מהר"ם אלשקר מג

ספק הוא אם החתיכה חלב או שומן או אם הוא הספק אם החלב אסור או לא ע"כ דבריכם: ודאי דדברים כאלו אסור להעלותן על ספר ולמשקל ולמטרא בהו כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא ואטלולא: מאריה דאברהם מה ספיקא דספיקא איכא הכא ומה שייכות אית להני ספיקי חד עם חבריה ספיקא דכונת בעלי התלמוד מורכב אספיקא דנוסחת הר"ם ז"ל המוטעת אם שעה אם י"ב שעות או כ"ד דבגמ' ליכא ספיקא בהכי כלל דבשעתו לא משמע יותר משעה וכמו שכתבו כל המחברים ז"ל עם ספק העד אם ראהו בשעתו או לא: ולפי דרכך יכול היית' לעשות אף ספק רביעי לפי דעת הרמב"ם ז"ל ספק נתפח ספק לא נתפח: ואי אתינא למיעבד כהני ספיקי יכילנא למיטען תליסר אלפי גמלי מיני ספיקא דספיקתא ולמשרי דיתא וטרפיתא ובת נעמיתא: והדבור בדברים כאלו עמל הוא בעיני שהן בטלין מעצמן לא מיתאמרן אפי' לחדודי בהו דרדקי דבי רב וכ"ש שאפי' כל ספק מהשני ספקות בפני עצמו לאו ספיקא הוא דאלו הספק הראשון כבר הרחבנו הביאור בזה וכתבנו דברי הר"ר יהונתן ודברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל שפירשו לנו הגמ' ולא הניחו לנו ספק וכתבו בפשטות דלעולם בעינן חזיוה בשעתיה בין שהה במים יותר מג' ימים בין שהה פחות וכתבנו גם כן דברי הריב"ש ז"ל שכתב שלא נמצא לשום פוסק או לשום מחבר שנסתפק בזה: וגם בספק השני כתבנו דההיא די"ב שעות וכ"ד שעות נסחאות משובשות הם בספרי הרמב"ם ז"ל העידו עליהם עמודי עולם בפי' ולישנא דתלמודא והאמת עד לעצמו: ואפי' הספק הג' יש לדון עליו ודי בהערה זו: וכבר כתבנו דאף אם היו הספקות השתים ודאות והיתה הנוסחא י"ב או כ"ד לא תועיל ולא תציל לענייננו: עוד כתב והטעם השני הוא שכדאי הוא ר"ת ז"ל לסמוך עליו בעגון אשר כזה ע"כ דבריכם: כבר כתבנו בענין זה מה שיספיק והוכחנו דלא מיירי ר"ת ז"ל אלא ביבשה דוקא ולא בים אף כי דבריו נדחים אפי' מהיבשה: וכתבנו דאפי' כי הוה מיירי בים והיו דבריו עיקר אין לנו יסוד לזה הבנין דלא ידעינן אם ראהו שלם או בלתי שלם: וכל שכן דמאי דאמרי הני רבוותא דבעגונה הולכין אחר המיקל היינו כשהם אחד כנגד אחד אבל לא קאמרי הולכין אחר היחיד חלילה אף כי אין כאן לא יחיד ולא מיקל ומילתא דאוריית': ודי ברמז זה לחכמים כי אין הכוונה להאריך: עוד כתב והטעם השלישי והוא עמוד התוך אשר בית זה נשען עליו מה שכתב הרא"ש ז"ל דאפי' אי איתיה קמן העד עצמו אין דורשין וחוקרין תוך כמה ימים ראה אותו עם מה שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובתו על אותה עדות הכתובה למעלה עם מה שכתב גם כן הוא ז"ל דעד מפי עד כהכא משיאין מיד ואין חוששין לשאול כלל ע"כ דבריכם: כבר כתבנו גם בזה דדברי הרא"ש ז"ל הם בהרוג ביבשה אבל בטבע בים כתב הוא וכ"ע בבירור כי אין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ואם לא אמר כך אין משיאין ומה לנו ולחקירות: ועוד פירשנו דדרישה וחקירה לחוד ושאלת העד על עיקר העדות אשר אין האשה ניתרת זולתו לחוד: עוד כתבנו דלא דן הרמב"ם ז"ל גבי אותה שאלה אלא ע"פ הסימני' הגלויים ואין הנדון דומה לראיה מלבד כמה אנפי אחריני דלא דמיין בהו אהדדי: ופירשנו גם בן דמה שכתב בחבורו שאין שואלין לעד מפי עד היינו במת סתם דאפי' לעד הראשון נראה מן המחברים ז"ל שאין שואלין בזה דהאומר מת פלוני עדות ברורה היא ולפי' הקלו בה אבל בטבע בים הא אמרינן דאין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו ולא סגי בלאו הכי: עוד כתב והרוצה להחמיר ולומר כיון דהרשב"א ז"ל וזולתו מן הפוסקים מצריכין על כל פנים דבעינן דחזיוה בשעה דאסקוה מיא והאי דמתפח תפח מפרשי דהא וודאי מתפח מיד כשיצא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני תשובתו היא דנהי דסבירא להו הכי מאן יאמר לן דאינהו נמי לא סבירא להו דאין שואלין ודורשין לעד על ענין זה כלל כמו שכתב הרא"ש ז"ל וכ"ש לעד מפי עד כהכא ובדבר שדברו בו בפירוש קצת מן הגדולי' המוציא מדעתם עליו להביא ראיה ברורה איך האחרים ז"ל לא הסכימו עמהם ע"כ דבריכם: ותשובה זו שהשבתם לאו תשובה היא ולא שייכא כלל דכבר כתבנו פעמים רבות דאינהו גופייהו ז"ל וכ"ע קאמרי שהעד עצמו צריך לומר כן ובלאו הכי אין האשה ניתרת וכמו שכתבנו דבריהם בפשיטות ובבירור וכתבנו דהרשב"א ז"ל כתב בפירוש שחוקרין על ענין זה מאד מאד והתימה על מי שעמד על דבריהם ויכתוב דברים כאלו: תו קחזינא הכא דקא תבר מר לגזיזיה דקאמריתי מאן יימר לן דאינהו נמי וכו' נראה שהדבר אצלכם בספק ומכת האפשר ובריש תשובתכם חייבתם מדברי הרא"ש ז"ל שאמר שהשאלה על הזמן דרישה וחקירה הוא לכ"ע לא עבדי' לה כלל ואין זה דרך כלל: עוד כתב ואף אם נסכי' עם המחמיר לומר דסבירא להו דשואלין ודורשין: הרמב"ם והרא"ש ז"ל שהאחד אומר דאין שואלין לעד מפי עד כלל בשום ענין והאחר אומר בפירוש אפילו לעד עצמו אין שואלין על הזמן כהכא כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק כזו להתיר עגונה על פיהם: ע"כ דבריכם: כבר כתבנו במלתיה דהרא"ש ז"ל וגם במלתיה דהרמב"ם ז"ל יותר מדי עד שכלו השפתים לומר די ואין סמיכה הכא לא בשעת הדחק ולא בשעת הריוח אף כי הרא"ש ז"ל הוא ראש המדברים והאוסרים בכל מקום גבי ים דאין משיאין אלא אם יאמר העד ראיתיהו בשעתו כמו שנתבאר מדבריו ז"ל: עוד כתב וכמו שכתב ה"ר שלמה ב"ר שמעון ז"ל בהתר אשת איש על קיום שטר שליחות קבלה שלא הוכרו דייני קיומו אם אותו קיום צריך קיום אם לאו וז"ל ואף על פי שמגדולי הראשונים והאחרונים ז"ל סוברים שקיום ב"ד צריך קיום כגון ר"ח ואדני זקני הרמב"ן והרשב"א ז"ל בשעת הדחק כזו כדאי הם הריא"ף והרמב"ם ז"ל לסמוך עליהם וכדאמרינן פרק המביא תניין ההוא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי חתמו תרי מיניהו ביומיה והנך מכאן ועד עשרה יומי אתי לקמיה דרבי יהושע בן לוי ואמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק: ובפרק קמא דנדה כתבו רוב המפרשים ז"ל דכל בדרבנן ז"ל ואיכא פלוגתא דרבוותא סמכינן אמאן דאמר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק: והכא נמי בקיום שטרות מדרבנן ואיכא פלוגתא דרבוותא סמכינן אמאן דאמר דמעשה ב"ד אין צריך קיום ומקילין עליה משום עגונה ע"כ דבריכם: שקילא טיבותא דתשובה זו ושדיא אחזרי דלית לן הכא על מה שנסמוך בהיתר אף כי הם ז"ל נמי האוסרים כמו שנתבאר: וכל שכן דמיירי הכא בתשובה זו בדרבנן ואיסורא דילן מדאורייתא הוא וכדבעינן למיכתב בסמוך: ואם היה נותן לב המביא תשובה זו למה שכתוב בה היה רואה שאחר שהיו גדולי עולם כאלו אומרין שאין צריך קיום ומילתא דרבנן ועגונה גם כן: ואפי' הכי הוצרך להביא כ"כ ראיות לדבריו כדי שיוכל לסמוך עליהם כ"ש במילתא דאוריית' ואין שום מחבר או פוסק בעולם שיקל בדבר ורוצה להשיאה משיקול הדעת ומשבושי הספרים והקשים וספיקי ספיקות בלא עיקר ודברים כאלו כמו שיראה הרואה בעיקרן של דברים וכו': עוד כתבתם ופשיטא דנדון זה שלפנינו מילתא דרבנן היא דטבע במים שאין להן סוף אין אשתו אסורה אלא מדרבנן כיון שיש עד שראה הטביעה כמו שמעיד רבי יצחק הנז' ואף על פי שאולי כשנדרשהו ונחקרהו לא יעיד ששהה עליו בשפת הים ההוא כדי שתצא נפשם אפילו הכי איסורא דרבנן קרינן ליה דהא בההוא עובד' דמאן איכא בי חסא טבע חסא לא השיח העובד כוכבים, אלא שטבע ותו לא ואמר עלה רב אשי דהואיל ואינסיבא לא מפקינן לה: ואם איתא דאיסורא דאורייתא היא עד שיעיד הישראל או שישיח עובדי כוכבי' ששהה עליו כדי שתצא נפשו כיון דלא אמר אלא טבע חסא ותו לא אמאי לא מפקינן לה מיניה: אלא ש"מ דכיון דאמר טבע ואפילו עובדי כוכבים מסיח לפי תומו הויא לה איסורא דרבנן ע"כ דבריכם: דבר זה הארכתי בו בתשובתי והוכחתי שם דאיסורא דהאי איתתא מדאורייתא היא וכתבתי שם דברי הרשב"א ז"ל שכתב שם בבירור בתחלת אותה שאלה ז"ל או שמא ראה שנשברה הספינה בלב הים כי רוב העולם קוראים לכלל הדברים האלה טביעה ואין מדקדקין בין שנשברה במקום רחוק מאד מן העיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין ראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו והפרש יש בין זה לזה עד דע כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אף ע"פ שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאז"ל בסוף יבמות אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא: ומ"מ מי שמתירה לכתחלה בר נדוי הוא כדאמרינן בההוא פירקא: ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא דשייך ניצל ע"ג עץ כדרך שניצלים הרבה פעמים ע"כ דברי הרשב"א ז"ל: וכן כתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו וז"ל ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעה במים שאין להן סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין בדרבנן אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה כראוי אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגיא ראה את מכלו"ף מת על שפת הים ואינו אומר בפירוש שמכלו"ף היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שתצא נפשו ע"כ: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל וממה שכתב הר"ן ז"ל בתשובה: והכי נמי גבי האי איתתא דעסקינן בה לית מאן דמסהיד בטביעה כראוי כ"ש דלא שייכא הכא עדות כי האי כיון שזאת הספינה נשברה בחצי הלילה בכ"ח לחדש ויהי חשך אפלה ולא ראו איש את אחיו דאפי' לאור הלבנה לא שייכא הכא עדות טביעה כראוי ולא איפשר למיקם עלה דהא מילתא כמו שהגיד רבי יצחק הנזכר: הילכך אשה זו אסור' מדאוריית' היא ומי הוא שיקל את ראשו להקל בשל תורה ע"כ דברי שם: הרי לך שני הגדולים האלה שאומרים בפירוש בלא שום חולק דאם לא אמר העד עמדתי עליו שיעור שתצא נפשו אסורה מראורייתא הוא ואם נשאת תצא ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שחולק על זה היסוד מעולם ובודאי דאשתמטתיה למר מאי דכתבו ז"ל או שעמד על דבריהם והעלים העין מהם כמו שעשה בזולתן ונמצא נאה דורש ואין נאה מקיים שכתבתם למעלה וז"ל ובדבר שדברו בו בפירוש קצת מן הגדולים המוציא מדעתם עליו להביא הראיה ברורה איך האחרים ז' לא הסכימו עמהם ע"כ דבריכם: ואלו קיימתם בעצמיכם דברים אלו לא כתבתם מה שכתבתם אף כי תאמרו ופשיטא והדבר בהפך ולא עוד אלא שתאמרו כיון שיש עד שראה הטביעה כמו שמעיד רבי יצחק