מהר"ם אלשקר נ

מהם היוצא מתורת שני כתובים הבאי' והא לא הוו אלא כתוב חד דלא מצי חד גמיר מחבריה וכו' ועתה פקח עין שכלך וראה אי קפידנא אדינא או אשמא: ואם יסתפק בדבר זה שום בעל שכל מעולם: ומכל מקום תנוח דעתך שהנחת דעתי בדבריך אלו שכתבת בציור הקושיא שכתב כ"ת וז"ל דהיכי אמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים לומר דאין מלמדין דהא ככתוב אחד הן ויהיו מלמדין ע"כ: והנה באת אל המכוון בלא כונה ובלא אותן הקפות וגלגולין ואם יסכים לב כ"ת עם מה שכתוב עתה אצבעותיך ודאי דהן הן הדברים שכתבנו בציור הקושיא אליבא דמ"ד מותרין: ודוגמתה קא מקשו אליבא דמ"ד אסורין: והנה זכינו עתה לדין מפי כ"ת דלפי דבריך אלו אם תעמוד בהן לא נשאר שום הפרש בין דילי לדילך אלא דאנן מפרשים דקא מקשו אליבא דמ"ד אסורין וכ"ת מפרש דקא מקשו אליבא דמ"ד מותרין: אבל בציור הקושיא הכל דרך אחד וענין אחד: אלא שנתתי אל לבי וראיתי שלא כבשת יצרך מתאות הקנטור לומר דברים אלו ולהודות על האמת בציור: קושית התוספות אלא אחר שכפית פסכתר על דברי והוצאת אותן ממשמעותן ופירשת בהן דאשמא קפדינן ואחר כך כתבת כך כדי שלא יראה שהסכים כ"ת לדברי וזו אינה תורה: עוד כתב כ"ת דאם תסתיים הקושיא בדרך זו המשיב דסוף סוף לא הרוחנו דבר בצריכות זה דלא מצי ללמד לעלמ' משיב כהלכה הוא וקושיין לאו כדקימא קימא וכו' ע"כ: וכבר כתבתי דהקושיא תסתיים כך למאן דאמר חליפי חליפין מותרים ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין: אבל תשובה זו לאו כהלכה היא ולאו מילתא היא כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה דאנן מאי הוה קשיא לן כפי מה שכתב עתה כ"ת דהיכי אמרינן דהוו שני כתובים הבאים כאחד לומר דאין מלמדין והא לא הוו אלא חד כיון דצריכי ואמאי אין מלמדין: ואתא תירוצא דילך על זה דאפילו חד לא הוו דלא מצו לאגמורי ולא מטעם שני כתובי' הבאים כאחד אלא משום דלא שייך בהו לימוד וכו' ולפי זה אינם לא שנים ולא אחד דע"כ הצריכות בטלה אותן מתורת שני כתובים הבאים כאחד וכ"ת ביטל אותן אפילו מחד והשתא לעולם תיקשי לך שפיר דהיכי מוקמי להו בגמ' בתורת שני כתובים הבאים כאחד לומר דאי לאו דהוו הכי ואין מלמדין הוה גמרי' מיניהו והא בלאו הכי לא גמרי' מיניהו דהא לא שייך בהו לימד כלל וזה פשוט וברור לכל מבין ויודע גדר הדבור האנושי דהתם לא בטלו מהם כח הלימוד משום דלא שייך אלא משום שני כתובים הבאים כאחד וכיון דצריכי ע"כ דלית להו תורת שני כתובים הבאים כאחד שלא ללמד אלא דין כתוב אחד ואת אמרת דאפילו דין חד לית להו איני יודע מה סברא היא זאת להוציאה בפה וכ"ש לרשום אותה בדיו: וכן למ"ד התם נמי דמלמדין תקשי טפי דע"כ דחשיב להו שני כתובי' אלא דס"ל דמלמדין ואצטריך הוא למעוטינהו: ואי לא שייך בהו לימוד היכי מלמדין: ומה שדחית בקש ואמרת דלמ"ד מלמדין ילפי' מההוא דמסתבר טפי וכו' יבואו בו הדברי' בסמוך בס"ד: ומה שכתב כ"ת על דברי שכתבתי שם ז"ל ועוד תמיהא לי טובא דהא האי תנא דשקלינ' וטרינ' אליביה איהו גופיה סבר דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין ולעולם הוה ילפינן מהני תרי קראי לעלמא אי לאו מיעוטא וכו' וכתב כ"ת על זה וז"ל מה שהניח כ"ת דהאי תנא דשקלינן וטרינן אליביה סבר מלמדין הוא לפי שטתך דמשוית להו לתוספות טועים: וכבר נתבאר דאין הדבר כן אלא למ"ד חליפי חליפין מותרין קא מקשו בתוספות דמנא לן הא נימא חליפי חליפין אסורין כפשטיה דקרא וכו' ומיעוטא דהוא לערלה וכלאי הכרם ע"כ דבריך: ורואה אני עתה כי לא היו פיך ולבך שוין כשכתבת אותן דברים של מעלה בציור הקושיא כי חזרת עתה להקפות ראשונות: גם בעיני יפלא כי תשובה פעם שנית לומר כי עשינו לתוספות טועים: לא אליכם כל פותחי ספר סכלים ומשכילים פתאים עם חכמים הביטו וראו מי הוא זה שעשה אותן טועים: ורוח רועים: ותלה במלתיהו כמה בוקי סריקי והפך את דבריהם מן הקצה אל הקצה וקא מהדר לדחוק השמועות ולבנות בהן על המים מגדל: ולהכניס ים אוקיאנוס בגרגיר חרדל: ורוצה אני עתה להאריך ולכתוב דבריהם שכתבו פעם אחרת ולכתוב אלו הדברים שפירש בהן כ"ת בסמוך להן כדי שיראו הרואים ויבינו השומעים אם דבריך אלו ניתנו ליכתב או לא: כתבו התוספות בפ"ר ישמעאל דהוי צורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד: תימה הא אין שניהם שוין דצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין: ושביעית אחרון אחרון נתפס והשאר מותרין: וא"כ הוי כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה ע"כ: ופי' כ"ת בדברים אלו אותו הלשון הכתוב לעיל זה לשונך דמנא לן דחליפי חליפין מותרין נימא דאסורין כפשטיה דקרא והיית חרם ומיעוטא לערלה וכלאי הכרם ע"כ: ועתה הפוך בהן והפך בהן אלו עם אלו ותראה אם יש לכתוב דברים אלו על ספר ואם ראוי לכותב אותן לומר עשיתם לתוספת טועים: ולא יחוש לשומעים: וחי האהבה אם היו דברים אלו נכתבים מיד זולתך לא הייתי מעמיס על קלמוס להשיב עליהן דדמי בעיני לחוכא ואטלולא: ואני תמיה ותמיה ותמיה איך לא נתקררה דעתך בהכרעת התוספות עצמן בקדושין שהקשו אותה בפי' למ"ד אסורין והקשו גם כן למ"ד מותרין וגם לא בהכרעת הרא"ש ז"ל דכתב נמי שם בפי' ולמ"ד נמי התם חליפי חליפין אסורין אכתי לא דמו וכו' ולא בהכרעת הרב נמי שהקשה אותה בע"ז למ"ד אסורין ולמ"ד מותרין דוגמת מה שכתבו התוספות והרא"ש ז"ל בקדושין כמו שכתבנו דבריהם למעלה באריכות: ואם בודאות צריכין כך עם כ"ת מה נעשה בספיקות: וכבר ביארנו בכמה מקומות דהתוספות בע"ז הקשו אליבא דמ"ד אסורין ותפשו הדבור וקשרו אותו ביסוד הענין ועקרו דהינו מאי דאמרינן התם דהוו להו צורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד והקשו דלא הוו הכי דאין שניהם שוין וכו' והיינו דלא זכרו לא מלמדין ולא אין מלמדין אלא עיקרא דמילתא דאמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי משום דלא דמו: וכבר פירשנו שם מ"ט הקשו ושמו ההבדל אליבא דמ"ד אסורין: ואיפשר לומר נמי דהקשו אליבא דהלכתא דסבירא להו דחליפי חליפין אסורין והיינו דקא מקשו בקדושין ברישא אמ"ד אסורין: אבל הר"אש ז"ל נקיט לה בהפך דברישא הקשה אמאן דאמר מותרין כמילתא דפסיקא ליה דהלכתא הכי ונראה טעמא דידיה משום דמאן דאמר מותרין סליק טעמיה כמ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וקי"ל הכי דהוי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים וכמו שכתב הרמ"ה ז"ל: ולמען בריתך אעלים עיני ממה שכתבת בתחלת דבריך בענין זה דבהאי טעותא קפחתינהו לתלתא מרבנן וכו' וקבל בה השתיק' במקום תשובה: עוד חזר כ"ת לתרץ על נקלה קושיא כראי מוצק חזקה וכשמיר חזק מצור: תבוא מפניה במצור: למען תצדק בדבריך: דהר גבוה ותלול: תמס יהלוך כמו שבלול: דקא מותבינן עלך היכי קא מצינן למיגמר מהני תרי קראי למ"ד מלמדין כיון דלדידך לא שייך בהו לימוד כדאיתא שם בתשובתי: וכ"ת השיב על זה דלמ"ד מלמדין ילפינן מההו' דמסתבר טפי כדהוה ילפינן תפלין ממזוזה וראייה מהקהל וכו' ואע"ג דהא מילתא אינה כדאי להשיב עליה דמצדה תברה במאי דכתב כ"ת בדהוה ילפינן תפלין ממזוזה וראייה מהקהל והנה הביא כ"ת העזר כנגדו וחובתו בקלמוסו דהא לא ס"ד התם למילף ראיה מהקהל אלא משום דכתיב בהו ראיה ראיה: וגבי תפלין משום דאיתקוש אהדדי כדאיתא בהדיא פ"ק דקדושין וכבר דברנו בזה מה שיש בו די דכיון דצריכי קראי ע"כ דלית בהו תורת שני כתובים הבאים כאחד וא"כ מאי אולמיה דהאי תנא מהאי תנא ואמאי לא גמרינן נמי להך תנא מההוא דמסתבר טפי וכ"ת מצמצם לאחד ומוותר לאחד וזו אינה מדה: וגדולה מזאת ראתה עיני שכ"ת כתב דלדידיה כל כתוב בפני עצמו הוא דלא הוזקקנו להצריכם וכו' ולאידך תנא נמי אמאי לא הוי כל כתוב בפני עצמו כיון דצריכי וכ"ש דמאי דקאמרת דלא הוזקקו להצריכם איני יודע מה אתה שח דאי על התוספות דבריך אדרבה דלמ"ד מלמדין הצריכום הכא והתם הצריכות לתרווייהו: ועמל הוא בעיני להטריח שכלי ויד קלמוסי בדברים כאלו וכ"ש בדברים שבאו שם אחר זה דלא ניתנו ליכתב דכ"ת עושה כללים ומניח הנחות מסברתו הפך הדין והמוחש וראוי לקצר: עוד כתב כ"ת דהני קראי לא שייך בהו צד השוה כדי למיגמר מיניהו וסתרת דבריך שכתבת בכתבך הראשון וז"ל וכי תימא נילף ממאי דשוו תרווייהו דהיינו לאסור את האחרון זו אינה תורה דאין לימוד לחצאין ע"כ: משמע דאי לאו דאין לימוד לחצאין הוה ילפינן בצד השוה והיינו דאמרי אינשי בכפא דחק נגרא ביה נשרוף חרדלא וכל שכן דאף לפי שטתך שפיר שייך הכא מצד השוה דעל כרחך חליפין ראשונים בלבד לעולם אסורין בין למר בין למר ואפי' אם נשתנה הדין במחליף פעם אחרת או פעמים זהו נושא אחר שחזר והחליף הראשון חליפין אחרים ולפי זה יהיה הצד השוה לאסור כל חליפין ראשונים דאם יתחלפו פעם אחרת הוו להו חליפין שניים וישתנ' בהן הדין כדאמרן וע"כ כיון דאשכחן בהו שום צד שיהיו שוין בו שפיר קרינן ביה צד השוה ואף על פי שיתחלף הדין בחילוף הנושאים מכל מקום אותו צד שוה הוא בהן: ועוד אכתוב בזה בס"ד: וכל הכתוב בזה הוא כפי דרכך כי לפי האמת אין צורך בכל זה כלל: עוד כתב כ"ת על מה שהשבתי עליך זה לשוני: עוד כתבת דאין לימוד לחצאין וכו': ואנן אין הקש למחצ' ואין ג"ש למחצה מצינו ואין למוד לחצאין לא מצינו ואפי' למחצה גבי בנין דמה מצינו לא מצי' ע"כ דברי שם: ועתה חזר כ"ת לכתוב ואיני יודע במה תפסני כ"ת במאי דקאמר ואנן אין הקש למחצה מצינו וכו' ולכאורה נראה שכ"ת רוצה לומר שלא אמרו כן אלא בהקש וג"ש ולא בשאר מדות וכו' עד ואם לזה כיוון כ"ת לא כיון יפה: עוד הוסיף כ"ת לכלול כללים ולהביא דין דון מינה ומינה ועל שתי תיבות הללו שכתבתי כתבת עלה אחד מלא על כל גדותיו: והאמת אין אלו אלא דברי תימה שני דברים כשמש בצהרים ברורים: צריכין כל כך לפני לפני' וחדרי חדרים: ואתה דע לך שתפסתיך בשתים בדבר הלמד: והן אתה תפוס ועומד: תפסתיך מצד דקדוק הלשון שהיה ראוי לחכם שכמותך לדקדק בדבריו ולכתוב למחצה דמי סני ליה לישנא דרבנן דאמרי למחצה וכ"ש במקום שמלת לחצאין תתפרש למינים שונים ונראה כאלו כ"ת עושה כלל אחר מחודש מעצמו: גם תפסתי לכ"ת מצד הדין: דאפי' אי הוה אמרת אין לימוד למחצה כלישנא דרבנן לא אשכחן כה"ג אלא גבי הקש וגזרה שוה אבל בבנין אב דמה מצינו לא מצינו ואפי' גבי ג"ש דאתאמרא בגמרא בהדיא אין הדבר ברור אי הוי