנא בתרא דנתינה בעל כרחו הויא נתינה מפני שסברתם שהבעל תלה בדעתה והוה ליה כתנאי דלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך שהכל תלוי בה ע"כ: ודאי דגלוי וידוע אפילו לשתויי יין דלא דמי האי תנאה להך דלא תשתה יין דבאידך ליכא דעת אחרת כלל: ולא שייך התם ואין מחלוקת במציאות וסברתם ידועה לכל יודע דעת אלא שהוא הביא חובתו בפי קלמוסו וחתם דבריו בהפך סברתו: והביא ראיה לדברינו שלא במתכוין דכתב דהאומר דעל מנת שתתני לי מאתים זוז הוי כעל מנת דלא תשתי יין שהכל תלוי בדעתה: וכל שכן וכל שכן דאיכא למימר הכי במילתא דילן דעל מנת שלא אתיחד הוי כעל מנת שלא אשתה יין או אשתה או על מנת שאוכל דבר פלוני או לא אוכל או אלך למקום פלוני או לא אלך דהכל תלוי בדעתו לבדו וליכא דעת אחרת כלל והכא להקל ודילן להחמיר כדאמרן וכדבעינן למימר קמן: ואני תמה ונפלא הפלא ופלא אמאי שביק דעת רבינו האיי גאון ז"ל ואותן שפסקו בפירוש כלישנא בתרא ונתלה בסברת הרמב"ם ז"ל וכתב עליו בשלוח שפסק כלישנא בתרא אחר שכתב הוא בפירוש שהגט פסול ואחר שכתב עליו הרא"ש ז"ל דלדעתו הוי ספק מגורשת: והריט"בא ז"ל כתב בהדיא שפסק כלישנא קמא: ואם הרב בעל המגיד והר"ן ז"ל פלפלו ודקדקו בדבריו דלענין דינא סבירא ליה דהלכתא כלישנא בתרא אבל למעשה כתב דפסול משום חומרא דאשת איש הוה ליה לפרושי מלתיה ולא לכתוב עליו בשלוח כך: והנה סרו כל טענותיו הסובבות על זה הציר ונתבארו עיקרו הדברים אשר נעלמו מעיניו: ואם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ ירבו עלינו הדברים: עוד חתם דבריו בפתח אמריו וחזר לעניינו הראשון וכתב וז"ל ומענין אם תהיה מגורשת מיד כיון שהתנאי מתנה על מה שכתוב בתורה וכו' ודאי דדברים נכוחים וטובים כאלו ראוי להתחיל בהן ולסיים בהן נכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכבר נכתב בזה מה שיש בו די ויותר מדאי: עוד ראיתי בסוף אמריו שתמה על החכם שניתן לפניו אותו גט באותו תנאי: ואיני יודע על מה תמה ומה שמץ דבר נמצא באותו תנאי שתצלנה שתי אזניו ממנו: והנה בגמרא איכא כמה תנאים מכמה מינים מחולפים ודוגמת זה מצינו בהדיא בההיא דאם לא אעבור מכנגד פניך שלשים יום אליבא דמאן דאמר מאן פניך תשמיש ומתנה על מה שכתוב בתורה ליכא הכא כמו שחשב: ומה עשה החכם המסדר כלום אמר לה בוא בצור והטמן בעפר מפני בעליך או עלה על דעתו או על דעת זולתו שהיתה נטמנת וכל שער עמי יודע שהקטן שבחכמי המקום יכול לעמוד לבדו על מעשה הגט ויורה יורה ידין ידין: ואין זה דין דבעי שלשה כמו שכתב: ומי יתן ידעתי אם הוא הוא מושיב עמו שני תלמידי חכמים כשנותן הגט או לא: ואלו לא היה נמצא בנתינת הגט ובעשייתו אלא הסופר שלנו לבדו יספיק ויספיק כי הוא מוחזק אצלנו ואצל כל חכם לב שיודע בטיב גטין וקדושין ומהיר במלאכתו יותר מכמה חכמים מחוכמים וכל שכן בהמצא אתו חכם רשום כמו שנמצא בנתינת אותו גט: והאמת כי מן הראוי היה לי מדבריו עיני להעלים: כי מי הקדימני ואשלם: אלא שראיתי כי לא יאות העלם העין מדבר אשר כזה: החזק הוא אם רזה: התלוי באיסור ערוה החמורה ולכפות על התורה פסכתר ולדחות האיסור הברור מפני ספק ההיתר: מצורף להפצרת חבירי שהפציר בי לחוות אף אני דעי: ושמעי ורעי: בראותם רוב החפץ והבהלה שנבהל להשיב טרם יקשיבו ולהכנס בלא בר: לזרות ולהבר: ולפסוק הדבר: באתרא דלאו דיליה ולרדותנו בתוך ביתינו: ישית ידו על כלנו: מי משלנו: אשר כזאת תעלה על רוחו: ולפני גדולים ישפוך שיחו: לבלי חוק: אף כי ישא דעי למרחוק: להכות הספים ולהרעיש הכפתור: במעשים לסתור: ודברי קנטור: אשר אין להם לא שורש ולא ענף לא קרסולים ולא כנף: לא בנין ולא ענין: עם היותו יודע כי תהלה לאל יש אתנו יודע עד מה: וכמה וכמה: חכמים שלמים וכן רבים: ונגד פניהם נבונים: עוקרים הרים וטוחנים: זה בזה ומוציאין קמח סלת מנופה: בשלש עשרה נפה: בשפה רפה: אין לפניהם שאת קול גבוהה וקשה: ובקול ענות חלושה: מגעישים האשישים: ומחזקים השרשים: לא ינטה לארץ מנלם: ודבריהם יקום לעולם: וכען בעינן למיכתב מאי דאתחזי לעניות דעתין בעניינא דהאי גיטא: וקודם כל דבר אקדים הקדמה ואומר: דבר ידוע הוא ומושכל שכל התנאים הנעשים בגט אינן באים כי אם מצד האיש שהאשה מתגרשת בעל כרחה וזה דבר ברור ואין צריך להאריך בו: והתנאים האלו כפי המתחייב מצדדי האפשר הן תנאי שתלה האיש בדעתה של אשה ולא בדעתו או שתלאו בדעתו ולא בדעתה או בדעת שניהם בשוה: או שלא בדעת שניהם: התנאי שתולה בדעתה כגון על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תאכלי דבר פלוני על מנת שתאכל אותו וכיוצא בזה: התנאי שתולה בדעתו כגון אם באתי אם לא באתי אם אעשה דבר זה אם לא אעשה: התנאי התלוי בדעת שניהם על מנת שנעשה דבר זה: על מנת שלא נתייחד זה עם זה על מנת שנאכל יחד דבר זה ומזה המין הוא תנאי הפיוס אם לא אפייס אותה מכאן ועד שלשים יום שצריך היא לפייס והיא להתפייס וכמו שכתב הרמ"ה ז' דלישנא דמפייסנא עד דמפייסנא משמע ואפילו למאן דאמר אם לא אטרח לפייס בדבר גדול משמע מכל מקום צריך לפייסה בדבר גדול שדרך להתפייס בו ואם פייסה בפחות מזה ולא נתפייסה הגט גט שהרי לא נתפייסה: וסוף סוף צריך הוא לפייס והיא להתפייס או ליתן דבר שדרך להתפייס בו דאז הוי כאלו נתפייסה: התנאי שאינו תלוי בדעת שניהם אלא בזולתן כגון על מנת שירצה אבא על מנת שירצה אביך על מנת שיעשה פלוני דבר זה או לא יעשה וכיוצא בזה: ויש תנאי מורכב מדעת אחרת עם דעתן כלומר שיתלה התנאי בעצמו או בה: ויצרף זולתן כגון על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני או את בן פלוני: על מנת שתתן לאבי כך וכך: או על מנת שאשמש אני את אביך או שאתן לו כך וכך: ומזה המין המורכב גם כן שיהיה התנאי לדעת' בהצטרפותי הוא עמה או לדעתו בהצטרפותה היא עמו כגון על מנת שתתן לי מאתים או על מנת שאתן לך כלומר שתהיה היא נותנת והוא מקבל או בהפך: ויש תחת זה המין חלק אחר והוא שלא יהיה לאחד מהן עם האחר כל כך הצטרפות אלא שיהיה תלוי בדעתה ושייך הוא בדבר או תלוי בדעתו ושייכא איהי ביה: כגון על מנת שלא אבא אצלך לביתך או אבוא על מנת שלא אתיחד עמך או אתיחד על מנת שלא תבא אצלי או תבוא על מנת שלא תתיחדי עמי או תתיחדי וכיוצא בזה: שאין אחד מהם מקבל שום פעולה מחבירו: ואמנם התנאי שתולה בדעתה של אשה לבדה יש בידה לבדה לקיימו או שלא לקיימו: וכן הדבר התלוי בדעתו לבדו הנה הוא מסור בידו לקיימו או שלא לקיימו: והתלוי בדעת שניהם צריך דעת שניהם: וכן התלוי בדעת אחרים הדבר מסור בידם אם ירצו אם לא ירצו אם יעשו אם לא יעשו והדבר התלוי בא' מהם בהצטרפות זולתו כגון על מנת שתשמשי את אבא או תניק את בני וכו' הדבר מסור בידה לשמש או שלא לשמש להניק או שלא להניק: ואם מת האב או הבן אם לא נקבע זמן לשמוש להנקה הגט גט: ואפילו שלא שמשה כלל לדעת התוספות והרשב"א ז"ל: ולדעת רש"י והרמב"ם ז"ל והוא ששימשה והניקה לפחות יום אחד: אבל אם יש זמן מוגבל לשימוש או להנקה ומת האב או הבן או שלא רצה האב לקבל תשמישה בהא מילתא פליגי רבנן ורשב"ג בפרק מי שאחזו: רשב"ג אומר כיון שהיה תלוי בדעתה לעשות ולא באה העכבה מצדה נתקיים התנאי והגט גט: ורבנן אמרי כיון שהתנה עליה באותו דבר כדי לצערה על כל פנים צריכה לעשות בפועל וכיון שלא עשתה בפועל לא נתקיים התנאי ואין הגט גט: ואיכא מאן דפסק כרבנן וכן פסוק הרי"אף והרמב"ם ומן המפרשים ז"ל: ואיכא מאן דפסק כרשב"ג וכן פסק בספר הדינים שחיבר רבינו יהודה הכהן תלמידו של רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל: וכן פסקו התוספותור"ת ומן המפרשים ז"ל: גם בעל מנת שתתן לי מאתים זוז הדבר מסור בידה לקיים או שלא לקיים ואם באה לקיים ולא רצה הבעל לקבל המעות בהא מילתא נמי איכא פלוגתא דקמאי ובתראי דאיכא מאן דאמר דנתינה בעל כרחו הויא נתינה וכמו שפסק רבינו האיי והרמ"ה ז"ל: וכן נראה שפסק הרמב"ם ז"ל להלכה אבל לא למעשה: ואיכא מאן דפסק דלא הויא נתינה וכן פסקו הרבה מן המפרשים ז"ל: ואמנם הדבר התלוי באחד מהם ושייך באחר כגון על מנת שלא אתיחד עמך וכו' כיון שאין מקבלת ממנו שום פעולה ולא הוא ממנה אלא בשב ואל תעשה ודאי אם בא להתיחד עמה אף על פי שלא רצתה היא או שנטמנה כהאי עובדא דילן אין בכך כלום שהרי התנאי לא היה תלוי אלא בדעתו לבדו והיינו דלא קאמר אם לא תתיחדי עמי אם היה תולה בדעתה או אם לא נתיחד זה עם זה אם היה תולה בדעת שניהם: אבל לא קאמר אלא אם לא אתיחד ואם אתיחד וכיון שהוא עשה כל מה שהיה לו איפשר לעשות ולא באה העכבה כי אם מצדה הרי הוא כאלו נתיחד בפועל והרי היא אשת איש גמורה לכולי עלמא: ואפילו שלא קבץ