מהר"ם אלשקר מז

שני כתובים הבאים כאחד אלא מטעמא אחרינא משום דאי אפשר לעשותם כתוב אחד ללמוד ממנו דלא שייך דמיהו נלמוד וכו': וכמו שכתבתם ונפל חברין בדרברבא דסוף סוף קושיין כדקימא קימא דמאי שני כתובים הבאים כאחד איכא הכא כיון דלא מצי חד למיגמר מחבריה וכל שכן שהוספת דאף לעלמא לא מצו לאגמורי ושלך גדולה משלהם שעקרת אותם מתורת שני כתובים הבאים כאחד ואמרת דלעולם לא מצינא למילף מינייהו ובר מדין ומדין תמיהא לי דהא האי תנא דשקליה וטרי' אליביה איהו גופיה סבר דשני כתובים הבאי' כאחד מלמדין ולעולם הוה ילפי' מהני תרי קראי לעלמא אי לאו מיעוטא דכתב בהו כדאיתא בגמרא בהדיא הכא ובפרק האיש מקדש ואי לא מצי' למילף מינייהו כדקאמרת היכי הוה ילפינן ואפי' להך תנא דאמ' אין מלמדין על כרחין אית לן למימר דס"ל למצי' דמילף מינייהו אלא משום דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד הוא דלא ילפינן לעלמא וזה דבר ברור ואינו צריך לפנים: עוד כתבת דאין לך לימוד לחצאין וכו': ואנן אין היקש למחצה ואין ג"ש למחצה מצינו ואין לימוד לחצאין לא מצינו ואפילו למחצה גבי בנין אב דמה מצינו לא מצינו: ואיכא לתרוצי בה דודאי שני כתובים הבאים כאחד נינהו בענין תפיסת הדמים ולעולם ליכתוב רחמנא שביעית ולא ליכתוב צורת כוכבים ומזלות וכי תימא דאצטריך לגופיה לאשמועינן דחליפי חליפי אסורין ליכתוב ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' והיית חרם כמוהו למאי אתא אי לאו דאייתר לדרשא לומר לך דצורת כוכבים ומזלות ושביעית הוו שני כתובים הבאים כאחד ולדידיה דהאי תנא אצטריך כי חרם הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם כדאמרינן בגמר' ולפום סוגיא דפר' האיש מקדש דקא ממעט ערלה וכלאי הכרם אליבא דמאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין דהיינו תנא דילן דס"ל חליפין אסורין מוהיית חרם כמוהו גופה: כל שכן דאייתר ליה כי חרם הוא למדרש דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד דנהי דאיצטריך למכתב והיית חרם כמוהו לאסור כל חליפין לא הוה צריך למכתב כי חרם הוא לומר שתופס את דמיו ואינו יוצא לחולין דהא משביעות הוה יליף שפיר הילכך לגבי הא הוו להו צורות כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד כדאמרן ולמאן דאית ליה חליפי חליפין מותרין נמי לא תקשי דאייתר ליה נמי חרם קמא להאי דרשא גופה: אי נמי דאייתר ליה כי חרם הוא נמי דלמעוטי ערלה וכלאי הכרם לא אצטריך להאי תנא דלדידיה שני כתובים המלמדין כאחד אין מלמדין ולמעוטי חליפין נמי לא צריך דמצי למימר דהא ילפי' לה מדכתב כמוהו משמע שאינו עושה כיוצא בו אלא פעם אחת והכי דריש שאתה מהיה ממנו הוי כמוהו כלומר פעם אחת כמוהו כמו שכתבו שם התוס' וכדמשמע התם בגמר' הילכך בין לסוגיא דהתם בין לסוגיא דהכא לתרויהו אייתרו קראי למדרש האי דרשא דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד לענין תפיסת דמים כדברירנא: מיהו איכא לעיוני אמאי קא דייקי' הכא בגוונא חדא והתם בגוונא אחרינא הכין חזינא לתרוצי בהא מילתא לפום מאי דנקיטנא מדברי התוס' ז"ל ולפום מאי דאתחזי לן לעניות דעתין כפי קוצר הזמן והיד ודאגת הלב וטרדת הרעיון והמחשבה וידעתי כי אין הקומץ משביע אבל אתה הידיד את המעוות ביושר שכלך תתקן ולכף הזכות תכריע: ישימך השם לראש וקמיך תחתיך יכריע: ונפש נענה עגונה מהוד התמונה ישביע: אשרי המחכה ויגיע: נאמן בבריתו: ומעוטף באהבתו: בטעם כעקר: משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר: אחר אשר כתבנו זה בכמה שנים באו לידינו תוספות הרא"ש ז"ל דפרק האיש מקדש וראינו כי הוא גם הוא תירצה בכה"ג מיתורא דקרא אלא דקא מייתר לי' כמוהו דכתי' התם והכל עולה לסגנון אח' וז"ל שם מכרן וקדש בדמיהן מקודש' מנא לן וכו' מדבעי תלמודא מנא לן משמע דאי לאו קרא הוה אמרינן מסברא שהדמים אסורין דהוי כאלו נהנה מן האיסור עצמו וקשיא לן מאי פריך ונילף מיניה אם כן לשתוק קרא מוהיית חרם כמוהו וממילא ידענא דכל איסורי הנאה דמיהן אסורין: ויש לומר דהך סוגיא אתיא כמאן דאמר דחליפי חליפין אסורין בע"ז והשתא פריך שפיר ונילף מינה דאי לאו נהי דמסתברא לומר דחליפי אסורי הנאה אסורין: חליפי חליפין לא מסתברא למימר: וא"ת והיכי ילפינן צורת כוכבים ומזלות להתיר שאר חליפין דילמא בצורת כוכבים הוצרך לאסור משום חליפי חליפין: וי"ל דתרווייהו כתיב בקרא והיית חרם משמע כל מה שאתה מהיה ממנו דהיינו חליפי חליפין וכמוהו משמע חליפין ראשונים הנחלף בו יהיה כמותו אלמא בשאר איסורין אפי' חליפין מותרין: צורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד אף על גב דשביעית לא ילפינן מע"ז דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסורה בהנאה מכל מקום כיון דצורת כוכבים ומזלות אתיא משביעית חשיב שני כתובים הבאים כאחד כדאמרינן לעיל בפרק קמא: ניכתוב רחמנא בהקהל וכו' מיהו קשה דאכתי אצטריך למכתב ע"ז דאי משביעית לא הייתי אוסר חליפי ע"ז בהנאה: ועוד דלא דמו ע"ז ושביעית אהדדי דשביעית אחרון אחרון נתפס ובע"ז חליפי חליפין מותרין כדאמרינן פרק רבי ישמעאל: ולמאן דאמר נמי התם חליפי חליפין אסורין אכתי לא דמו: דשביעית אותו שלפני האחרון מותר וע"ז כולן אסורין: ולמאי דפרישי' לעיל ניחא דמצי למכתב בע"ז והיית חרם דמשמע אפי' חליפי חליפין אסורין: וכמוהו לא איצטריך למיכתב לחליפין ראשונים הילכך הוו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין: עוד השיב אותי החכם ג"ר על הענין הנזכר לעיל וזאת תשובתי עליו: ל ראיתי והנה מנורת זהב כולה: ועל ראשה גולה: ונרותיה עליה: מאירים ומזהירים כלפידים בתוך הכדים: ובעמק השדים מרבדים: עשתה לה במגדל הפורח: מלוח עלי שיח: כמוץ אשר תדפנו רוח: בנוי לתלפיות: בראש הומיות: בעל פיפיות: בתושיות כזויות: מחוטבות בקרבות: הישרה יעקשו: ודרך הכבוש' ישבשו: מי יתן החרש יחרישו: ותהי להם לכסות עינים: ועריכת שפתי': כי לא עמדו על שרשי הדברים וטעמן: ולא ידעו אי זהו מקומן: ומרה דשמעתא עתה רוצה לכסות את השמש בכברה: וכופה עליו גיגית וקערה: ואם נשיב אליו כ"ש דמרחיק טפי מן השורה: ומוסיף לארוג רמות וגביש: עם קורי עכביש: מכח הסברא ובשבעים פנים משונים מבקש לטהר השרץ מן התורה: פעם הורס ופעם בונה: ובסלע המחלקות חונה: ולקול הגיגי אינו פונה: כאלו בלעגי שפה ובלשון אחרת אני עונה: שונה וחוזר: והשכל גוזר: כי לא יאות העלם העוני': ואטימת האזנים: מצעקת היושר ומתלונת הכושר: ומאונאת האמת: והעדו' על החי שהרגו המת: לכן אמרתי אם אטמון אמרי בחובי: זו דרך עוצב בי: ואתיצבה על מצפה לערוך כשחר מילי: וכולי האי ואולי: אוכל להציל את האמת העשוקה: מבולקה ובוקה: ולהחזיר האונאה לבעלים בפרטים ובכללים ודי לנו בהריסת יסודות הבנין: ובעיקרת שרשי הענין: ואם לא נדר למנין כי אם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ יארכו הדברים ויגע היד ותלאה המחשב' ויקוץ הרעיון וכח הדמיון: וזה החלי לעשות בס"ד: כתב כ"ת בתחלת דבריך: וראש מאמריך: זה לשונך: ראשונ' סיים כ"ת קושית התוס' במצריה על הדרך שהקשו אותה בפרק האיש מקדש אשר שמו תוספת בצריכות דשבועית מצורת כוכבי' ומזלות לא אתיא דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסור' בהנאה ונרא' שלא מצא כ"ת צריכו' שלם כדבור שבפרק רבי ישמעאל זולתו הצריכות ההוא וחיי ראשי אין הדבור חסר כלום דכיון דצורת כוכבים ומזלות ושביעית אין דיניהם שוין דבצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין לעולם ואין להם היתר ובשביעית אחרון אחרון נתפס ממילא איצטריכא ליה תרווויהו ואי כתב חד הוה טעינא באידך להשוותן וזהו שלא הזכירו בשמועתנו אותו צריכות דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסורה בהנאה דבלאו הכי נמי לא אתי חד מחבריה עדודבר זה פשוט לא היה כדאי לי לכותבו וכו': האמת בושנו מדברים אלו שכתב כ"ת בפתח דבריו: ובראש אמירי אמריו: וכמ' צדקו דברי כ"ת במה שכתבת דדבר זה לא היה כדאי לכתבו דודאי דברי' אלו לא ניתנו ליכתב אף כי לישא וליתן בהן: ולהשיב עליהן: ומי יתן ידעתי מי אמר לכ"ת שלא מצאתי צריכות שלם והנה הצריכו' שכתב כ"ת כתוב לפני והיא קושית התוספות עצמה שבידינו ובה שקלי' וטרי': עוד נשבע כ"ת בחיי ראשו שאין הדבור חסר כלום וכל אותן דברים שבאו שם: ועיקרן של דברים אף על פי שהן מבוארין בעצמן ונמקם עמם דאשכחן בגמרא דאמרי דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד והתו' תמהו משום דסתם שני כתובים הבאים כאחד כל חד מינייהו מצי למגמר מחבריה ואלו הכא לעולם לא אתיא שביעית מצורת כוכבים ומזלות משום ההיא פירכ' דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן היא חמור דאסור' בהנאה: ותירצו דאע"ג דלא ילפא שביעית מצורת כוכבים ומזלות מ"מ כיון דאתיא צורת כוכבים ומזלות משביעית דהוי חמור מן הקל שפיר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד בילפותא דחד מחבריה אע"ג דלא אתי חבריה מיניה: והדר אקשו דמ"מ אפי' צורת כוכבים ומזלות משביעית לא אתיא ולא משום קל וחומר אלא משום דלא דמו דאי לא כתיב צורת כוכבים ומזלות לא ידעי' דינא דילה וא"כ מאי שני כתובים הבאים כאחד איכא הכא הא לא הוי אלא כתוב חד וכו': כמו שמפורש שם והכא גבי סוגיין דפרק ר' ישמעאל כתבו התוספות הדבר בקוצר כמנהגם הטוב כשיבוא הדבר בשני מקומות או בג' לפעמים מאריכין במקום אחד יותר מאחר: ואנן כדכתיבנ' תשובה דילן בענין קושין דפרק ר' ישמעאל עוררנו שם על אותן דברים ופירשנו עיקר הדבר לפי דרכם ז"ל דמאי דקאמרינן בהא מילתא שני כתובים הבאים כאחד היינו על כרחין בילפותא דחד מחבריה דהיינו צורת כוכבים ומזלות משביעית ולעולם לא מצי למילף בגוונ' אחרינ' לא הכא ולא התם משום ההיא פירכא ואפ"ה קשיא להו ממקום אחר משום דלא דמו כדאית' התם: וליטעמיך הנה בקדושין נמי לא היה חסר הדבור כלום ואדרבה שיש שם יתרון בענין זה ועכ"ז נאמר שם בתוספות הצריכות ההוא וכל הקושי' במצריה ולא מסתייך במאי דאמרת ומיהו בהאי צריכות סגי לתרווייהו דכיון דסגי לתרווייהו לפום שיטתך ליסגי להו בהאי צריכות בלחוד כדאמרת בסוגיין דהכא דמאי שנא הכא מהתם או ממקומות אחרים אם היו באים נמי הדברים שם וכל שכן דאף לפי דרכך איני רואה שום מציאות בדברים אלו דאפי' יהיו שם כמה צריכות שלימות העושה פירכ' או צריכות אחד ממקום אחר כלום יש להשיג