מהר"ם אלשקר מ

ומדלא אמר הרב הכי שמע מינה דלא בעינן למשייליה כלל תוך כמה שעות ראהו אם לא שיאמר הוא מעצמו שלא ראהו בשעתו או ביומו כמו שכתבנו למעלה: והרי לך נוסח העדות ההיא עם תשובת הרב עליו מועתק מלשון הגרי ללשון עברי: ואנו העדים חתומי מטה היינו בשוק המדינה הנזכרת כשעבר עלינו עובדי כוכבים מלח מכלל הספנין והוא מסיח לפי תומו כראוי ובכלל דבריו והגדתו על דבר מי הוא הנפקד מיורדי הים בטביעה בים אמר מי יודיע לאשת ראובן היהודי שהו' טבע והשליכו הים ליבשה אחר טביעתו וראיתיו בעיני ונתאמת אצלי הכרתו וכסיתיו בעפר: וספר לנו אנו העדים החתומים למטה זה העובד כוכבים הנזכר הסימנים הגלויים על תמונת הנפטר וסימני פרצוף פניו וידענום וידענוהו מצד המצאו אצלנו והרגלו עמנו בימי חייב ונתקיימה אצלנו ידיעת גופו ותמונתו וצורתו וכששמענו אנו העדים החתומי' למטה דברי העובד כוכבים הנזכר במה שהגיד על פלוני הנפטר וכו' כתבנו וחתמנו וכו': יורנו אדוננו וכו': התשובה כבר הותרה זאת האשה אשת הנפטר הנזכר במאמר זה העובד כוכבים המסיח לפי תומו ומותרת להנשא לכתחלה בזה המאמר הנכלל בזה השטר: וכתב משה וכו' ע"כ דבריכם: ותחלה אומר דמאי דקאמריתו שענין זאת השאלה גרוע מעט מענין העדות שלנו שבזה העיד ישראל ובזה עובד כוכבים מסיח לפי תומו: אין אנו רואה בזה גרעון כלל דעובד כוכבים מסיח לפי תומו לגבי עדות אשה כיהושע בן נון שויוה רבנן: ואמנם הגרעון הוא בעדות שלנו ולא אומר גרעון אלא שאין להם זה עם זה שום יחס ולא שום דמיון כלל ועיקרן של דברים שאם לא היה העובד כוכבים מעיד עליו בסימני' הגלויי' של תמונתו ופרצוף פניו הנה הוה מקום למה שכתבתם דלא היה מורה בה להתיר כיון שלא הגיד שראהו בשעתו: אבל הרמב"ם ז"ל סמך לו על הסימנים הגלויים ומובהקים שאמר העובד כוכבים והכירום העדים והכירו אותו בהן הכרה גמורה דהוא ז"ל פסק כמאן דאמר סימנים דאורייתא וכתב שסומכין עליהם בכל מקום ודנין על פיהם דבר תורה וכמו שכתב פי"ג מהלכות גזלה ואבדה: וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאפילו למאן דאמר סימנין דרבנן יש מיני סימנים מובהקים ביותר שהם מן התורה בכל מקום ואף כאן מעידין עליהם: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו וז"ל הא חזינן דאע"ג דסימנין דרבנן סימן מובהק הוי דאוריית' הילכך סימני גופו כגון אריך וקטין חיור וסומק לא הוי סימן אבל אם היה חסר מאבריו או יתר בידיו או ברגליו או שנוי באחר מאיבריו אותו הוי סימן מובהק ע"כ: וכדאי' שלהי פרק קמא דבבא מציעא גבי מילתא דרב אשי דקאמרינן התם רב אשי אמר כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא וכו': וכמו שכתבו שם הבאה התוספות והמפרשים ז"ל: וכן כתבו גם כן פרק אלו מציאות דאפילו למאן דאמר סימנין דרבנן יש מיני סימנין שהן מובהקין ביותר כגון נקב יש בצד אות פלוני וסומכין עליהן דבר תורה: וכן מוכח בגמ' בהדיא ולא נמצא בענין זה שום חולק מעולם: ובודאי דסימנים אלו היו גלויים ומובהקין שראוי לסמוך עליהם וכמו שכתוב בנוסח העדות שהגיד להם העובד כוכבים הסימנין הגלויים והידועים של תמונתו ושל פרצוף פניו דאתרווייהו קאי גלויין: תדע דמדלא נאמר סימנים סתם נראה שהיו הסימנים גלויים ואמתיים שראוי לסמוך עליהם: ואפילו אליבא דמאן דפסק דסימנין דרבנן וכ"ש שהסכימו סימני תמונתו עם סימני פרצוף פניו והכירום העדים והכירוהו בהם הכרה גמורה וכן מורה לשון השאלה שהיא שאלת חכם שעשה עיקר גדול מהסימנין שאמרו העדים והפליג בהן כמו שיראה הרואה בעיקרי השאלה: הילכך הרב ז"ל לא על הכרת הגוי בלבד סמך אלא על הסימנים הגלויים שהכירוהו העדים בהם הכרה גמירה והיינו דחזר הרב ז"ל לומר ומותרת לינשא לכתחלה בזה המאמר הנכלל בזה השטר וקל להבין וכ"ש במקום שהדבר בספק כהכא דאלו בנדון שלנו ע"כ דלא אפשר לומר שראה את כולן בשעתן ואין זה מקום אריכות וכבר כתבתי פעמים רבות דאין לו לאדם להניח דברי' שכתבום כל הראשונים והאחרונים ז"ל בפשיטות ובברור יבינום הנשים והתינוקות ויתלה עצמו להקש בדברי מחבר מנדון לנדון שאין בין שניהם שום הדמות כלל דמלבד הסימנים יש כמה חלוקים בין זה לזה: וכדי שלא אניח הנקודה שאנחנו בה לא הערתי עליהם ועת לקצר: עוד כתבתם שוב נמצא בספר שאלות ותשובות לחכמי פרוייצ"א ז"ל שבמים שאין סוף במת וקברתיו כי הכא די להתירה: וזה טופס מה שכתוב שם וצריכין אנו להתלות בהוראות רז"ל שהוחזקו להיות משיאין הכא דכבר נשאת כל שכן דלא מפקי' מיניה מדרב אשי דאמר רב אשי הא דאמור רבנן מים שאין להן סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל או נסיב לא מפקינן לה מיניה ואפי' אי לא אינסיב' מנסבינן לה כיון דמסהיד האיך יהודי שמש של בית הכנסת מת וקברתיו לא מיבעיא הכא דאיש הוא ובר אסהודי הוא אלא אפי' אשה וכו' עד הרי לך בפירוש שבמת וקברתיו בלבד די להתירה להנשא לכתחילה ע"כ דבריכם: חס ליה לפומיה דמר לחומר כי האי מילתא ולאסוקי אדעתיה דהתם לא מיירו אלא במת ביבשה ולא בטבע בים כמו שעלה על רוחך כבודה במקומה מונח: והראיה ממה שכתוב בתחלת השאל ווז"ל שנשמע בכך ע"פ עדים מתכונים להעיד ומסיחין לפי תומן מאותו בנימין בעלה הראשון שנפטר והלך לו ואין אומרין זה על טבע בים בשאלה לחכם: וכן נמי בתו' שם מכיון דיהודי האיך שמש של בית הכנסת מת וקברתיו ולאו טבע בים הוא זה: והנראה מכלל הדברים שם ואף על פי שהם מלאים שבושים וטעיות של סופרים שהעיד עליו עד אחד שמת או עובד כוכבים משיח לפי תומו מת וקברתיו: וכתב המשיב וצריכין אנו להתלות בהוראות רבותינו שהוחזקו להיות משיאין וכו' וכדאמרי שלהי מכילתין דהוחזקו להיות משיאין מפי עד אחד ועד מפי עד מפי אשה וכו' ואפי' מפי עובד כוכבים המשיח לפי תומו הכא דכבר נשאה כ"ש דלא מפקי' לה מיניה מדרב אשי וכו' כלומר והראיה ממה דאמר רב אשי גבי מים שאין להם סוף דקתני בברייתא בהדיא מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואפילו הכי קאמר דאי עבר ואינסיב לא מפקי' לה מיניה וכדאיתא התם אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקי' לה מיניה וכ"ש הכא דהוחזקו להוית משיאין דלא מפקינן לה מיניה ואפילו להשיאה לכתחלה שרי מכיון שהעיד האיך יהודי חבירך מת וקברתיו והביא הרבה ראיות דעובד כוכבים משיח לפי תומו נאמן וכתוב שם דהאוסרין היו נתלין בעדות רשע אח' שהעיד עליו שלא מת ואגב חורפיה דמר עשה מהראיה עיקר המעשה ולא שת לבו לדברים שבאו שם בבירור וכיוצ' בדברים אלו עצמן כתב הרב בעל מגיד משנה וז"ל על הא דרב אשי ונראה שמכאן הוציא רבי' ז"ל בבעיי דלא אפשיטו דאם נשאת לא תצא: דהא הכא דאמרינן בברייתא אשתו אסורה ואסיקנא דלכתחלה קאמרינן דאם נשאת לא וכ"ש במאי דמספקא להו ע"כ דבריו: ואפילו שתהיה אותה תשובה במי שטבע בים כדברי מחשבותיכם אני תמיה איך עלה על דעתכם לסמוך עליה ולהשיא בה ערוה לשוק והנה לא נתברר שם תוכן המעשה כראוי אף כי מלבד שלא נזכר שם המאורע כראוי הלא היא כולה מליאה טעיות ושיבושי סופרי' ולאו רישא סופה ולאו סופה רישא: עוד כתב ואם כן למה נניח דברים ברורים כתבים ראשי הפוסקים והמחברים זזל וניזיל בתר שינויי דחיקי וחומרות בלתי מבוארות לא כן למדונו הראשונים ז"ל ולא כן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל וראוי לכל מורה לחזר אחר כל צדדין להתיר עגונות ואף כי בכל מה שכתבנו אין כאן חזור אחר צדדין אלא הלכות פסוקות ותשובות ברורות לגאוני עולם אשר עמודי התורה נשענים. עליהם בכל מקום ע"כ דבריכם: ועליך המשא הזה והתלונה הזאת ותמה על עצמך כי אתה מניח הדברים הברורים פשמש בדברי כל המחברי' והמפרשים ז"ל והם צוחין ככרוכיא ואומרין כי אין האשה ניתרת עד שיאמר העד ראיתיהו בשעתו כמו שבאו דבריהם באריכות יבינום הנשים והקטנים וקמהדר מר לגבב ולהביא הקשים מיבשה לים וקלים וחמורים ודרישות וחקירות אשר אין לנו עסק בהם ודברים המכחישים את הרשום בכתב אמת באר היטב ואלו לא נמצא בידינו שום ספר בעולם אלא דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי למעלה שכתב דלדברי הכל ואפילו שני עדים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד וכו' היה די לנו כ"ש במקום שבאו דבריהם ז"ל בברור שאין אחריו בירור: ומה שכתב בשם הרא"ש ז"ל שראוי לכל מורה לחזר אחר היתר עגונות: הנה החדשה הזאת לא נפלאת היא ממנו ולא רחוקה לא גבוהה בשמים ולא עמוקה כי ראוי להקל משום עגונה אבל לא בדבר שאיסורו בעין פשוט ומוסכם לכל: בכל מכל כל ומפורש בגמ' בהדי' ומאן דעביד כי האי גוונא לגבי ערוה יהא רעוא דלשרי תרבא: ומי יתן ידעתי מה המה ההלכות הפסוקות והתשובות הברורות דממה וקול אשמע: ובעינא דנימ' לכו מילת' דאשכחן בתשובות הרא"ש ז"ל כלפי שנאיה דמר שכתב שם וז"ל לא היה לך למשש כעיר באפלה בענין אשת איש וכו' וכתב שם ז"ל הנשמע כזה או הנראה אדם יסמוך על לבו הסכל וידמה מילת' למילת' להתיר אשת איש: מי שיש בו יראת שמים יתרחק מלהתיר כל ספק איסור עד שיתברר לו ההיתר בראיות ברורות כל שכן בספק אשת איש שלא להרבות ממזרים בישראל עכ"ד: עם היותו ז"ל ראש המחזרים אחר היתר עגונות: עוד כתבתם ובר מדין ומדין שעינינו הרואות שהקלו חז"ל כמה קולות והסכימו כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים ז"ל ללכת בה אחר המיקל יש לנו עמוד גדול על מה שנסמוך והוא רבינו תם ז"ל שעליו ועל כל מה שכתבו התוספות בשמו אנו סומכין ברוב דיני התורה והוא ז"ל כתב בספר הישר שאם גופו שלם מעידין עליו בטביעות עין אפילו אחר כמה ימים ולא בעי' דוק' בתוך ג' ימים ועל כרחין דה"ה במים לדעתו ז"ל שאם גופו שלם לא בעינן חזיוה בשעתיה דאחר שעה או י"ב שעות במים או אחר ג' ימים ביבשה דינם אחד כמו שכתבנו: וכן הביאה בעל אדם וחוה ז"ל ור"ת פי' דהא דאמרינן שצריכין סימנין כשלא נמצא הגוף שלם שאכלוהו דגים ולא נשאר אלא פרצוף פנים עם החוטם אבל אם היה שלם מכירין אותו אפילו אחר כמה ימים בטביעות עין: גם משקל' וטריא אותה הלכה שכתב המרדכי משמע בהדי' שר"ת ז"ל עצמו כתב כן בפי' כלומר שסברתו היא זאת ע"כ דבריכם וכבר הארכתי בענין זה