מהר"ם אלשקר מו

בא על ידה הוה אמינא דנוטל: ומכופר נמי לחודיה לא אתיא דהוה אמינא דשאני כופר דלעולם הוי ראוי ולא אתי מיניה שאר ראוי קמשמע לן וכמו שדקדקו התוס' ז"ל: והכי נמי מוכח מהאי עובדא דפרק יש נוחלין ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי הוה ליה ברתה דהות נסיבא ושכיבת בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבת סבתא אתא בעל קא תבע וכו': כלומר זכות אשתו כאלו היא קיימת: ואמר רב ענן לירתאי ולא לירתי ירתאי ואמרינן התם דהלכתא כותיה דבעל לא ירית ולא מטעמיה והיינו טעמא דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וכו' נראה נמי דאע"ג דמית אביה בחייה ומחיים קאתי מכל מקום ראוי קרינן ביה: אף הכא נמי לא שנא וראוי הוא לגבי בעלה ולא מוחזק: ואי איכא דמותיב דאדרבה מההיא עובדא גופה משמע איפכא דהתם פי' ואמר דטעמא דחשיבין להו ראוי משום דאי אקדים סבתא וזבין זביניה זביני וכיון דאלו מכרה הזקנה הנכסים בחיי הבת מכירתה קיימת הוה ליה ראוי לבת ולא מוחזק: משמע מהכא דאי לאו הך טעמא דאי אקדים סבתא וזבין וכולי: הוה אמינא דהוי מוחזק ולא היא דשאני הא מהא דהתם כשאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי היתה הבת נשואה כבר ובאותה שעה זכתה הבת וזכה הבעל בנכסים לאחר מיתת הזקנה ואי לאו הך טעמא הוה קרינן ליה מוחזק: וכ"ש לרבי אליעזר דאמר האומר ואחריך כאומר מעכשיו דמי ואלו הכא קודם שנשאת מת אביה וכשנשאת לא החזיק הבעל אלא במה שהכניסו לו כמו שכתבנו וכ"ש דזה המותר אפשר שלא היה ניכר עד אחר מיתת הבת כיון שהיו כל הנכסים תחת יד האלמנה למזונותיה ולכתובתה ולא ידעינן אם יחסרו אם יותירו ואין לך ראוי גדול מזה: וכן כתבו גדולי המורים במלוה שהלותה האשה קודם שנשאת ומתה קודם שתגבה אותה דאין הבעל יורש אותה: ומוכחו לה מההיא דפר' שור שנגח ד' וה' דאין הבעל יורש נזקי אשתו שלא גבתה: וכן כתבו הר"יאף ור"ח ז"ל וכן כתבו התוספו' בפר' יש נוחלין וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל: וכל זה ראיה לדברינו: הילכך זכה הבן בירושת אמו כדברירנא ואין זה צריך לפנים: והנה באה לידי שאלה ותשובתה בענין זה בספר הדיינין שחיבר רבינו יהודה תלמידו של רבי' גרשום מאור הגולה ז"ל והסכימה למה שאמרנו וראיתי להעתיקה לך וזה לשונה: וששאלת ראובן היה לו שלש בנות ומת והניח נכסים מקרקעי ומטלטלי והשיאה אשתו את בתו הגדולה לשמעון ונתנה לו מה שנתנה לימים מתה אותה בת וחיים לכל ישראל הניחה ונשארו הנכסים שהניח ראובן ביד אשתו אלמנתו ותובע שמעון מותרו של חלק השלישי שלא הכניסה אשתו והאחרות תובעות שתי חלקים וגם מותר החלק השלישי שלא ניתן לשמעון: ועתה יורה המורה הדין עם מי: תשובה כך דעתי נוטה שהדין עם האחיות ואין לו לשמעון אלא מה שהכניסה לו אשתו שהבעל בנכסי אשתו יורש במוחזק ולא בראוי והאחיות יורשות בין בראוי בין במוחזק על כן זכו הבנות בכל הנכסים כולן חוץ ממה שהכניס' אשת שמעון לו: ומנ' לן שאין הבעל נוטל בנכסי אשתו בראוי כבמוחזק דאמ"ר אבהו אמ''ר יונתן אמ"ר ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין ליאיר שלא היה לשגוב וכו' ואמר רב פפא הילכך אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק הילכך אין לו לשמעון במותר כלום אלא זכו בו האחיות וכן הדין עכ"ל: עם היות שאין הנדון שלו דומה לראייתו: נאם נאמן אהבתך: ומשתוקק לחברתך משה בכה"ר יצחק ז"להה ן' אל אשקר: בעלותי ההרה ואני בתוך הגולה על נהר אוב"ל ואולי נהייתי ונחליתי והודי נהפך עלי: והנה יד שלוחה אלי: במגלה עפה: באבני אקדח רצופה: מוסרים אספה: וכנף רננים מניפה: גאון התשוקה: סחפה: ולחולי האהבה תרופה: את והב בסופה: במילין מחברת: וגדולו' מדברת: ושבחות מספרת: יחידה והיא מתנכרת: הקיצונה במחברת: ואחזיק בשוליה: ואסיר צעיפה מעליה: והנה בת מבנות השיר זקופה: צופה נשקפה: כלבנה יפה: בשפה רפה: עושה שחר עיפה: האירו ברקיה תבל ונתמלאה אורה: כשמשא רבב על מטרא: כל כבודה בת מלך פנימה: אחות ימימה: תמשוך הלבבות באמרי פיה: ותורה האוהבים בעפעפיה: ובטעם אמריה: הוסיפה על השמועה: דעם שרים ותרועה: ושם השנית קציעה: ואגש אליה ואומר לה מי זאת העולה מן המדבר: הבר מלו דבר: נהר שלום הוצק יסוד': מתרפקת על דודה: מעודה וכזית הודה: מכל בנות גילה משובחת: גפן סורחת והיא כפורחת: ותען אותי ותאמר אני אילת אהבים: ויעלת הלבבים: הנפשות משובבת: והרחוקים מקרבת: ושפתי ישנים דובבת: אני האשה הנצבת: אשר משורש המוסר מצבי: וממקור הענוה מחצבי: ממשפחתי ומבית אבי הצ' והאדו"ם רב פעלי': ובתוך ים התבונה דרך בנעלים: בחידות ובמשלים: ובנהרי השירים קולו על המים: ברוחו פי שני': רוח דעת ותורה: וקול זמרה ושירה: ובתעלות המליצה לו עשר ידות נצמדות: ולשונו תמהר לדבר צחות: בתושבחות נכוחות: ושירים ערוכות: חרות על הלוחות: ובמלחמתה של תורה קשתו דרוכה: וחרבו על ירך ערוכה: תורה ומלאכה: מערכה מול מערכה: ולשאול שאלה מאת הגביר אני שלוחה: ולתר מנוחה: בתשובה נכוחה: ולזה באתי עד הלום: ואם לא יתנו לי ושבתי בשלום: ואומר אליה את הגבירה אשר נגידי' תדברי: וגאון התשוקה תשברי: אל תקרעי לבות אשר תתפורי: וגם מזה לא תעבורי: אל נא אהי כמת: למה תשובי השולמית: אני גואלך: ואל על אעלך: וישבת עמנו ימים ואחר תלך: עד ירחיב השם לנו: כי עתה אין לאל ידינו: להרבות מוהר ולהרחיב מתן: כי סגור תחתך לא יותן: גם לעת כזאת מי ערב אל לבו אל אביך לגשת: בארשת שפתיו לדבר דבר מי לא יפחד פן תחלפהו קשת: ויפול בתוך רשת: ואם יניח משה ידו וגבר: ומי הוא שידון עם מי שתקיף ופניו הולכים בקרב: לא ישב במארב: אבל לכבוד בית אביך אני עושה: גם את פניך אני נושא: לעשות את בקשתך: ולתת את שאלתך: כט מצרים אשר שאלת במאי דאקשו בתוס' צורת עובדי כוכבים פר' ר' ישמעאל גבי ההיא דאמרי' התם דהוו להו צורת עובדי כוכבים ושביעית שני כתובים הבאין כאחד וכו': ז''ל ותימה דהא אין שניהם שוין דבצורת עובדי כוכבים חליפי חליפין אסורין עד סוף כל העולם ובשביעית דוקא אחרון אחרון נתפס והשאר מותרין ואם כן הוה ליה כתוב אחד כיון דלא אתי חבריה מיניה: עכ"ל: ולא תירצו בה כלל וכתבת שגם הרמב"ן ז"ל הניחה בלא תירוץ ושאלת ממני להודיע דעתי במופלא ממני: ולבוא אחד שני המלכים האלה הגדולים האדירים: ומה יפרוץ שועל בסוכת הכפורי' וטלה חלב במעון השחלים: ואשד הנחלים אלא שהכל מסייעין למלאכת השמים אחד המרבה ואחד הממעיט רך הלבב כאיש הביני': שגיא כח כחוח השחוח: וכבן שמונים לשוח: אפרוח שלא נתפתחו לו העינים ולמרחוק אשא דעי: ורחמנא ליבא בעי: ותחלת כל דבר אומר דודאי קושית התוספות קושיא עצומה היא וראויה להם דהא כי אמרי' בעלמא שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין היינו משו' דמצי חד יליף מחבריה בבנין אב ומדטרח קרא למיכת' תרוייהו גלי לן דדוק' הני בלחוד הוא דאית להו האי דינא אבל אחריני לא: דאי לאו הכי ליכתוב קרא חד וליתו כ"ע מיניה: ואלו הכא גבי צורת עובדי כוכבים ושביעית ע"כ דשביעית לא מצי אתיא מצורת עובדי כוכבים משום דאיכא למיפרך מה לצורת עובדי כוכבים שכן אסורה בהנא' תאמר בשביעית דמותרת אף באכילה: הילכך לעולם לא מצי יליף אלא צורת עובדי כוכבים משביעית ומיהו בכהאי גוונא אף על גב דלא יליף כל חד מחבריה מיקרי שפיר שני כתובים הבאים כאחד וכדאשכחן בפרק קמא דקדושין גבי מצה והקהל דבילפותא דחד מחבריה דוקא חשיב שני כתובי' הבאי' כאחד ואע"ג דלא יליף חבריה מיניה: והכי נמי אשכחן בכמ' דוכתי כמו שכתבו התוס' ז"ל אלא דאכתי יש תימה גדול שתמהו בתו' דאפי' צורת עובדי כוכבים משביעית לא מצי יליף שהרי אינם שוים דאלו צורת עובדי כוכבים חליפין אסורים ושביעית אחרון אחרון נתפס והשאר יוצאין לחולין ולעולם אי לא כתיב צורת עובדי כוכבים חליפי לא הוה ידעי' דינא דילה דלא אתיא משבועות וא"כ מאי שני כתובי' הבאים כאחד איכא הכא הא לא הוי אלא כתוב חד וכי תימא והא לא קאמר בגמרא הכי אלא אליבא דמאן דאמר חליפי חליפין מותרין והיכי קא מקשו בה בתוספות אליבא דמאן דאמר חליפי חליפין אסורין איכא למימ' דהא איתא בהדיא לקמן דאפי' מאן דאית ליה אסורין חשיב להו נמי שני כתובים הבאים כאחד אלא דסבירי ליה דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין והה"נ דהוו מצי לאקשויי הכא אליבא דמאן דאמר חליפי חליפין מותרין דמ"מ לא הוי ע"ז דומי' דשביעית דהאחרון נתפס מה שאין כן בצורת עובדי כוכבים אלא דעדיפא הקשו אליבא דמאן דאמר אסורין ותפסו עיקר הענין ויסודו והקשו הקושיא כאן ולא לקמן זו דרכם הסלולה: בקושיתם הגדולה: ומה שתרצתם בה מיסוד הראב"ד ז"ל: כמה הייתי רוצה לראות דברי' אלו בצורתן כי יש בידי פי' ע"ד להראב"ד ז"ל בנוסח' ישנה מדוקדקת ולא דבר בסוגי' זו כלל: ומ"מ יהיו דברי מי שיהיו קשה לי בגויהו טובא חדא במאי דקאמ' ולישתיק מתהיה בהוייתה תהי דהך דינא הוה ילפינן ליה מצורת עובדי כוכבים וכו' דהא אמרינן בריש מכילתין דשביעית לא מצי למילף מצורת עובדי כוכבי' דאיכא למיפרך מה לצורת עובדי כוכבים שכן אסורה בהנאה וכמו שכתבו התוספות ז"ל: ועוד דבלאו תהיה בהוייתה תהי אדרבה דהוה ילפינן איפכא מקדש גופיה דאיתקש ליה בכתו' ולא מצורת עובדי כוכבים ומאי אולמיה דהא מהא: וגם ללישנא אחרינא שכתבתם אי נמי ליכתוב גבי צורת עובדי כוכבים והיית ולא ליכתוב חרם כמוהו ונילף משביעית וכו' דברים אלו אין להם על מה שיסמוכו דהיכי מצי למיכתב והיית בלא שום גזרה כלל כמו שנתעוררת גם אתה או הוא לדבר זה וכתבתם מכל מקום מיותר הוא וכו' ואיני רואה תקנה בדבר דמהיית לחודיה בלא חרם כמוהו לעולם לא הוה משתמע הך דינא גם מה שהקשית עליו אם בצריכות כל דהוא וכו' הדין עמך וכל שכן שאין לדברים אלו עיקר דאין חובה על הצריכות לעקור העיקר מהדומו ולישב במקומו אלא שבא העיקר בעבור הצריכות וכל ענין כפי מקומו: ואיני רואה בדבר זה שום ספק ואני תמה אם הרב הגדול יאמר דברים כאלו: וגם הדרך שדרכת בו לעקור קושיא זו של התוספות מעיקרא אשר בו הפסת דעת חביריך ודאי גם אני מחביריך אני אבל לא תפייסני בזה ואפילו שיהיה הבקיאות מסכים לפרטי הדברים כמו שכתבתם דאנן מאי הוה קשיא לן דהיכי מוקמינן להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד ואינן כך דהא לא מצי גמיר חד מחבריה ואתם לא חרצתם בזה כלל אלא דאמריתו דלא מצי ללמד לעלמא ולא מטעם