מהר"ם אלשקר נב

ולא עלו על דעתו ואף על גב דאפשר לדון מכח דבריו כך כדדיקינן אנן לעיל לא כמו שדקדק הוא כי כפי דקדוקו הוא בצורת דבריו לא יתחייב דבשנים יהיה גט כמו שגלוי וידוע למי שהדבר בהן ויודעין בטיב הגיון ולשון: מכל מקום איך שיהיה אין לומר בזה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא פירש ואין זה תנאי אלא דיוק היוצא מן התנאי ומצינן למימר דלא אמר כך למעט השנים או יותר אלא מעשה שהיה בדעתו לעשות התנה עליו כלומר שכוונתו היתה להתיחד בפני עשרה או שלא להתייחד כלל: ועוד דיחוד בפני שנים שפוסל את הגט דקאמר דכתוב בתורה לא כתיב ולא קרי ואפילו מדרבנן ליתיה דבהא מילתא איכא פלוגתא דרבוותא קמאי וקמאי דקמאי ובתראי דאיכא מיניהו מאן דמכשר בהדיא ופסק כרבי יוחנן דאמר דלא פליגי בית שמאי וב"ה אלא בראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה ממנו גט שני דלא אמרינן הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה: וכן כתב הר"ן ז"ל בשילהי פרק הזורק ז"ל ויש שפוסקין כרבי יוחנן דכל שלא ראוה שנבעלה אינה צריכה ממנו גט שני אפילו בנשואה אבל ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט שני אפילו בארוסה ע"כ: גם בעל העטור ז"ל אף על גב דחייש לשמא בעל לשם קדושין כרש"י ז"ל גבי גט על תנאי אשר כזה כתב בהדיא דאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה וז"ל ומסתברא דגט לא בטיל ביחוד עד שתתגרש לגמרי כגון המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק שנתנו לה לשם קדושין: אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או שנתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אפילו שנתיחד בעדים אין הגט בטל כדקתני אי זהו גט ישן כל שנתיחד עמה אחר שכתבו לה אבל נתיחד עמה אחר שנתנו לה בטל הגט לגמרי וגבי שליש אמרינן המשליש גט לאשתו לגט ישן אין חוששין וגרסינן נמי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום לגט ישן אין חוששין שלא נתיחד עמה שמע מינה שאפילו נתנו לה כיון שהוא על תנאי אם נתיחד עמה אין הגט בטל ודינו כדין ישן ואם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה וכן הלכתא ע"כ: ומה שכתב בחתימת דבריו שאם בזה נסתפקו לא נפקא לן מידי וכו' ודאי דאי הוה שייך למימר בהא מילתא מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שעלה על דעתו נפקא לן מידי ומידי דהוי גט לכ"ע אי לאו דיש לדחות דאיפשר להתיחד עמה בע"כ כמו שכתב הוא ונסתפק בו וכתב הדבר באולי ודחה את כללו מפני האולי ותמה על המסתפקים בזה: והוא הוא המסתפק והחוזה אין זה אלא כמי שמכסה השמש בכברה וכופה על הר גדול הקערה: אי נמי איכא לאוקמה גם כן בשנתיחדה עמו בחדר ולא נסתרה: אי נמי בשלא שהו כדי סתירה: אי נמי בשלא נתיחדה לפני שניהם ביחד דלענין התנאי הוי אפשר דהוי יחוד ולענין קדושין לא הוי יחוד ודברים כיוצא בזה: כתבנו זה כדי לרצות את הקלמוס דהא אמרינן דאין לדברים אלו יסוד בנין ולא ענין ולא ריח ולא טעם כעקר ולא נסתפק בזה שום אדם זולתו ולא עלתה על לב לעולם: עוד כתב ואולי נסתפקו בשני דברים אחרים האחד שמא פייס אותה ומחלו התנאי ולדעת הרמב"ם ז"ל אם מחלו התנאי שניהם הגט בטל ואפילו שנתקיים התנאי אחר זה וכו': עד ואם הספק הוא זה אינו כלום חדא שכבר האמינה לענין היחוד ואף על פי שלא האמינה לענין הפיוס כבר אמרו האחרונים ז"ל דאמרינן דעת המתנה דכיון שהוא האמינה לענין היחוד אם איתא שלא היתה נאמנת לענין הפיוס מה יועיל לו הנאמנות אלא ודאי שכוונת המתנה היתה שתהיה נאמנת לומר לא נתיחד עמי ולא נתפייסתי לבטל התנאי ע"כ ודאי דדמי האי מחבריא כדלא גמירי אינשי שמעתתא דמה ענין יחוד דהוי לקיים התנאי או שלא לקיימו לענין פיוס שפייסה לבטל התנאי ולמחול אותו ולעקור הגרושין אטו לפי שהאמינה בדבר אחד יתחייב שהאמינה בדבר אחר ואם לא יועיל לא יועיל ולא יועיל: ובהדיא כתב שם רש"י ז"ל פרק מי שאחזו וז"ל באומר נאמנת עלי שלא פייסתי וכו' באומר בשעת התנאי ע"מ כן אני נותן לה שתהא נאמנת עלי לומר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי ע"כ: וכן הביאוה המפרשים ז"ל: ומאן דבעי לעיולי בדברי רש"י ז"ל פילא בקופא דמחטא לא ימצא ידיו ורגליו והאמת יורה דרכו: וכתוב במרדכי בשם רי"בא ז"ל וליחוש שמא פייס וביטל הגט כיון דשם לה זמן קצוב ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי ובטלתי לא אני ולא שלוחי ע"כ: וכן כתב הרשב"א ז"ל שם וז"ל ואף על פי שאף במתניתין איכא למיחש לשמא פייס ניחא ליה למתני חשש ביאה לאשמועינן דאפילו לשמא בא בחשאי איכא למיחש ונפקא מינה דאמר לה נאמנת עלי לומר שלא פייסתי דאכתי חיישינן שמא בא ונתבטל תנאו ע"כ: הא קמן בהדיא דנאמנות הפיוס לא מהני לביאה ולא אמרינן דאם אינה נאמנת על הביאה מה תועיל נאמנות הפיוס כמו שכת' החכם הילכך לא סגי בחדא במקום אחרת וזה דבר פשוט התוספת בו חסרון והאריכות קיצור: ומה שכתב דאמדינן דעת המתנה לאו מילתא היא דלאו לכה"ג אמרינן לה שאם האמינה בדבר אחד נאמר שגם כן היה מאמינה בדבר אחר אם היו שואלין אותו ממנו דזה מוקצה מן הדעת והמחשבה ואין לומר כך בדבר הקל שבקלים כל שכן בדבר של ערוה החמורה להשיאה בו לשוק דאם האמינה בדבר המפורסם דהיינו יחוד בפני עשרה מי מאמינה נמי בפיוס דלית ביה כולי האי וכ"ש דלא האמינה על היחוד אלא אחר הטורח הגדול שהוא לא היה רוצה לגרש לא שלא בתנאי ולא בתנאי כמו שכתוב בשאלה וזה דבר ברור שאינו צריך לפנים ואי אתינא לאמוד דעת המתנה בכה"ג הוא דאמדינן ליה לומר שלא נתכוון בתנאו אלא בנוהג שבעולם כשתהיה מצויה כשיבא להתיחד עמה ואדעתא דהכי הוא שנתן הגט ולא אדעתא שתהיה נטמנת מפניו וכדבעי' למימר קמן: עוד כתב זאת ועוד אחרת שלא בכל התנאים אמרינן חיישינן לשמא פייס: והנה הר"ר דוראן ז"ל נת גדר לשנדע באי זה תנאי חיישינן לשמא פייס ולאי זה תנאי לא חיישינן וכו' שלא בכל מקום אנו חוששין לפיוס אלא במקום שמכירין שאינו חפץ בגירושיה כגון ההוא דפרק המביא וכו' עד ובנדון שלנו אין שום רגלים לדבר שהיה רוצה לפייסה ואדרבה רגלים יש שהיה שונא אותה דמאחר שבעלמא ביחוד שני עדים נתבטל הגט וכו' אבל עתה אדרבה שהוא מואס אותה ואינו רוצה בפיוסה אם כן אם נסתפקו לשמא פייס אין חששא בזה כמו שאמרנו והיא מגורשת אם נתקיים התנאי וכו' עכ"ל: והנה זכינו בדין מפי החכם שתלה הדבר בשהיה הבעל חפץ בגרושיה והיה מואס אותה והנה הדבר בהפך המוחלט שהוא היה רוצה ורוצה אותה ואוהב אותה כנפשו ולא גרשה אלא על צד ההכרח שהכריחו אותו לפי שהיה רוצה לברוח ואחר שבא היה מחזר עליה ומבקש אחריה כדי לפייסה ושולח אליה שלוחים אחר שלוחים: וזה דבר מפורסם במקומנו זה אין צריך להאריך בו עם היות שהחכם נבהל להשיב על טופס השטר לבדו טרם ישמע מעשה שהיה איך היה ויתברר אצלו: והנה נעתקה ההקדמה שהקדים מן הדבר אל ההפך ונעתק הדין היוצא ממנה ממגורשת לשאינה מגורשת ויצא לנו מדבריו בהדיא דחיישי' בעובדא דילן לשמא פייס: ובכפא דחק נגרא לאגמועי חלא ביה נשרוף חרדלא: והגדר שגדר הר"ר דוראן ז"ל מדברי המפרשים ז"ל גם רבינו הגדול הריא"ף ז"ל נתן בזה גדר אחר וכתב בסוף תשובתו על ההיא דאם לא אעבור מעל פניך שלשים יום וכו' זה לשונו וזה שאמרת למה לא חששנו בשאר התנאים זה החשש של פיוס כגון ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכיוצא בו ודאי בכאן יש לחוש שאם התנאי הוא עליו שמא פייס אותה מחלה לו התנאי בטל הגט ונמצאת אשת איש ונפיק מיניה חורבא אבל אם הוא התנה עליה שתתן לו מאתים זוז או תשמש את אביו אם פייסה אותו ומחל לה התנאי הרי זה גט קיים ונעשית מגורשת מאי איכפת לן בהכי דנחוש לה ומאי חורב' דנפק ביה הילכך ליכא למיחש ע"כ ובנדון שלנו הא והא אית ביה הילכך לית דינא ולית דיינא דחיישי בהא מילתא לשמא פייס ותו לא מידי: עוד כתב והדבר השני שאמרתי שאולי נסתפקו הוא אולי שזה הבעל קבץ עשרה מישראל והתרה בה שהוא רוצה להתיחד עמה והיא לא רצת' להתייחד עמו וכיון שהעכב' באה מצדה כבר ביטל התנאי הבעל ונתבטל הגט: אם הספק שנסתפקו הוא בזה אין בזה שום ספק דודאי אם היא לא רצתה להתיחד עמו ודאי שלא נתבטל התנאי והגט קיים ואפי' שבא העכבה מצדה: ומשנה שלימה שנינו בגטין על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני וכו' מת הבן או שמת האב וכו' או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט: רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט: ופרש"י ז"ל הרי זה גט דכיון דלא פריש מידי לא אכוון אלא להרווחה כל הימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך שלא בהקפדה היא לא הכעיסתו ואפילו הכי שאין העכבה ממנה אינו גט וכל שכן אם בהקפדה רשב"ג אומר בזה גט הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה עכ"ל: הרי בפירוש דלדעת רבנן דהלכתא כותיהו לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שלא רצה האב לקבל תשמישה אף על פי שלא היתה העכבה ממנה שאין בכאן קיום תנאי כלל ונתבטל הגט ע"כ: עירוב פרשיות ובלבולים כתוב כאן חדא דהוא הביא כולה מתניתין רישא וסיפא ולא אפיק נפקותא דיליה אלא מסיפא דסיפא דלא רצה האב לקבל תשמישה וכו' וכי תימא משום דקרוב יותר לעניינא דילן ממת האב והבן לא הוה ליה לאיתויי אלא הא מילתא בלחוד על מנת שתשמשי את אבא וכו' ועוד דהוא הביא נמי פירוש רש"י ז"ל על רישא דמתני' דקתני הרי זה גט ואין ראייתו אלא מהסיפא דאינו גט ורישא אדרבה דתקשי ליה טפי כדבעינן למכתב: ואולי כתב לנו כל חלוקות המשנה ואף על פי שיש מהן כנגדו לפי שלא נמצא בגבולינו גמרת גיטין וראוי להחזיק לו טובה: וראייתו מהאי מתניתין דמייתי לאו ראיה היא כלל ולא דמיא הא מילתא להא דילן אף לפי שטתו מכמה אנפי חדא דקא בעי למיגמר קיום הגט מביטולו דהוי קולא מחומר' דאם אמרו להחמיר ולבטל הגט תאמר להקל ולקיים הגט: ואפילו אם תמצא לומר דלא שנא לאו מילתא היא דהתם אף על גב דתלה הדבר בדעתה וברצונה כיון דלרבנן היכא דקבע לה זמן אמרינן דלצעורה קא מכוין על כרחין דבעי' שתשמש אותו בפועל אם מעט ואם הרבה: וכמו שכתב הר"ן ז"ל בפרק המדיר זה לשונו דבכל תנאי שאינו מתכוין להנאתו אלא לצער את חברו בדוקא מתנה אותו ע"כ: ודברי פשוטים הם: ועוד דאיכא דעת אחרת קצת כמו שיתבאר בחלקי התנאים ואלו הכא גבי עובדא דילן לא תלה הדבר אלא בעצמו ודעת אחרת: ליכא ולא שייך למימר נתכוון לצעורי נפשיה ואף לא לצערה כי היכי דנימא דעד שיתיחד עמה בדוק' קאמר ואי אתינא למיגמר מהכא איפכא אית לן למיגמר דלא אמרו שצריך לקבל האב תשמישה אלא במקום שנתכוון לצערה הא לאו הכי לא הוו אמרי רבנן דלא הוי גט משמע מהכא דבדוכתא דליכא למימר הכי לא בעי' שמוש בפועל אפילו היכא דשייך שימוש: ורישא דמתני' מוכחא בהדיא כדברינו דקתני בה הרי זה גט ואפילו שלא