מהר"ם אלשקר מט

שני כתובים הבאים כאחד בשלמא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הא קמ"ל דאין מלמדין: אלא למ"ד מלמדין לישהיק מיניה דבין כתוב חד ובין שני כתובי' מלמדין ובכל שני כתובים הבאים דעלמא לא תיקשי להאי תנא דליכתוב חד ולישתוק מאידך דמילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא וכדברי הר"ר שמשון ז"ל: אבל בנדון דילן דקראי כתי' בצורת כוכבים ומזלות ושביעית ואין המקרא חסר כלום לא בדיני צורת עובדי כוכבים ולא בדיני שביעית יתורא דכי חרם הוא לשוויינהו תרי קראי למה לי ומאי נפקא מינה ע"כ: ונפלאתי הפלא ופלא אמאי שבקת לתוספות שתרצו בה כך וקא מקשית עלן וכי משוא פנים יש בדבר ולא מסתייך באותן הקפות דלית להו עיקר כלל ולא במאי דקאמרת נמי דהתוספות לא השיבו אלא אליבא דמ"ד אין מלמדין ומשום דלא חשו ולא הוצרכו וכו' דאע"פ דלא השיבו לא בעבור זאת יעתק קושי הענין ממקומו אם יש בו קושי דהא בהדיא כתבו שם דרך כלל ז"ל וי"ל מדכתיב והיית חרם כמוהו ש"מ דלדרשא אתא לומר דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד נינהו ופשוט הוא דלית לן לאיתויי סכינא חריפא למיפסק בינייהו לומר שלזה הוו שני כתובי' הבאים כאחד ולא לזה דהא לתרווייהו מוקמינן להו בגמ' הכי והתוס' נמי מקשו בה אליבא דתרווייהו וא"כ אמאי לא מקשית עליהו והוי עדיף טפי: ואיכא למימר בתירוצא דע"כ יתורא דקרא הוא דמשוי להו הכא שני כתובים הבאים כאחד דבלאו יתורא הוה ליה מקרא חסר שלא כדבריך דהוה אמינא דלגופיה איצטריך לאשמועינן חליפי חליפין ולאו שני כתובים הבאים כאחד נינהו: אבל השתא דאתי יתורא איצטריך חד לגופיה וחד לשוויינהו שני כתובים הבאים כאחד לענין תפיסת דמים כדאמרן וא"כ שפיר נמי אמרי' הכא טרח וכתב לה קרא כשאר שני כתובים הבאים דעלמא דקאמרת ועוד דלמ"ד מלמדין מהני יתורא לשוויינהו שני כתובים הבאים כאחד כדי למילף מיניהו בהצד השוה שבהן ולא מחד קרא בלחוד דלא ידעי' מהו מיניהו נילף דהא אינן שוין ואצטריך קרא למעוטי ערלה וכלאי הכרם אפי' מהצד השוה וכ"ש דאי הוה ילפי' מצורת כוכבים ומזלות בלחוד הוה אמינא דלא אתי מיעוטא דערלה וכלאי הכרם אלא מחליפי חליפין ותו לא: הילכך אהני לן יתורא לשווינהו שני כתובים הבאים כאחד למ"ד מלמדין כי היכי דניליף מיניהו בהצד השוה וא"א לשני כתובים הבאים כאחד בלא הצד השוה שלא כדבריך וכדבעי' למימ' קמן: ומה שכתבת דהתוס' לא השיבו אלא למ"ד מותרין דהיינו מ"ד אין מלמדין אף על גב דכך נר' לכאורה מ"מ כדמעיינת בה שפיר אשתכח נמי דקא מתרצי אתרווייהו כי היכי דקא מקשו אליבא דתרווייהו ופי' דבריהם דבין למ"ד חליפי חליפין אסורין בין למאן דאמר מותרין אייתר להו קרא להאי דרשה דהא סתמא קאמרי' הכי בין למאן דאמר אסורי' בין למאן דאמר מותרין: ובתר הכי אתרו דאיכא למימר למ"ד מותרין דאצטריך לגופיה לאשמועינן דחליפי חליפין מותרין דהא מכמוהו נפקא וגבי אסורין לא אצטריך ליה למימר הכי משום דבהדיא אמרי' בפרק ר' ישמעאל דטעמא דמ"ד אסורין משום דאמר קרא והיית חרם כמוהו והאי טעמא לא נפקא אלא מוהיית כמוהו דחרם לית ליה הכא משמעותא כלל ואייתר ליה להאי דרשה גופה ואפי' אי בעית אימא דקא מתרצי לה. אליבא דמ"ד מותרין בלחוד היינו משום דלדידהו כולה סוגיא דקדושין אתיא כותיה ולפי' קא מתרצי לה אליביה וזה הפך מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דכולה סוגיא דהתם אתיא כמ"ד אסורין וכדבעינן למימר בחתימת דברינו בס"ד: ומ"מ כבר תרצנו אותה בתשובתינו אליבא דתרווייהו ועשינו בה כל חלקי האפש' ואעפ"כ לא נתבטלו דברי התוס' ברוב כדקאמר דדבר המעמיד אין לו בטלה עלמי': ואין צורך באורך: עוד כתב כ"ת וז"ל גם על מה שכתב כ"ת בתחלת התירוץ יש קושיא זו וכו': וכבר השבנו למעלה על דבר זה: עוד הוסיף כ"ת לומר על מאי דאמרי' התם דלמ"ד חליפי חליפין אסורים ליכתוב רחמנא והיית כמוהו וכתב דאי הוה כתיב כמוהו הוה אמרי' חליפין ראשונים ותו לא: כ"ש דכמוהו לא משמע אלא פעם אחת ע"כ לשונך: והוא מן המתמיהים דדברים אלו הן לדברי האומר חליפי חליפין מותרין אבל למ"ד אסורים דמיירי אליביה לא דאיק אלא מוהיית כל מה שאתה מהיה ממנו כלומר בכל פעם ופעם הוי כמוהו כדאיתא בפרקין דצורת כוכבים ומזלות בהדיא וכדאמרינן לעיל אבל מ"ד מותרין לפי דברי התוס' מדקדק מכמוהו כדקאמרת שאינו עושה כמוהו אלא פעם אחת כמוהו וכ"ת לא שת לבו גם לזאת וערבבת לנו הסברות וקא רמי' מדיוק' דגברא לגברא: ומכל מה שכתבנו תבין דחרם קמא מיותר שלא כדבריך: עוד כתב כ"ת ולפי דעתך יקשה עין ימיננו על תירוץ התוס' שהן מחלקין כרצונם למ"ד חליפי חליפין מותרין דיתורא דחרם לשוויי להו שני כתובים והוא למעוטי חליפי חליפין ומאן פלג להו דנימא איפכא יתורא דחרם לע"ז גופה לאסור חליפי חליפין דמנא להו בשרו ומיעוט דהוא למעוטי ערלה דהא עדיפא טפי חדא דכל היכא דאיכא למדרש בגופיה דקרא עדיף טפי וכו' ואתה עיין ימיננו ומשא נפשנו למה כתבת בשמם דבר שלא כתבו והנה הסלא כתבו גבי הכא מיעוטא דהוא כלל אלא כך כתבו דליכא למימר דאיצטריך והיות חרם כמוהו לגופיה לאשמועי' דחליפי חליפין מותרים דהא ידעינן מדכתב כמוהו שאינו עושה כיוצא בו אלא פעם אחת ע"כ: ואם זינך עלך ספרם כאן מיהו מ"מ אפשר לדקדק כפי דבריך אלו דהתם פרק ר' ישמעאל איתא בהדיא דמ"ד חליפי חליפין מותרין נפקא ליה ממיעוט' דהוא וא"כ תקשי כפי דעתך הא דאמר' אבל תשובתך הנה היא בפי קלמוסך ובעקיצ' תואנותך שכתבת דכל היכא דאיכא למדרש בגופיה דקרא טפי עדיף והכא נמי גבי הוא כיון דאית לן למדרשיה למיעוטא דחליפי חליפין עדיף טפי מלמדרשי' לד"א דהיינו ערלה וכלאי הכרם וכ"ש ומיעוט' דהוא דאיק טפי למעוטינהו מחרם לרבותם דהיכא רמיזה: עוד כתב כ"ת ולדידי ניח' כי זו היא קושית התוס' בשמעתין פר' ר' ישמעאל וכו' ודאי דמאן דקאמר כי הא מילתא לא חש לקמחיה ואין כ"ת רואה כי אתה מתהפך בציור הקושיא הזאת לכמה גווני' שוני': והיא פשוט' ואינ' צריכ' לפני': ומי הוא זה ואי זה הוא שיעלה על דעתו כי זו היא קושית התוספות דפרק ר' ישמעאל: עוד כתב כ"ת כדי לחזוק דבריך אלו זה לשונך: ואל תשיבני שהיה להם להקשות זאת הקושיא שם פרק האיש מקדש וכו' ובהא מילתא ודאי שפיר קאמרת דהאי קושיא דידך לא הקשו אותה לא בפרק האיש מקדש ולא בפרק רבי ישמעאל ולעולם לא עלה על דעתם דבר זה בשום מקום אבל הקושיא על פי האמת הקשו אותה בפרקין וגם בפרק האיש מקדש אלא דבפ' האיש מקדש הקשו אותה אליבא דמ"ד אסורין ואליבא דמ"ד מותרין כדפרישנא וכמו שגלוי וידוע לבעלי העיניים: עוד כתב כ"ת ותמהני מכ"ת שנתעורר לחלוף הסוגי' ולא שת לבו גם לזאת: כי דברי התוספות שם לפי אותה סוגיא וכו' ותמה על עצמך מה חלוף סוגיא שייך למימר בהא מילתא ומה מציאות יש לדברים אלו דאף אם יהיו הסוגיות מחולפות ויהיו העניינים שונים. לכמה מינים בהא מילתא לית בה חילוף כלל דבסוגין דצורת כוכבים ומזלות קא משוו להו בתורת שני כתובים הבאים כאחד ובקדושין נמי משוו להו הכי: וקא מקשו התוס' הכא דהאי כללא בדותא היא דמאי שני כתובים הבאים איכא דהא לא דמו ולא הוו אלא חד והכי נמי מקשו בקדושין בפירוש אלא דהכא כתבו ההבדל שיש ביניהם אלא דמ"ד אסורין והתם אליבא דתרווייהו: אף יש מן המפרשים ז"ל דקא מקשו נמי בסוגיות דצורת כוכבים ומזלות אליבא דתרווייהו וכבר באנו בדברים של מעלה המבוארים כשמש ועל השנות החלום נשנו הדברים הגם הלום: עוד כתב כ"ת ואחר שנתברר שאין הקושי' כאשר סיים אותה כ"ת גם התירוץ אינו מספיק כפי הקושיא וכו' עד ובין כך ובין כך נקי אני מכל תרעומותיך ידידינו אחת לאחת מהמונם לא אחת: ואולם הר גבוה ותלול: אשר הציב כ"ת לנגדי בשכלו הזך והצלול: תשוב תתפלא בו עת בו דברי תמס יהלוך כמו שבלול ע"כ דבריך: ומי לא ידע בכל אלה כי כ"ת הרים עוקר: וכל תכלית הוא חוקר: ואולם הר נופל לא יבול: ושלמת השמש מי זה יחבול: שבתי וראה עת בא דברי כ"ת והנה אין להם לא מצר ולא גבול: כי הפכנו בהם ועלינו מן התיכונה אל השלישית בלול ומצינו עליות ברמה בנויות כפין על גבי כפין ותחתיהן חלול: יראה אותן מי שעיניו כהות לבנות ובהן דוקין או תבלול: גם כי יראה בהקדמות המופת כי אחר העלה ימשוך העלול: וכבר הרחבנו הדבור בזה והעלינו כי הקושיא כאשר סיימנו והתירוץ כאשר תירצנו: עוד כתב כ"ת כדי להעמיד התירוץ שתרצת בכתבך הראשון בקושיין דצורת כוכבים ומזלות וז"ל אומר אני דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין כי צריכי מלמדין בצד השוה וכו' ע"כ: וכלל לנו כ"ת בזה כמה כללים וכמה עניינים ללא צורך וכאלה רבות עמך שם להוכיח משפטיך אתה חרצת דלא שייך למגמר מהנהו תרי קראי ואפילו אחר הצריכות והיה די לזה בשתי שורות החיצונות שהן התחתונות שכתב כ"ת בכתבו הראשון או בכדומה להן כי ברוב דברים כח האמת לא יחדל: ולשון היושר לא ידל: עוד ראיתי כי כלל שם כ"ת כמה כללים מהוראת שכלו וסברתו גם כי תאמר דלא שייך למיגמר מהאי תרי קראי ואפי' בצד השוה משום דלית בהו צד השוה הפך מה שכתבת בכתבך הראשון שכתוב שם דאלמלא דאין למוד לחצאין הוה ילפינן מהצד השוה שבהן דהיינו האחרון הנתפס ולא נתן כ"ת לבו להסכים דבריו אלו עם אלו וכבר נדרנו לכ"ת שלא לחטט אחר פרטי דבריך: ועוד אכתוב בזה בס"ד: עוד חתם כ"ת דבריו באמרו ועתה אבי ראה גם ראה איך נעקרו כל קושיות כ"ת מעיקרן וכו' ע"כ: ואנן מילי יתירי וחסירי חזינא ועקירה והנחה לא חזינא ולעולם קושייתא דילן כדקיימי קיימי וככחן אז יפה כחן עתה: והלואי שהיינו נשארין עם אותן קושיות בלבד ולא היה נתוסף לנו כהנה וכהנה וכהנה: עוד חזר כ"ת על כל אחת ואחת והבאת דברי שם כצורתן עד הסוף וכתב כ"ת וגם בזה אין כ"ת מסיים קושית התוס' כהוגן כי אין הקושי' לא בשמועתנו ולא בפרק האיש מקדש דהיכי מוקמינן להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד דלאו אשמא דשני כתובים קפדינן אלא אדינא קפדינן דהיכי אמרינן דהוו שני כתובים הבאים כאחד לומר שאין מלמדין דהא ככתוב אחד הן ויהיו מלמדן ע"כ: ודאי דהתאוה שיש לכ"ת להקשות היא סותמת בפניך מעייני המשפט והאמת ולמה כ"ת תולה בדברי דבר שלא אמרתי ולא עלה על דעתי ולמה ומדוע לא שמת לבך למה שכותבת יד ימינך בלשוני זה עצמו דהיכי מוקמי' להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד ואינן כך דהא לא מצי חד גמיר מחבריה עכ"ל: וידוע לכל פותח ספר: ונותן אמרי שפר: דתורה לחוד ושמא לחוד: וכבר נתבאר בדברוני דקא מקשו דהיכי קא מוקמינן להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד לדון