מהר"ם אלשקר מא

בתשובתי וכתבתי דאפי' רבינו תם לא מיירי אלא ביבשה וכמו שכתב הוא ז"ל בפי' ובבירור: ואם נפשך לדמות בדבריוז"ל ים ליבשה כבר קדמך אחד קדוש ורב וגדול בישראל הוא הרב הריב"ש ז"ל שכתב בשאלותיו וז"ל וזה אינו דאפילו ר"ת לא קאמר אלא בג' ימים משום דס"ל דקאי אמאי דקאי במתניתין לעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים אבל בהא דמים דקאי על ההוא גברא דטבע בדיגלת דגופו שלם הוה דהא קאמר אסקוה אגשרא ולא על פניו וחוטמו לבד אמרו כן ועלה אמרינן וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מיתפח תפח אלמא דבגופו שלם דומיא דההו' אמרינן מתפח תפח עכ"ד ז"ל: וכ"ש דהא מילת' דר"ת ז"ל כבר דחו אותה האחרונים והרשב"א ז"ל ומחו לה מאה עוכלי בעוכלא אחר היות' מכירין ערך רבינו תם ז"ל ואת יקר תפארת גדולתו כמונו: וכ"ש דדברים אלו גבי עובדא דילן אין להם על מה שיסמוכו דהא לא ידעינן אם ראהו העד שלם או בלתי שלם הוא והנטבעים האחרים וקבעי מר השתא להניח בהנחה שראה אותם שלימים ואחר זאת ההנחה הבלתי צודקת קא בעי לעשות עיקר מדברי ר"ת אשר דחו אותן האחרונים ז"ל ולא די בזה אלא דקא מדמי במילתיה ים ליבשה דבר שכתב הריב"ש ז"ל הפכו בפי' ונמצא מכריע את כולם בלא ענין: ועל התהו יסוד הענין: ומה שכתבתם דמההיא שקלא וטריא שהביא בעל המרדכי ז"ל משמע בהדיא שסברת ר"ת ז"ל היא זאת לעולם לא משמע הכי התם לא בהדיא ולא בסתמא ולא יתחייב מדבריהם ז"ל שם בדברי ר"ת ז"ל מה שאתה חושבי' לחייב בו והוה ליה למר לפרושי מילתיה היכי משמע הכי התם או שלא להביא הדברים כלל ודברי בעל אדם וחוה ז"ל שכתבתם הנה דברי ר"ת עצמו מזימון ומכחישין את דבריו וכל הראשונים והאחרונים ז"ל שבאו אחריו והביאו את דבריו ואין ראוי להאריך במפורסמות: ואתם גם אתם כך מטין דבריכם דלא מיירי אלא ביבשה אלא שחשבתם להקש זה לזה וכ"ש דאיהו גופיה בעל אדם וחוה נראה דלא מפליג גבי ים בין שלם ללא שלם כמו שיראה הרואה בדבריו ז"ל ואם המביא הדברים כך לא סמך עליהם היכי נסמוך אנן עליהו וכבר כתבנו דאין לנו יסוד לזה הבנין: ומה שכתבתם בראש דבריכם שהקלו חכמים כמה קולות בעגונה היינו בסוף העדות אבל בעקרא אדרבה דאשכחן להו דמחמרי טפי וכן כתוב בספר אור זרוע ז"ל דלא אקול רבנן בעדות אשה משום עגונה בתחלת העדות אלא בסוף העדות כההיא דפ' יש בכור לנחלה דאמרינן התם שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופרכינן ותו אחמור והתנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה וכו' ושנינן כי אקול בסופא בתחלה לא אקול ופי' רש"י ז"ל לאחר שדקדקו יפה שזה הוא הקלו חכמים בסוף עדותן להחזיקה אפילו בעבד ושפחה אבל בתחלת העדות דהיינו דאמרו דמת לא אקול עד שיכירוהו יפה עכ"ל: הא למדת שבתחלת העדות בעי' שיעידו שבבירור מת אבל בסוף העדות מחזקינן אפילו על ידי עבד ושפחה ועובד כוכבים משיח לפי תומו והיינו תחלת העדות שיעידו שודאי מת וסוף עדות שאנו מאמינים לאלו ע"כ: וכן כתב רבי' אבי"ה ז"ל רבו אבל בתחלת העדות לא הקלו פי' בגוף העדות לא מקילין אבל יש שם עדות אפי' פסולים רק שמעידין דבר ברור מקילין כדפרישית ע"כ: הא פי' ופסק דבתחלת העדות היינו גוף העדות שמעידין שמת אנן מחמירין לברר הדבר וכן כתב מורי רבינו שמחה בתשובה והכי מוכחא כולה שמעתא דפ' האשה דתלינן לחומרא דאמרינן דאיכא מאן דעבדי ליה סמתרי ואמרינן כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא ואמרי' נמי איניש אחרינא אתא לאצולי ואכלתיה נורא ומים שאין להם סוף שמא עלה במקום אחר: ובירושלמי ראוהו מגויד אני אומר בחרב מלובנת נכוה וצלוב אני אומר מטרונה עברה עליו ופדאתו נפל לגוב אריות אני אומר נסים נעשו לו לכבשן האש אני אומר נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה: מיסוד רבי' נתן ורבי' שמחה ז"ל: עוד כתבתם ואף הריב"ש ז"ל שנראה, כמחמיר בהתר עגונות כתב שמן הגמרא אין הכרע לומר דבעינן חזיוה בשעתיה על כל פנים דהא איפשר לחלק ולומר דה"מ בששהה במים יותר מג' ימים אבל מי שלא עמד בים ג' ימים לא בעי' למחזייה בשעתיה ולא אמרינן ביה מיתפת תפח: ע"כ ודברים ברורים הם שהדבר שקול ועומד בלשון הגמ' ואין לו הכרע ואין כאן מקום לאריכות: עוד כתב ז"ל שלשון הרמב"ם ז"ל סובל חלוק זה: עוד כתב בסוף דבריו שכל חומרותיו לא הביאם אלא לענין מעשה ושהיה ראוי לחכם ההוא איש ריבו להועץ עם הגדולים ממנו: אמנם להלכה מודה הוא שמן הדין אין לחוש לשל אותן חומרות כלל וכמו שהאריך שם ז"ל בראיותיו ע"כ דבריכם וקא מייתי מר סכינא חריפא ופסקיה ללישנא דידיה וכתב ראש דבריו ז"ל והעלים הסוף ונשאר בפי הקלמוס כאלו אין אתנו יודע עד מה ומה למעלה ומה למטה ולא ספר מספריו: ולא ראינו את חדריו: ולא עברנו בין בתריו: וגניבי למה לך: והנה הוא ז"ל כתב שם סמוך לאותן דברים וז"ל וגם לשון הרמב"ם ז"ל סובל לפרשו בדרך חילוק זה: אלא שהרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו בחידושיהם בפשיטות דבין שהה במים יותר מג' ימים בין פחות בעי' חזיוה בשעתי' וכו' הנה שלדעת אלה גדולי עולם ולבם כפתחו של אולם: כל ששהה שעה אחת אחר שעלה מן הים הוא משתנה ואין מעידין עליו ע"כ: עוד כתב בענין זה במקום אחר מתשובותיו אמנם למעשה אין ראוי להתירה ראשונה מפני עדות העובד כובבים: שניה לה מפני סברת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בענין וקברתיו: שלישית אפילו להלכה מפני ענין אשתהי כמו שכתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפשיטות ואחרים מן האחרונים ז"ל: ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שיכתוב בהפך ובגמ' שנזכר ענין זה בסתם בלא חילוק בין שעמד במים יותר מג' ימים בין לא עמד א"כ אין לחלק מסברא להקל בשל תורה עכ"ד: וכן נמי הביא הרב בעל מגיד משנה ז"ל דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל בענין זה להלכה בלא שום חולק: וכן כתב הר"ר יהונתן ז"ל בפי': ואתה האדון אף על כל זה לא פקחת עיניך: והיה כאין נגדך: לא תחוש אם יקצרו הם ואתה תאריך יקללו המה ואתה תברך: ולא די שהתעלמתם מדברי רבי' הרב ז"ל וכתבתם בשמו הפך כונתו ומסקנתו אלא שהעדתם עליו דלא כתב כל חומרותיו אלא למעשה ולא להלכה: והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן רוחש אלא שהוא חושש לענין אשתהי דהיינו הנדון שלנו אפילו להלכה כמו שכתבתי דבריו ז"ל בפירוש: ומה שהוא חושש לו למעשה היינו להשחת אותו העובד כוכבים ולענין קברתיו ואפילו בענין ההשחה חזר וכתב שם אבל עתה שנתישבתי בדבר מסתפק אני בו להלכה וכ"ש למעשה שראוי להחמיר בו עכ"ד אף כי עניינינו אנחנו מעשה הוא ולא הלכה וכ"ש דלו הונח שדברים אלו שאמרתם הם דברים של אמת והלכה פסוקה דלא בעי' ראהו בשעתו אלא למי ששהה במים יותר מג' ימים אבל שהה במים פחות מג' ימים יכולין להעיד עליו עד שימלאו לו ג' ימים משעת מיתתו דומיא דיבשה: לא ידעתי מה יסכון לכם בהכי דהא הכא בעניינא דילן כמו שלא ידענו אם ראה אותן בשעתן אם לאו הכי נמי לא ידעינן אם שהו במים פחות מג' ימים או יותר ואם ראה תוך ג' ימים למיתתן או לא: ואם נתעוררתם לזה מדברי הריב''ש ז"ל שהביא דברים אלו לדחותן וחשבתם דכמו דאי הוו אמת הוו מהני לההיא איתתא הכי נמי מהני לגבי דילן לא דאיקתו שפיר דעניינא דילן לא דמי לההוא עניינא כלל דהתם העיד העובד כוכבים שמשעה שנהפכה הדוגיא וטבע עד שעה שראה אותו לא עברו כ"ד שעות כמו שכתוב שם: ואם היו דברים אלו שאמרת עיקר הנה היתה אשת המת מותרת כיון שראתו בתוך כ"ד שעות ואע"פ שלא העיד שראהו בשעתו: וכן נמי אם היה עולה ביד המתיר שגרסת הרמב"ם ז"ל היא אם שהה אחר שהושלך מן הים כ"ד שעות כ"ש שהית' ג"כ מותר' כי אפי' משע' שטבע עד שראהו לא עברו כ"ד שעו' אבל בעובד דילן הא לא ידעינן באי זה זמן ראה הרוא' אם בשעתו או אחר יום או יומים או ג' וכ"ש שאין לדברים אלו עיקר כלל ודברים בטלים הם ועור אכתוב בזה בסמוך בע''ה: עוד כתב וא"כ עלה בידינו שחשש הספק הנשאר לנו באשה הזאת בענין אשתהי כלומר דשמא לא ראהו משה זה בשעה דאסקוה מיא אין לחוש לו מכמה טעמים הא' שמן הגמרא אין הכרע דבעינן חזיוה בשעתיה עכ"פ דהא אפשר לחלק וכו' כמו שכתב זה פעמים שלש הריב"ש ז"ל ואף כי אם נאמר דבעי' חזיוה בשעתיה עכ"פ כלומר בין עמד במים ג' ימים בין עמה פחות מג' הנה לדעת הרמב"ם ז"ל לאו דוקא מיד אלא או אחר י"ב שעות כמו שבא בכל ספריו ז"ל שבידינו חדשים גם ישנים או אחר כ"ד שעות כמו שבא ג"כ בכל ספרי תלמידו חברו ההולך תמיד בעקבותיו והמעתיק לשונו תיבה בתיבה בכל מקו' הוא הר"ם מקוצי ז"ל ואע"פ שמגיד משנה והריב"ש ז"ל גורסין בספרי הרב אחר שהושלך מן הים שעות וכו' ואומרים שכך היא הנוסחא הדיקנית עכ"ז אנו צעירי תלמידיהם דנין לפניהם על גבי קרקע ואומרי' שלעניות דעתנו אין אנו נסכמים עמהם בגירסא ההיא אבל אנחנו נסכמים עם גרסות כל ספרינו ועם הרב בעל ספר המצות ז"ל דבשלמ' אם נאמר שכתב הרב ז"ל מספר שעות י"ב או כ"ד כמו שכתבנו אתיא שפיר שעות אלא אם נאמר שכוונתו שאחר עבור שעה א' אין מעידין עליו לאו אורחא דלישנ' למימר הכי: ואף פה מפיק מרגליות ולשונו' צחות ומדוייקו' כמוהו ז"ל: וכן היה לו לכתוב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך אפי' שעה אחת: ועוד דלפי גרסתם ז"ל אי אפשר ליישב בדברי הרב ז"ל אחד מהשני פירושים הסובל לשון אסקיה בשעתיה האמור בגמ' רצוני לומר או מיד או בתיך שעה שלשון שהושלך מן הים שעות לא יסבול לפרש בו מיד וגם לא לפ' בו שעה אחת ואף אם נאמר ששעות טעות סופר הוא ושהוא ז"ל כתב שעה הא נמי ליתא דהוה ליה למכתב שעה אחת או אפי' שעה אחת כמו שכתבנו וזה ברור לטועמי טעם הלשון ולכל יודע מבין: וכי תימ' על כרחיך לא כתב הרב מספר שעות דא"כ נמצא חולק על הגמר' דאמר לשעתיה: הא ליתא דאפי' תיבת לאלתר דמשמעה טפי מיד אשכחן בכמה דוכתין שיש לה שיעור גדול כדאמרי' על ההיא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר ואמרי' עלה בגמ' לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא: הרי שלאלתר סובל זמן גדול כל שפחות מעשרה ימים וכמו שכתב בארוכה הריב''ש ז''ל וכ''ש לשעתיה שיסבול לפרש בו מעת לעת ומי יאמר לנו שלא מצא הרב כן בפירושי הגאונים ז''ל ותשובותיהם שעליהם סומך בחבורו ברוב הדברים שנסתפקו לו כמו שכתב ז''ל בתשובה אחת: שכן הסברא נותנת והעינים רואות שאפי' בתקופת תמוז אינו נתפח מיד בצאתו מן הים וגם לא אחר שעה אלא אחר עבור שעות ספורות: ודעתינו