מהר"ם אלשקר מד

הנזכר: ולא היא דרבי יצחק אינו מעיד אלא שנשברה הספינה קרוב מהיבשה ואפילו בטבעה סתם אינו מעיד כי לא ראה לשום אחד מהם טובע כמו שכתוב לעיל וכמו שהגיד פעמים רבות ואין כאן שום ריח עדות כלל: ואם הוקשה עליה דמר ההיא עובדא דמאן איכא בי חסא שכתבתם הוה ליה לאסתפוקי ולומר איני יודע היכי קא מתרצי רבנן לההוא עובדא דמשמע מיניה דלא בעינן הא מילתא דטביעה כראוי ולא לפסוק הדין מעצמו בלא זקן אחד מן השוק לסמוך עליו: והיית קרוב אליו: וכי תימא סוף סוף יקשה להו הך עובדא תשובתך אף על גב דלא רמיא עלן הא מילתא למשכוני נפשין אדידהו ז"ל במילתא דלא אשכחן להו בה פירושא בהדיא כי אין ספריהם ז"ל מצויין אתנו ואין עלינו אלא להשמע להם ולשתות בצמא את דבריהם: מיהו אימא לכו תירוצא דחזינא בהא מילתא כד הוינא מעייני בהני שמעתתא ודא היא דהא על גב דלא אמרו בגמרא אלא טבע חסא סתם לעולם לא מיירי אלא בשהעיד בטביעה כראוי ולא חששו בגמרא לפרש והראיה מדבוריה דרב נחמן דקאמר האלהים אכלוה כוורי לחסא משמע דהעיד העובד כוכבים בטביעה כראוי דאי לאו הכי לא הוה משתבע רב נחמן דאכלוה כוורי זהו הנראה לי בתירוצא דהא מילתא ואולי אינהו אית להו אורחא אחרינא ואנכי לא ידעתי: ואם יתבונן המעיין בדברי רש"י ז"ל שכתב שם וז"ל מדבוריה דרב נחמן שאמר אכלוה כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה וישוב אל ביתו ימצא קצת סיוע לדברי משמע שהעיד עליו העובד כוכבים ששהה עליו שיעור שתצא נפשו ולא עלה: עוד כתבתם וזה גם כן ברור מאותה תשובה של הרמב"ם ז"ל דאם תאמר דלשוויה איסורא דרבנן בעינן עם ראיות הטביעה שישהו עליו כדי שתצא נפשו למה לא חש הרב לכך אבל היקל בדבר והורה שתנשא לכתחלה אלא שמע מינה כדאמרן ע"כ דבריכם: דברים אלו איני יכול להולמן ונראה דכד נאים ושכיב מר נמי אמרן דאחר שהתיר אותה הרב ז"ל להנשא לכתחלה אמאי הוה ליה למיחש לשהה עליו שעור שתצא נפשו דהיינו ענין לשאם נשאת לא תצא ומה תלה זה בזה ולדידך הא לא התיר אותה משום דאיסור' דרבנן היא ונטה בספקה להקל אלא שלדעתו לא בעינן שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ולא לשאול אותו תוך כמה שעות ראה אם לא שיאמר העד לא ראיתיהו בתוך אותו זמן כמו שכתבתם וגם מאותן ספיקי דספיקי נמי שכתבתם הנה היא מותרת גם כן ואפילו אי הויא דאורייתא דספק ספיקא לקולא ואפילו בדאורייתא כמו שכתבתם: וכן לדעתנו גם כן הנה התיר אותה מפני הסימנין דלדידיה סימנין דאורייתא וסומכין עליהן בדאורייתא וכי הני מוליאתא ודאי לא בעינן דמתאמרן משמיכו: עוד כתבתם וכן כתב הוא ז"ל בסוף הלכות גרושין ואפילו היה העובד כוכבים מסיח לפי תומו ואמר טבע פלוני בים ונשאת על פיו הרי זה לא תצא: הרי לך בפירוש דאפילו בטבע בים בלבד אסורה דרבנן הוא דאית בה ע"כ דבריכם: ואדרבה דמשם הראייה ומצדה תברה שהוא ז"ל כתב בתחלת הבבא הזאת וז"ל וכן האשה שמעיד לה עד אחר שטבע בעלה במים שאין להן סוף ולא עלה ואבד זכרו וכו' כלומר שהעיד עליו העד שטבע ולא עלה למעלה כדרך הנטבעים המתים שנצללין ונשקעין כעופרת ובתר הכי כתב ואפילו היה עובד כוכבים שהסיח לפי תומו וכו' כלומר על הדרך הנזכר דלא יפה כח העובד כוכבים מישראל: ואתם כתבתם סוף הבבא והעלמתם עין מראשיתה ואף ע"ג דאפשר לפרושי מילתיה בענין אחר כלומר ולא יצא האי פירושא דאיק טפי ומוכרח בדבריו ומסכים אל האמת למתבונן בעין האמת: וידוע הוא דאפילו אי הויא לה אסורא דרבנן הם הם שאמרו דאין האשה נתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו: עוד כתבתם אם כן כדאי הם הני רבוותא ורשוות' לסמוך עליהם בהתר עגונה זאת עם תשובת הרמב"ם ז"ל המסלקת כל ספק שעינינו הרואות שלא דרש וחקר כלל על כל מה שנשאנו ונתננו בו הילכך האשה הזאת מותרת לינשא לכתחלה אליבא דכל הני רבוואתא דכתבינן דעתיהו לעיל ומילי דברירי נינהו דלית בהו ספיקא כלל ע"כ דבריכם: כבר כתבנו כמה פעמים דלא ידעינן מאן אינון הני רבוואתא ורשוותא דקאמרי הכי ומילי חזינא וגברי לא חזינא וכלהו רבוואתא ורשוותא סברי ואמרי וגזרי דאין התר לאשה שטבע בעלה בים עד שיאמר העד ראותיהו בשעתו וכתבנו דתשובת הרמב"ם ז"ל לא דמיא לעניינא דילן כלל והעד הנאמן על דעת הרמב"ם ז"ל הרב הגדול הרשב"א ז"ל שכתב על דבריו ודברי הכל שאין משיאין את האשה אלא במעידין שראוהו בשעתו: וכתב דלדעת הרמב"ם והרז"ה ז"ל אם לא אמר העד פלטתו הים לעיני וקברתיו אין משיאין אותה על פיו ע"כ כמו שכתבנו באריכות: וכבר נתבררו ונתחוורו הדברים וסרו כל הטענות הסובבות על זה הציר מלבד שיש עוד בנדון כמה ספקות ולנו בו חומרות רמות ואנחנו מחשום כדי שלא לצאת מהנקודה: הילכך איתתא דא אסורה להנשא לכ"ע ותו לא מידי: וכמה פעמים נפלאתי והעבודה שאני תמה ונפלא הפלא ופלא כי מי הוא האדם אשר מלאו לבו לסמוך על דקדוקים של הבל נקלים מעוקלי' ומקולקלי ולעקור איסור גמור כאמור וכמה לאוין על כל ביאה וביאה ולדברי רבי אליעזר דמחייב על כל כח וכח צא וחשוב כמה ומי הוא האדם שיבוא אחרי כל אותן המלכי' הגבורים והאדירים שכתבנו ויקפוץ להתיר אשה שהיא לדעתם ערוה וכאפס ותוהו נחשבו לו דבריהם שכתבו בתכלית הבירור שאין אחריו בירור: ולמה לא יטה אזנו למוסר הרשב"א והריב"ש ז"ל שכתב משה בתשובותיהם בענין קברתיו דמן הגמ' והירושלמי נראה דעד אחד במלחמה או במים אין צריך לומר קברתיו ושכל האחרונים ז"ל הסכימו דלא בעינן לה ואף על פי כן חששו לדברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל בזה ולא הורו בה להתר וכתבו ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה: ומעתה למה לא ישא כל אדם קל וחומר ובן בנו של קל וחומר בעצמו שלא לסמוך על עצמו בדבר שכל העולם אוסרין בפירוש ואין לו אפילו זקן מן השוק לסמוך עליו: ודאי נבהלתי מראות במעשה הזה: נעוותי משמוע: עוד כתבתם וחתמתם דבריכם זה לשונכם והזריז בהיתר עגונות על פי גדולי עולם הרי זה משובח: והמשובח ומפואר שמו הגדול לעדי עד ולנצח נצחים לשום בלבינו להיות כבני א"י זה לזה בהלכה נוחים: ואם נלחום מלחמתה של תורה תהיה מחלקותינו לשם שמים את והב בסופה: ודגלנו זה על זה אהבה כדי שנהיה מן המודים על האמת וכמוצאי שלל רב ששים בה ושמחי': ויאר עינינו בתורתו לאסוקי הלכתא אליבא דשמעתא ולהשיב אמרים אמת אמרים נכוחים עד כה דבריך דברי פי חכם: והבו ליה אפריון למר שחתם תשובתו בדברים אלו דהזריז בהיתר עגונות על פי גדולי עולם הרי זה משובח: וכמה נאה דבר זה ומשובח כי אין לדון אלא על פי הגדולים והאיתנים משרתי עליון: ולא משיקול הדעת והיקש העריון: כי אין המשקל מכריע והדמיון: אף חתמתם דבריכם באמרכם ואם נלחום מלחמתם של תורה תהיה מחלוקתנו ולשם שמים וכו' כדי שנהיה מן המודים על האמת וכו' ויציבא מילתא וכן מדת הגבורים והשלימים שלימי הדעת בעלי ההוראה הישרים והתמימים העוסקים בתורה לשמה ואת קרנותיה מרימי': ויאות ליה למר להשמע לדברים אלו שכתב ולקיים בעצמו נאומו ולשמור מה מלל להודות כבית שמאי חזרו בית הלל: ואז נמצא נאה דורש ונאה מקיים ובחרת בחיים: ואחר ההיתר אל תהי חותר: ואת יסודותיו סותר: כי מן הראוי האמת אהובה יותר: ואם העתרתי דברי ורתחתי במקצת אמרי הלא ידעו מתי אהלי דאוריתיה דמר מרתחא לי וכי תאמרו מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתנו: ישית ידו על שנינו: גם עתה כדבריכם כן הוא וכלהו איתנהו: אבל הוכרחת לקלקל השורה ולהכנס בעובי הקורה: להיותי כבר תקעתי עצמי לדחוק את השעה ולומר זאת המרגעה דבעינן ראיתיהו בשעתו: ודבר בעתו: וכבר נשמעה קרן בחוצותינו: כי העכבה לאשה הזאת קרתה על ידינו: ואני לא מלבי ומדעתי היתה זאת כי אין דרכי להחמיר על עגונה ולמיסר שומנא: אי לאו דכלהו רבנן קדישי ארעא הוא דאמרי כה"ג: והא קאמינא: דברשותה קאתינא: לזאת בחסדו ינהלני: ואל בחרונו יבהלני: פן יטרוף כאריה נפשי ויגאה כשחל יצודני: ואין הקומץ הקטן אל האריות הגדולים משביע: עיניך לנוכח יביטו: תחזינה מישרים: ואותי לכף זכות תכריע: ישימך ה' לראש ומן הטוב הצפון ליריאיו כמוך עליך ישפיע: ועל במות אויביך תדרוך וקמיך תחתיך יכניע: כנפש השוגה באהבתך ועוסק בתורתך בטעם כעיקר: משה ן' אל אשקר: נר"ו: כז תונס שאלה שאלת ממני הידיד להודיעך דעתי בשני עדי קיום הקרובים זה לזה אם כשרים להעיד או לאו לפי ששמעת שיש מי שמיקל בזה ונפלא הדבר בעיניך היכי קא סלקא דעתיה לאפוקי ממונא אפומא דקרובים: תשובה ודאי דעדי קיום הקרובים זה לזה פסולים הם להעיד ולאו כל כמיניה דמאריה דשטרא לאפוקי ממונא אפומייהו וכדאיתא בשלהי חזקת הבתים ההוא שטרא דהוו חתמי עלה בתר: חתימת ידיה דאידך סבר רבינא למימר היינו מתניתין ג' אחין ואחד מצטרף עמהם אמר ליה רב אשי מי דמי התם לא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי: הכא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחיי: פי' דטעמא דאסר רחמנא עדות קרובים לפום גמ' דילן היינו משום שהם כגוף אחד ואינם חשובים אלא כעד אחד וכדרבא בפ' זה בורר דאמר קרא על פי שנים עדים יקום דבר ובעי' חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה: הילכך לגבי ג' אחין דמתני' דהעידו על שלשה שני חזקה כיון שלא היתה עדותן בדבר אחד שהרי השנה שהעיד בה זה האח לא העיד בה האחר וגם החזקה שמתקיימה בעדותן חציה הוא שמתקים בעדות האחין וחציה השני הוא מתקיים על פי עדות האחר שנצטרף עמהם בעדות כל שנה ושנה הרי עדותן כשרה: אבל הכא גבי שטרא נפיק נכי ריבעא דממונא דהיינו שלשה חלקי הממון אפומי דאחי דהא חתימת האח האחד החתום בשטר הרי היא מתקיימת על פי עצמו: וכדתנן פ"ב דכתובות דנאמן אדם לומר זה כתב ידי ואמרינן התם דלרבנן על מנה שבשטר הן מעידין כלומר אנו ראינו המלוה וחתמנו ועדות העד האחר החתום בשטר הרי חציה מתקיים על פי אחיו של אותו אח החתום בשטר וחצי השני שהוא רביע הכל מתקיים בעדות העד האחר שנצטרף עמו: וכי חשבת להו לתרי אחי כעד אחד נמצא עד אחד מגבי שלשה חלקי הממון והעד האחר רביע ולא קרינן ביה על פי שנים עדים וכו' ופסולים נינהו ואף על גב דלאו בדבר אחד קא מסהדי