מהר"ם אלשקר נא

דינא הכי או לא: וכדאיתא במעילה פרק דם שחיטה דאמרינן התם לימא בהא קמפלגי דרבי סבר יש ג"ש למחצה ורבנן סברי אין ג"ש למחצה: ופי' רבינו שמשון ז"ל דמיירי בהני תנאי אבל בדוכתא אחרינא איכא מ"ד יש ג"ש למחצה עד והיכא דאיכא טעמ' רבה אמרי' יש ג"ש למחצ' וכו': עוד מוכח נמי מהתם גבי מאי דאמרינן הא קמ"ל דאין היקש למחצה ולא קאמר הכי גבי ג"ש נראה דאין פשוט לו לומר אין ג"ש למחצה ע"כ שם: ועם כל מה שגבב כ"ת והביא מדברים שאינן כענין העמדת הדבר על אחת וחתכת הדין מכח הסברא וכתבת ובדברים של טעם כאלה אין לחלק בין הקש לג"ש לבנין אב דמה מצינו משום דלא מצינו דמה לנו אם לא מצינו סברא הוא ע"כ דבריך: והנה שפט כ"ת למראה עיניו ומכח סברתו ושיקול דעתו דהיכי דאמרינן בהיקש וג"ש הכי נמי איכא למימר גבי בנין אב ומדה זו לא ניתנה אפי' לחכמי התלמוד וחזינא לכ"ת בהא מילתא כמאן דנקיט בידיה חוטרא בתרי רישי או ארכובה אתרי ריכשי והדברים סותרין זה את זה יותר ממה שהדעת סותרת אותן חדא דהא אנן בצד השוה עסיקי' דקאמרת וכי תימא נילף ממאי דשוו תרווייהו דהיינו לאסור את האחרון ועלה קאמרת דאין לימוד לחצאין ודבריך אלו אין להם שום מציאות דאלא מעתה בכל הצד השוה שבעולם נימא דאין לימוד לחצאין ובכה"ג בטלת כל ילפותא דהצד השוה מן העולם: תו חזינא דקא תבור כ"ת לגזיזיה בידיה דהשתא קאמרת דלא שייך בהו הצד השוה: זה לשונך ואי אפשר ללמוד בצד השוה שבהן דין השוה שבהן דליתיה וכ' והנה נעקרה ההנחה מעיקרא יהיה לימוד לחצאין או לא יהיה וכ"ש דבתר דכתב כ"ת דלית בהו צד השוה והארכת בענין כמנהגך הטוב וכתבת וזהו שאמרתי ואין לימוד לחצאין עונה על תשובתך הראשונה שכתבת בה בהפך והרכבת ההפכים מכת הנמנע: ועוד תמה על תמה דהתם אמרת דלעולם לא מצינא למיגמר מהני תרי קראי דמהי נילף נילף מצורת כוכבים ולאסור כל חליפי חליפין או משביעות ולאסור את האחרון ולהתיר את הראשונים ע"כ: גם מהצד השוה אמרת דלא יכילנא למילף כדאמרן: וקא שקלית וטרית התם אליבא דמ"ד אסורין שכך היתה סברתך כמו שרמזנו בתחלת דברינו והשתא קאמרת דלמ"ד מלמדין דהיינו מ"ד אסורין חשוב כל כתוב בפני עצמו והוה ילפינן מההוא דמסתבר טפי דהיינו מע"ז לערלה וכלאי הכרם וכו' וכתב עוד כ"ת וז"ל שכן אני אומר דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין הוה ילפינן מע"ז לערלה וכלאי הכרם דלדידיה כל כתוב בפני עצמו הוא וכו' עד אלא ילפינן מההוא דמסתבר טפי וכו' וכ"ת מפרש בדבריך אלו דבריך הראשונים והם הפכים זה לזה: והשתא בעינן לתרוצי סוגיין דהכא ודפרק האיש מקדש דאיכפל כ"ת לתרוצינהו ואני מוותר הדקדוק על כל דבריך שבאו שם בענין זה שכבר נדרנו שלא לחטט אחר הפרטים כי היינו צריכין לקונטרס אחר גדול מזה ואף ע"ג דלאו להכי נחיתנא מ"מ כיון דבכל מאי דכתבינן השתא לית ביה שום חידוש על מאי דכתבינן בתשובה קמייתא דילן כי אם כפל עניינים ואריכות דברים יבינום הקטנים: חזינא למיכתב מאי דאתחזי לן בהאי מילתא כי היכי דנימא שום חידוש ולא ניגע לריק: ואומר דודאי עיקר סוגיין דפרק רבי ישמעאל דמיירי בחליפי חליפין דע"ז אי אסורין או מותרין ע"כ דקא ממעיט ליה ערלה וכלאי הכרם למ"ד מלמדין מהוא ולא מצי למעוטינהו מכמוהו בפרק האיש מקדש משום דאצטריך ליה להאי תנא והיית כמוהו לאסור חליפי חליפין וכדאמרינן התם והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהיה ממנו הוי כמוהו וכו': הילכך קא דריש הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם: אבל פרק האיש מקדש עיקר מילתיהו בדינא דערלה וכלאי הכרם: ונראה דכולה סוגיא דהתם אתיא כמ"ד חליפי חליפין מותרין ודלא כהרא"ש ז"ל דאמר דאתיא כמ"ד אסורין והיינו דלא גריס רש"י ז"ל התם כל מה שאתה מהיה ממנו אלא שאתה מהיה בלא כל משום דכולה ריהטא דשמעתין אזלא כמ"ד מותרין כדאמרן: וכן מוכח נמי בהדיא מדברי התוספות שם הילכך לא מצי למעוטינהו מהוא דלדידיה הוא כתיב למעוטי חליפין ולפיכך קא ממעטי להו מדוכתא אחרינא והא דאצטריכו למעוטינהו התם מהשני כתובים ובפרקין דרבי ישמעאל מקרא דצורת כוכבים ומזלות לחוד משום דהתם פרק האיש מקדש מהדרי' לאסוקי דינא דיליה ולפי' מיעטונהו מתרווייהו כי היכי דלא ניתי למילף משום חד מינייהו אפילו למ"ד מלמדין: ואלו בסוגיין דצורת כוכבים ומזלות לא מהדרינן אלא לאפוקי הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם כי היכי דלא נימא דאתיא למעוטי חליפי חליפין בצורת כוכבים ומזלות: ודברים נכוחים למבין הם אם יתן כ"ת את רוחו עליהם: נאם נאמנך: משה ן' אל אשקר נר"ו: לא מצרים שאלה ראובן רצה לברוח מהעיר מחמת הנושים בו ובאביו והחזיק בו חמיו ולא הניח אותו לילך עד שיתן גט לאשתו והוא לא היה רוצה והפצירו בו עד שגרשה על מנת שאם לא יתיחד עמה בפני עשרה מישראל מכאן ועד שנה שיהיה גט מעכשיו ואם יתיחד עמה בפני עשרה מישראל בתוך השנה הנזכר לא יהיה גט ותהיה נאמנת עליו כשני עדים כשרים וכל זמן שלא נתיחד עמה מחלה לו מזונותיה וכסותה ופרנסתה וכו' עכ"ל התנאי: והבעל הלך לו ללסעיד וישב שם ימים אחדים ובא האיש לביתו ורצה ליכנס לשם ונעלו הדלת בפניו והאשה ברחה ממנו ונטמנה והוא היה הולך כמשתגע והביא את חמיו בדין כמה פעמי' וא"ל הבה את אשתי כי לא מלאו ימי ואבואה אליה ואתיחד עמה והאב לא רצה בשום פנים ושלחו ב"ד את שלוחם פעם אחר פעם לבקש את האשה ולא מצאה והבעל בכל יום ויום היה מתאמץ להמצא עמה והיה עולה דרך גגות ודרך חלונות ולא עלה בידו ונמשך הדבר הזה כך ימים רבים ובתוך זה הזמן היו ב"ד גוערין באביה ובאמה ובאים עמהם בדברים פעם כלענה מרים ופעם בשפת חלקות ודברי פיוס עד שנתרצה אביה ואמה שאם יביא לה הבעל ערב על מזונותיה ופרנסתה כל זמן שיהיה חוץ לעיר שהיא תחזור אליו כאשר בתחלה ואז הביא את אביו בפני ב"ד ונכנס ערב בדבר כנזכר ונתרצו ביניהם וקבל אביה על עצמו שבאותו יום יביא את בתו אצל בעלה: אח"כ נראה כי נכנס שטן ביניהם וחזר אביה לסורו ולא רצה לקיים את דברו ונשארה האשה טמונה כמבראשונה: והבעל הולך וסוער: ואש לבבו בוער: ואין מחזיק בידו עד שעברה השנה והוא הלך ושב למקומו לסעיד ביום האחרון מהשנה או למחרתו והיא יצאת לחוץ תדבר כי כבר עברה השנה וחלו הגרושין שלה: יורנו המורה אם הגט הזה גט ויכולה להנשא בו כיון שלא נתיחד עמה בפועל או אי אמרינן מאי הוה ליה למעבד לא היתה העכבה אלא מצדה: גם לעיין מר בתשובת החכם כמה"ר יעקב בי רב נר"ו שהשיב בענין זה וכתב ששמע שנסתפקו חכמי המקום בדבר והוא תמה ואמר כי לא ידע במה נסתפקו בזה והדבר ברור שהאשה הזאת מגורשת גמורה בלא שום ספק וצריכין אנו למכריע: תשובה עמדתי על תשובת החכם השלם נ"ר וראיתי שכתב בתחלת דברי פיהו וראש מיטב מענהו: כי אולי נסתפקו חכמי המקום לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה שהוא התנה שאם יתיחד עמה בפני עשרה לא יהיה גט הא בפני שנים יהיה גט ובכה"ג הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דאפילו לא נתיחד עמה אלא בפני שנים ואפילו יותר עד תשעה לא הוי גט דחיישינן שמא קדשה קדושין שניים וכדאמרי' בפרק מי שאחזו ת"ר ראוה שנתיחדה עמו באפלה: ומסקנא דגמר' אלא אמר רבא ה"ק רבי יוסי אומר אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קדושין: ופרש"י ז"ל אף לא ראוה וכו' וכיון שראוה שנתיחדה עדי הייחוד הו הן עדי הביאה וכו' עד ונאמר שאם בזה נסתפקו לא נפקא לן מידי שהמתנה על מה שכתוב בתורה המעשה קיים והתנאי בטל ולא ימנע או נתיחד או לא נתיחד: אם נתיחד בפני עשרה מישראל ואפילו בפני שנים כבר הם קדושין שניים ואם לא נתיחד הרי לא קיים תנאו אם כן לא נפקא לן מידי אם יהיה מתנה על מה שכתוב בתורה או לאו אלא אם צריך קיום התנאי או תתגרש מיד ולמטה אכתוב בזה דעתי עכ"ל: והנה דפקתהו הבהלה להשיב ולא נתן לבו לידע מה פי' מתנה על מה שכתוב בתורה דודאי אף אם נניח שהתנה בפירוש ואמר דאם יתיחד בפני שנים יהיה גט והיה כתוב בתורה דהמתיחד בפני שנים לא הוי גטו גט בכה"ג לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכדאיתא בהדיא בפרק המגרש גבי על מנת שתאכלי בשר חזיר וכו' אמר רבינא כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי קא עקר כלומר שהרי מסר לה הקדושין והרי היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני על מנת שלא אתחייב בא לפחות מתנאי הקדושין האמור בתורה והוה ליה עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגי דלא תיכול חזיר לא תיכול ולא תתגרש: עד כאן: הם הכא נמי מי קאמר לא סגי דלא אתיחד אם אתיחד קאמר לא יתיחד ותתגרש: וידוע הוא דאין הגרושין מחייבין הייחוד כמו שמחייבין הקדושין העונה והכי איתא נמי פ"ב דנזיר אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה וכו' וכתבו שם התוספ' דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי: וכי אמר על מנת התנה על מה שכתוב בתורה: ובטל התנאי ע"כ: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות אישות וז"ל אמרו חכמים כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכו' עד כיצד כגון שקדש אשה על תנאי שאין לה עליו שאר כסות ועונה שאומרין לו בכסות ושאר שהוא תנאי ממון תנאך קיים אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והרי זו מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור את עצמך בתנאך וכן כל כיוצא בזה ע"כ: וכן כתבו המפרשים ז"ל: וכ"ש למאי דכתבו התוספות בשם רבינו אלחנן ז"ל בכתובות ריש פ' אע"פ דדוקא באומר אין לך עלי דין שאר כסות ועונה אז הוי מתנה על מה שכתוב בתורה אבל על מנת שתפטרי אותי משאר וכו' לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ופטור וכן על מנת שאין לך עלי אונאה על מנת שלא תשמטנו שביעית לא הוי מתנה אלא באומר על מנת שאין לך דין אונאה על מנת שאין לך עלי דין שמטה וכן על מנת שאין לך עלי דין נזק אבל למחול יכול למחול: ומלבד זה יש חילוק אחר בגוף הענין ימצא אותו המעיין בנקל כי אין צורך באורך: הילכך לא שייך בכה"ג מתנה על מה שכתוב בתורה וזיל קרי בי רב הוא: וכ"ש דאפילו אי הוה שייך למימר בהא מילתא מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שחשב הנה בתנאי לא זכר שנים או יותר