מהר"ם אלשקר מח

עוד כתב כ"ת דלמאן דאמ' חליפי חליפין מותרין קיימין ואליביה הקשו בתוס' וכו' עוד כתבת שם ז"ל אבל קושית התוס' לבטל דברי האומר חליפי חליפין מותרין דלא קמא ליה הך שריותא אלא בתר דדריש כי חרם הוא למעוטי חליפי חליפין בצורת כוכבים ומזלות וסבר דלמעוטי ערלה כלאי הכרם לא צריך מיעוטא משום דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאי' כאחד הם דפשיטא ודאי דאי הוה צריך מיעוטא לערלה וכלאי הכרם הוה דרשי' מיעוטא בהו: וממילא מיתסרי חליפי חליפין בע"ז ועל זאת הנקודה מקשין התוספות דלעולם חליפי חליפין אסורין דהכי קיימא לן השתא ושביעית אחרון אחרון נתפס ואם כן הוו להו כתוב חד ואצטריך מיעוטא דהוא לערלה וכלאי הכרם וחליפי חליפין באיסורייהו קיימי ומנא לן דשרו: זו היא קושית התו' בפרק רבי ישמעאל עד כאן לשונך: עוד כתב כ"ת דאגב חורפיה דמר לא דק בהא מילתא עם רוב פשיטותה: עוד הוסיף כ"ת שנית ידו לכתוב דהיה הגורם לנו לזה כי תפסתי השני דבורים כאלו בחדא רוקא תפו והא ודאי ליתא דבכל מקום מקשין התוספות על עיקר השמועה וכו' ע"כ: העבודה איני יכול להלום את דבריך אלו בפי' קושית התוספות ולא להגביל אותן כדי להשיב עליהן וברי לי כי כשכת' כ"ת כתבו הראשון לא עלו על דעתך דברים אלו ואפילו במחשבה כדמוכח שם בדבריך אלא שעתה דפקתך הבהלה להשיב והחלפת השטה ועשית מההעדר קנין: ונטשת יסוד הבנין: וכמה תמיהות קחזינא הכא חדא דקאמרת דלא מקשו התם אעיקרא דכללא דאמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי כדמפורש שם בבירור שאין אחריו בירור וכמו שהקשו אותה הרבה מן המפרשים ז"ל וזהו היסוד והציר שסובב עליו כל זה הענין: ועוד דקאמר' דלא מקשו אלא לבטל דברי האומר חליפי חליפין מותרין הפך המוחש והמורגש שהם אמרו חליפי חליפין אסורין וכו' וכ"ת דוחק לומר דקא מקשו אמותרין: ולדידך הוה להו למימר דצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין מותרין ושביעית האחרון נתפס כיון דלמ"ד מותרין נמי לא דמו אהדדי ואית להו האי צריכות וא"כ אמאי שבקו להקשות לו מצריכותא דיליה וקא מקשו ליה מההיא דמ"ד אסורין וזו דרך ישרה וברור' ואף לפי שטתך: ואיני יודע מה מקום נמצא שם לאותן גלגולים ובלבולים ובמאי מוכחו דחליפי חליפי אסורין: ואיך תחייב דלא הוו שני כתובי' הבאין כאחד ממ"ד אסורי' למ"ד מותרי' ולא ראי זה כראי זה: וכ"ת עשה מערכה על הדרוש באמר' הכי סבירא לן השתא ושמת הדבר הנלמד הנחה מוסכ' כדי להקשות אמאן דאמר מותרין דאף לפום אורחא דילך לא ס"ד למימר הכי אלא בתר קושיין דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואצטרי' הוא למעוטי ערלה כדקאמר': ודברי' אלו אסור לשומען אף כי להתעסק בהן: ומבין ריסי עיני דבריך נר' דאף בגמר' יש לכ"ת שיטה אחרת לחול עליה דברים אלו שכת' כ"ת דבלאו הכי לית להו שום מציאות ולא שייכי כלל: וגדולה מזאת שמעה אזני ותבן לה מה שכת' כ"ת דאגב חורפין לא דייקנא בהנך מילי מעלייתא דילך: ומן הידוע דאגב חורפא שבשתא והיה הגורם לנו לזה כי תפסנו השני דבורים כאלו בחדא רוקא תפו והא ודאי ליתא וכו' עד הסוף גם קראת האומר דבר זה מפטפט כצפור דרור: ותחלת כל דבר אומר דאיברא ודאי דקושית צורת כוכבים ומזלות היא הקושיא בעצמה של קדושין ולא יסתפק בזה שום בעל שכל אלא דבקדושין הוסיפו בה חלק אחר: וראיתי לכתוב השתי לשונות כצורתן זה אצל זה כדי שיראו הרואים ויבינו השומעים דתרויהו בחדא רוקא תפו ובחדא זקיפא אזדקפו ובחדא גוונא אתקפו: וזה לשונם שכתבו בצורת כוכבים ומזלות שני כתובים הבאים כאחד: תימה הא אין שניהם שוין דבצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין עד סוף העולם: ובשביעית אחרון אחרון נתפס והשאר מותרין ואם כן הוי כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה וכו' ע"כ: ובקדושין כתבו תימה היכי הוו שני כתובים הבאים כאחד הא לא אתיא שביעית מצורת כוכבים ומזלות דאיכא למיפרך מה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסורה בהנאה ויש לומר מכל מקום ניכתוב שביעית וניתי צורת כוכבים ומזלות מינה וכו' ואם תאמר אי לא כתיב צורת כוכבים ומזלות לא הוה ידעינן דינא דילה שהרי אינן שוין דשביעית אחרון אחרון נתפס והשאר יוצאין לחולין ובצורת כוכבים ומזלות איכא למ"ד חליפי חליפין אסורין ואפילו למאן דאמר חליפי חליפין מותרין אכתי לא הוי דומיא דשביעית שהאחרון נתפס ע"כ ולא אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם קושיא זו דצורת כוכבים ומזלות היא גופה ההיא דקדושין שהקשו למ"ד אסורין או לא: ואם יעלם דבר זה מעיני כל חי מדבר והדברים ברורים דלא לאקשויי אמאן דאמר מותרין נחיתו אלא לאקשויי אעיקרא דכללא אליבא דמאן דאמר אסורין נחיתו דמשוו להו הכא והתם שני כתובים הבאים כאחד ולאו באים כאחד נינהו דהא כי אמרינן בעלמא שני כתובים הבאים באחד אין מלמדין היינו משום דמצי חד למיגמר מחבריה מבנין אב ומדטרח קרא למכתב תרויהו גלי לן דדוקא הני הוא דאית להו הך דינא אבל אחריני לא: ואלו הכא גבי צורת כוכבים ומזלות ושביעית אינן שוין דאלו צורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין ושביעית אחרון אחרון נתפס והקודמין לו מותרין ולעולם אי לא כתב רחמנא צורת כוכבים ומזלות לא הוה ידעינן דינא דילה: ואם כן מאי שני כתובים הבאים כאחד איכא הכא הא לא הוי אלא כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה: וכן נמי כתבה הרמב"ן ז"ל שם ז"ל והיכי הוו שני כתובים הבאים כאחד הא כל חד מיניהו אצטריך רחמנא למכתביה ע"כ: ובקדושין הוסיפו עוד להקשות לצד האחר למ"ד מותרין דאכתי לא הוו שני כתובים הבאים כאחד דלא דמו נמי אהדדי דצורת כוכבים ומזלות חליפיה מותרין ושבועות האחרון נתפס אף על גב דהוי חליפי חליפין ועוד דבצורת כוכבים ומזלות לעולם חליפין ראשוני' אסורין ושביעית האחרון נתפס והראשונים מותרין: וידוע הוא דקא מקשו שפיר אמאן דאמר אסורין דהא איהו קא מודה דשני כתובים הבאים כאחד נינהו אלא דס"ל דמלמדין וקא מקשו ליה דהיכי קא מודה דשני כתובים הבאים כאחד נינהו עד דאצטריך למימר דמלמדין הא לא הוו אלא כתוב חד ובלאו הכי מלמדין: ותרצו שם דלעולם שפיר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד מייתורא דקרא מדכתיב והיית חרם כמוהו וכו' וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בקדושין וז"ל ועוד דלא דמו צורת כוכבים ומזלות ושביעית אהדדי דשביעית אחרון אחרון נתפס ובצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין מותרין כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל ולמ"ד נמי התם חליפי חליפין אסורין אכתי לא דמי דשביעית אותו שלפני האחרון מותר: וצורת כוכבי' ומזלו' כולן אסורין: ולמאי דפרישי' לעיל ניחא דמצי למכתב בצור' כוכבי' ומזלו' חרם דמ"ש אפי' חליפי חליפין אסורין וכמוהו לא אצטריך למיכתב לחליפין ראשונים הילכך הוו להו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ע"כ: עוד יש מבעלי התוספות שכתבה נמי בפרק רבי ישמעאל גופיה בסגנון זה וז"ל תימה היכי הוו להו שני כתובים הבאים כאחד הא ע"ז חליפי חליפין אסורין עד סוף העולם למ"ד אסורין ולמ"ד מותרין אינה אוסרת אלא חליפיה בלבד ושביעית אחרון אחרון נתפס וכל החליפין שלפני האחרון מותרין ואי הוה כתיב חד מיניהו לא הוי אתי אידך מיניה ע"כ: ובודאי דבהכרעת הרב הזה היה די לנו להסיר כל טענות הקנטור ולא נטריח הקלמוס בדבר הפשוט כזה: הילכך קושטא דמילתא דקושין דע"ז היינו קושיא דקדושין אליבא דמ"ד אסורין ותו לא מידי: וכמה לא חלי ולא מרגיש מאן דקא מסיק אדעתיה דלמ"ד מותרין קא מקשו במאי דאמרי אסורין ולא שת לבו לדברי התוס' עצמן דאמרי ואפילו למאן דאמר מותרין נראה דקושיא קמיתא אמאן דאמר אסורין אף כי הרא"ש ז"ל ומן המפרשים כתבוה בפי' ובבירור: וכ"ש למאן דמקשה לה אתרוייהו בפרק רבי ישמעאל גופיה וכדכתבי' לעיל ודבר ידוע הוא דכי עקרי' להו מתורת שני כתובים הבאים כאחד יתבטל הדבר שהיה נמשך מהן בהיותם כך יהיה מה שיהיה דבעקירת השרשים יתבטלו הענפים הנמשכי' ובסור הסבה יסור המסובב וכי מתרצנ' להו מיתורא דקרא חזר הדין לאיתנו הראשון: ובר מדין ומדין אפילו כי מודינא דקא מקשו אמאן דאמר מותרין מה שאין הפה יכולה לדבר ולהכי נחיתו לבטל את דבריו כדקאמרת על כרחין דלא מוכחו הכי אלא מדלא הוו שני כתובים הבאין כאחד וכי אתית לתרוצי על כרחין דצריך להעמיד דלעולם שני כתובים הבאים כאחד נינהו הילכך כי מתרצנא להו מיתורא דקרא הדרינן לכללין קמא וחזר הדין למקומו יהיה מה שיהיה: וע"כ אפילו לפי שיטתך הנה קושין דצורת כוכבים ומזלות מתורצת באותו תירוץ שכתבנו מיסוד התוספות ז"ל: עוד חזר כ"ת לחלק בין הדברים הנמשכים מהשני כתובים הבאים כאחד דפרק רבי ישמעאל לדבר הנמשך מהם בפרק האיש מקדש דבפרק האיש מקדש עיקר השמועה מתניתין דתנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת וכו' עד תנוח דעתך ולא תפטפט ועל ידי כך עשה כ"ת הקושיות מחולפות וקורין לכיוצא בזה בעלי חכמת הדבור הויכוח המתוחבל כי הנחת העיקרים ורצית להתפס בענפים המסתעפים ואתה בחירי אותה נפשי אין אתה רואה שאף על פי שיהיו הדברים הנמשכים והענפים מתחלפי' ומשתנים לכמה גוונים משונים אין הקושיא הכא והתם אלא אחת לעקור הכלל דאמרינן הכא והתם דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי וכיון דלא הוו הכי נתבטל הדבר הנמשך מהם יהיה מה שיהיה כל אחד כפי מקומו כדאמרן לעיל ודבר זה מהמושכלות הראשונות וכבר דברנו בזה יותר מן הראוי: עוד חזר כ"ת לדקדק אחר התירוץ שתירצנו בה מיתור התוס' וכת' כ"ת דהתירוץ של קדושין אינו עולה לקושית צורת כוכבים ומזלות וכו': מאריה דאברהם מה זה הליבוט והחבוט כלום איכא קושיא הכא והתם אלא דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואם תתרץ במקום האחד דלעולם הוו להו שני כתובים הבאים כאחד מכח היתור או זולתו איך לא תתרץ במקום האחר ומה מציאות יש לדברים אלו וכ"ש דאף לפי שיטתך על כרחין דקושין דהכא והתם לא אתיא אלא באמצעות דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואם נעמיד דהוו שני כתובים הבאים מכח היתור איך לא תתורץ במקום האחר וכבר נתבארו דברים אלה בתכלית הביאור: עוד תמה כ''ת ג"כ על התירוץ ועל מה שהוספתי בו משלי ואמרתי דאייתר כי חרם הוא לדרש' דליהוו שני כתובים הבאים כאחד וכתב כ"ת כדי להבהיל השומעים זה לשונך ומאד אני משתומם על דעתך דעת קדושים איך צוה לאמונת עטו חוסן ישועות לכתוב כדברים האלה דאיכפל רחמנא לכתוב יתור כי חרם הוא לשוויינהו